וירא ואחריות המנהיג

פרשת וירא ואחריות המנהיג
יא חשוון תשעג

בפרשת וירא ישם שני אירועים מעניינים שקשורים לאברהם ולאבימלך מלך פלישתים.
הראשון הוא לקיחת שרה לבית אבימלך, בדומה למה שקרה עם פרעה והשני כריתת הברית לאחר סתימת הבארות.
לקיחת שרה
"א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.  ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.  ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל.  ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג.  ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת.  ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ.  ז וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.  ח וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה:  מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי.  י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.  יא וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי.  יב וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה.  יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ, זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי:  אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה, אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא.  יד וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.  טו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ:  בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב.  טז וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת.  יז וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו--וַיֵּלֵדוּ.  יח כִּי-עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל-דְּבַר שָׂרָה, אֵשֶׁת אַבְרָהָם."
כריתת הברית:
כב וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר:  אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה.  כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.  כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.  כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.  כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם.  כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית.  כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן--לְבַדְּהֶן.  כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה.  ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי:  בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת.  לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם.  לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.  לגוַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.  לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים."

בשני האירועים הללו ניתן לראות בבירור שאבימל מצטדק שלא ידע ולא שמע. באירוע הראשון ה' נותן לו עונש ולא מקבל את טענתו וזאת מכיוון שיש רוח המפקד. אם מישהו בא עם אישה האם צריך לקחת אותה? (ואסור לשכוח ששרה הייתה בת קרוב ל 90 באירוע הזה...).
ואילו באירוע השני אברהם מוחל לו כי הם כורתים ברית אבל בכל זאת מוכיח אותו כי שוב רוח המפקד ששורה על כולם גורמת להתנהגות הזאת.

חושבני שהלקח מכאן די ברור...

פיתוח עובדים ופרשת וירא

יז במרחשוון תשע"ב

פיתוח עובדים וניסיונות אברהם

פרשת וירא ממשיכה את הסיפורים על אברהם ומתחילה בהמשך ניסיון המילה מהפרשה הקודמת, פרשת הכנסת האורחים, הברכה על הולדת אברהם, הפיכת סדום ומסיימת בניסיון העקידה הנורא.

העקידה היא למעשה הניסיון העשירי והאחרון שהתנסה בו אברהם כשהראשון הוא ההשלכה לכבשן האש ע"י נמרוד (וזאת לפי ההגדה כשאין לכך תיעוד בפסוקים, הניסיון הראשון המתועד הוא ההליכה מביתו מאור כשדים דרך חרן לארץ ישראל).  נשאלת השאלה מה הצורך ומה החפץ בניסיונות אלו? הרי הקב"ה מכיר את אברהם ויודע בו את יכולותיו ואת מעשיו, כפי שנאמר רק בפרשתנו לפני הפיכת לוט  כשה' מחליט לגלות לאברהם מה הולך לקרות (בראשית יח:יט):

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְ־הֹוָ־ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְ־הֹוָ־ה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו".

בקליפת אגוז המטרה היא להוציא את הידיעה ואת המחשבות על התכונות המיוחדות מהכוח אל הפועל ולהביא אותם לידי ביטוי בעולם ומימוש אמיתי שלהם בעולותיו של אברהם.

כדי להבין איך זה עובד נבחן את הנהגותיו של אברהם בנושא הכנסת אורחים. ידוע שאברהם החזיק במצוות הכנסת אורחים, פתח פתחים באוהלו ונטה את אוהלו על בדרך הראשית כדי שיגיעו אורחים רבים. באותו היום היה היום השלישי למילת אברהם (בגיל 100 וגם זה ניסיון בפני עצמו) ואברהם היה סוג של חולה. באותה תקופה היו מלים באבני צור והיום השלישי למילה הוא המסוכן ביותר מכיוון שרסיסי האבן שחדרו לעטרה יכולים לגרום דלקת ששיאה מורגש ביום זה. והינה עדיין אברהם יושב ומחכה לאורחים ואז ה' מוציא חמה מנרתיקה ומגביר את חום היום – שגם ככה היה חם – רוב חייו של אברהם בארץ עברו עליו בנדודים בין ב"ש בירת הנגב לאיזור בית אל דרך חברון וירושלים על דרך 60 (כביש האבות) שנוגעת בספר מדבר יהודה. והנה למרות זאת אברהם נשאר ועדיין מחכה האם יגיע אורח. כשמגיעים האורחים (שהם למעשה מלאכים) אברהם מזמין אותם למעט פת לחם ומעט מים:

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ ..."

 ובפועל נותן להם הרבה אוכל שאת חלקו הוא מכין בעצמו וחלקו הוא מבקש משרה:

"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ"

ועל זה כבר נאמר אומר מעט ועושה הרבה וזאת בניגוד לעפרון שמכר לאברהם את מערת המכפלה לקבורת שרה והציע אותה בחינם ובסוף מחר אותה בהרבה כסף.

נשים לב שעל המים לא נאמר שאברהם נתן להם הרבה אלא בהתאם למה שהבטיח להם וההסבר לכך הוא גם מלמד על מידתו של אברהם שלא להכביד יתר על המידה על אחרים. את המים היו שואבים באותה תקופה מבורות ומבארות ומי שהיה עושה זאת אלו המשרתים (הגר), אברהם לא רצה להטריח אותם יתר על המידה ולתת להם משימה לא סבירה לתנאי המצב ולכן צמצם בנושא זה. כעניין זה מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שהתארח בקהילה מסויימת וכל הקהל ציפה לראות בהידוריו בנטילת ידיים וראו שנוטל בצמצום והסביר להם שבביתו נוטל בהידור רב כי הוא שואב ואילו כאן ששואבת המשרתת הוא חס עליה מה גם שאם הוא ייטול בהידור כל הקהל ייטול בהידור וממילא נמצאנו מתכבדים בקלונם של אחרים ומקילים מאוד ב"ואהבת לרעך כמוך".

גם מדרכו של אברהם בניסיון זה ניתן ללמוד הרבה לקחים לגבי דרך ניהול עובדים מתי להקשות ומתי להקל, איך להביא לידי ביצועים ולא לקריסה טוטלית ועוד. אבל בעיקר אנחנו רואים שדרך ההתמודדות עם הניסיון יצאה דרכו של אברהם לאוויר העולם והתבטאה במציאות החומרית והשפיעה עליו, על האורחים, על בני ביתו ולמעשה גרמה לכך שהנהגה זו נשארה חקוקה בליבו גם מחוץ לשעת הניסיון וממנו למדו בני ביתו. ההוכחה הטובה לכך היא שכשהמלאכים מגיעים לסדום לוט מארח אותם על אף האיזור ועל אף הפחד מאנשי לוט וזאת מכיוון שכך למד מאברהם, אומנם לימודו לא היה שלם והיה קצת מעוות אבל לא נרחיב בזה.

בכל אופן הוצאה הזאת מהכוח אל הפועל היא הסיבה לניסיון. ניסיון זה מלשון נס לא במשמעות דגל אלא במשמעות רוממות הניסיון מרים את האדם ומפתח אותו ומכאן הדרך הנכונה לפיתוח עובדים. כאשר מאתרים פוטנציאל וכישרון צריך להציב בפניהם ניסיון שיוציא את זה לפועל ויאפשר להם להתפתח. הניסיון צריך להיות כזה שהם יכולים לעמוד בו ולא כזה שיכשיל אותם מצד אחד או שיחליק אותה מצד שני. ובנקודה זאת ארצה להרחיב טיפה.

יש נטייה אצל מנהלים נוקשים לתת מטלות וניסיונות קשים מאוד כאלה שהסיכוי להצליח בהם הוא נמוך מאוד, בטח בשלב הנוכחי שהעובד נמצא בו, מתוך מחשבה שמה שלא הורג מחשל ואם הוא יצליח אזיי ראוי להיות הקרם דלה קרם. זה אוליי נכון אבל המחיר גבוהה מדי, לתת למ"כ משימות של מח"ט ולצפות שיצליח בהם זה בד"כ מתכון לכישלון טוטלי ולמצב שבו המ"כ יפסיק להאמין בעצמו ואפילו את ביצועי המ"כ בקושי יצליח לעשות.

קיימת גם תופעה שנייה וחמורה אף יותר כזאת שמסמנת את הכוכבים ונותנת להם משימות קלות לביצוע כאלו שלא שמות שום אתגר ושום מהות של התפתחות כך שלמ"כ מצטיין נותנים משימות שגם מ"כ בינוני יכול לעמוד בהם עם קצת מאמץ במקום לתת לו משימות של מ"מ או אף של מ"פ מתחיל (בצבא הגרמני שניצח את צרפת ב 1870 היה מקובל לתת לקצינים בתרגילים לתרגל שתי רמות מעליהם על מנת לפתח את יכולת החשיבה וההבנה הגבוהים של שד הקרב).

הדרך הנכונה היא זאת שננקטת כלפי אברהם. לתת לו ניסיונות שהם כאלו שניתן לעמוד בהם מצד אחד אך זה מצריך קושי, יש בזה עמל וההצלחה מדברת בעד עצמה.

איכות כמות ופרשת לך לך

ז מרחשוון התשע"ב

04/11/11

איכות, כמות ופרשת לך לך

כאשר מבצעים השוואה בין שתי מדינות מבחינה צבאית נוהגים להסתכל על סוגיות כמותיות – כמותכ"א, כמות כלי מלחמה מסוגים שונים וכד' ולעיתים על איכות – האיכות הטכנולוגית של כלי הנשק ואיכות הלוחמים. הסתכלות דומה קיימת בחברות עיסקיות, מדדים כמותיים כגון רווח, מחזור, היקף עובדים או איכותיים כגון טכנולוגיה חדשנית או איכות עובדים במונחי השכלה וכד'. אני רוצה להדגיש פרמטר נוסף חשוב מאין כמותו של תורת ההפעלה שהיא מצבור ההתייחסויות האסטרטגיות והתפעוליות לגבי דרכי התנהלותו של הצבא ולגבי דרכי התנהלותו של עסק וזאת דרך הארת מלחמת אברהם בארבעת המלכים, תיאור מהלך הפתיחה של גרמניה מול צרפת במלחמת העולם השנייה ודרכי ההתנהלות העיסקיות של חברות שונות וגזירת משמעויות עיסקיות ושיווקיות קונקרטיות.

בפרשת לך לך מסופר על מלחמה של ארבעה מלכים בחמישה (יש המזהים את אמרפל מלך שנער עם חמורבי' ולפי המדרשים זהו נמרוד) ארבעת המלכים מנצחים וחמשת המלכים ובכללם לוט בן אחיו של אברהם נלקחים בשבי.

תוספת י חשוון תשע"ג

למה בכלל אברהם התערב במלחמה זו? כי לקחו את לוט בן אחיו בשבי. אם נדקדק בקריאת הפסוקים נראה שבתחילה לאחר הניצחון המלכים המנצחים שבו שבי ורק לאחר מכן הלכו וחיפשו את לוט ושבו אותו.

"

וַיִּקְחוּ אֶתכָּלרְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶתכָּלאָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:

יב. וַיִּקְחוּ אֶתלוֹט וְאֶתרְכֻשׁוֹ בֶּןאֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:"

דהיינו אם לא היו שובים את לוט אברהם היה כלל לא היה מלחם עימם. ולמה שבו את לוט? פירוש שזהו נמרוד הנושא ברור לחלוטין לנמרוד עוד היה משקע מאברהם מפרשת ניפוץ הפסלים וכשן האש וראה בשביית לוט דרך להתנקם.

ולמעשה לא הותיר לאברהם ברירה. אם נמרוד היה קצת פחות יהיר וקצת פחות להוט להשפיל את המנוצח לא היה מפסיד בסוף (מיוסד על פירוש האברבנאל) עד כאןתוספת

 אברהם מגייס את אנשי ביתו (318 איש בראשות עבדו ולפי מדרש אגדה רק עבדו לבד) ובמסע לילי מזורז בשילוב עם תחבולות מלחמתיות ואיגוף הוא מכניע את ארבעת המלכים ומשחרר את כל השבויים. לאות תודה מציעים לו חלק בשלל והוא מסרב במשפט הידוע "אם אקח משרוך ועד חוט נעל" (על משמעות הביטוי ראה מאמר לפרשת ניצבים וילך "היררכיה, ספירלה והעברת מנהיגות"). בכל מקרה הצבא שעמד מול אברהם היה גדול יותר, איכותי יותר בנשק ובכוח אדם ולמרות זאת אברהם ניצח וזאת בזכות הארגון הנכון של כוחו. הוא הגדיר מטרה ברורה ניצחון מיידי ושחרור השבויים, הבין את מגבלות התנועה והעייפות של אלו שצעדו כל היום מאיזור ים המלח לאיזור נחל דן (כדוגמת הקושי שהיה לצלבנים בקרב בקרני חיטין בו הפסידו לצאלח א-דין את השליטה בארץ ישראל) ובמסע מהיר והחלטי ביצע את הקרב וזכה בכל הקופה.

הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה היו בנחיתות כמותית למול הצבא הצרפתי הן בהיקף כ"א, הן בכמות הטנקים והן בנחיתות איכותית. הטנקים הצרפתים היו באיכות גבוהה יותר מאלו הגרמני וברוב דיביזיות השיריון המובילות של הגרמנים היה חלק ניכר מהשיריון לא יותר מאופנועים מהירים ומכוניותעם לוחות שיריון דקים ובכל זאת הצבא הגרמני ניצח ניצחון מוחץ וזאת בשל הארגון הנכון יותר של הצבא – יצירת אגרופי שיריון מהירים למול פיזור הטנקים בדיביזיות החיר הצרפתיות ושימוש בטקטיקה של גישה עקיפה שעקפה את מכשול קו מאז'ינו בהתאם לתורתם של לידל הארט ופולר הבריטיים שאומצה ע"י ראשי השיריון הגרמני. תגידו מה לזה ולעולם העסקים דהיום?

בואו ננתח למשל את עולם הסלולר לפני כחמש שנים – המותג אוראנג' היה מחשק וחזק בהרבה מהמותג סלקום והינה לאחר שרשרת ארוכה של מהלכים שיווקיים,פרסומיים ותפעוליים חכמים מצד סלקום שלא נענו ע"י פרטנר שהייתה עסוקה בטעויות עיסקיות קשות של כניסה לא נכונה לשוק הקווי, זגזוג במדיניות של שביעות רצון לקוח למול רווחיות ונתח לקוח והיום אנו במצב הפוך לחלוטין. לחלופין ניתן להסתכל במהפך העצום שחוללה יונדאי בשוק הרכב בהתאם לסיסמה "המהפכה השקטה". יונדאי בישראל זיהתה כמה דברים: מוצרים – מגוון עצום של רכבים מתאים לפלחים ולתתי פלחים, תמחור גמיש לשוק הליסינג אך גם הצעת ערך כולל טרייד אין אטרקטיבי ומימון טוב לכל קונה. והינה תוך כשנתיים הדיחו את מזדה בכלל ומזדה 3 מטבלת המכירות. אומנם למזדה יש בעיית מוצר קלה הן בעומק היריעה (מזדה 2 למשל מתמודדת מול i10,i20 i25) והן במיושנות מסויימת של הדגמים (הרכבים האחרונים הושקו לפני שנתיים כאשר ביונדאי הושקו כמעט כל הדגמים מחדש בשנתיים האחרונות) אבל הסיבה העיקרית היא חוסר המוכנות בארגון של מזדה למהפך שיכול לקרות. החברה לא ניסתה למכור ישירות לחברות שרצו לקנות ממנה במקום ללכת לליסינג, לא הציעה הסדרי מימון מעניינים ללקוח הפרטי שחשק בה ולא עשתה מעבר לטובתנו הלקוחות ששמנו אותה במקום הראשון. היא נשארה באיזשהו מקום במצב הישן של שוק הרכב. אומנם היבואנית עצמה מובילה ומוסרת הרבה רכבים אך זה גם בזכות אדי המוניטין של העבר ורכבים חדשים מבית פורד ובראשם הפוקוס. אגב העודה שהתנו את ההסכמה בקניית קמור ע"י דלק רכב במכירת המותג הסיני תמוהה בעיניי כי כלמוביל יבואנית יונדאי שהיא היום מובילת קטגוריה מייבאת את מיצובישי, מרצדס וגם מחזיקה ברישיון יבוא סיני.

פרשת נוח

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011/11/blog-post_04.html

בראשית ומורשת ארגונית

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011/10/blog-post_21.html