הגיגים על פרשת שופטים

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011/09/blog-post.html

למה משה לא נכנס לארץ על אחריות מנהיגותית

18  באוגוסט  2012

ל באב  התשע"ב

למה משה לא נכנס לארץ על אחריות מנהיגותית

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ־הֹוָ־ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  אֲדֹנָי יֱ־הֹוִ־ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:"

פסוקים עזי רושם אלו של משה רבינו ממש ערב הכניסה לארץ של העם כוללים את תחינתו להיכנס לארץ ולמחול לו על חטאו.  דברים אלו נארו בטו באב של השנה האחרונה בה כלו מתי מדבר עליהם נגזר עוון המרגלים ומשמשה לא מת עימם התחנן לה'. ונשאלת השאלה למה בכלל משה חשב שהתחינה שלו יכולה להועיל? ואם היא יכולה להועיל למה בכלל התאווה להיכנס לארץ – מה היה חסר לו? ובכלל למה ועל מה נענש משה? והם יש כאן בכלל עונש?

בפרשות האחרונות של ספר במדבר עסקנו וראינו במסעות המלחמה של משה לכיבוש ארצות סיחון ועוג – עבר הירדן המזרחי. ארצות אלו נכללות בגבולות ההבטחה המצומצמת ובהם ישבו שניים וחצי השבטים (שגלו ראשונים בימי אשור) ואף משה הפריש בהם ערי מקלט לרוצח בשגגה. משה חשב שמכיון שנכנס לחלק מארץ ישראל אזי "נדר שהותר מקצתו הותר כולו" ושבועתו של ה' שמשה לא ייכנס לארץ לא תהיה תקפה.

ולמה משה התאווה להיכנס לארץ? הרי זה כדי לקיים מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימם מדין תורה רק כשכל ישראל יושבים על אדמתם מה שטרם התרחש בשלב זה. אבל יש לכך סיבה עמוקה נוספת עליה נעמוד בהמשך.

אך מה היה חטאו של משה בגינו לא נכנס? כתוב אחד מזכיר את חטא מי מריבה "יען לא האמנתם בי להקדישני"" אולם בפרשת דברים בעת תיאור חטא המרגלים מופיע פסוק נוסף: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

לא נדוש כאן במהות החטא של מי מריבה וננקוט בדעה האומרת שהחכמים השונים העמיסו על משה הרבה מעבר לנצרך אבל נשאלת השאלה מה הקשר של חטא המרגלים לנושא?

נסקור מספר פרשנויות ומכולם ננסה ללמוד את האחריות המיוחדת שיש למנהיג על מעשיו:

רס"ג מעלה שחטא המרגלים גרם לכך שנתעכבו ישראל במדבר מה שגרם למחסור במים ולחט מי מריבה. ומשה אשם בכך מכיוון שלא צווה כלל לשלוח את המרגלים אלא נאמר לו "שלח לך" לרצונך.

אברבנאל בפרשת דברים מעלה הסבר חדש. הוא מסביר כי משה אכן חטא גם בחטא המרגלים וחטאו היה בכך שהציג להם שאלות נוספות מעבר לשאלות הבסיסיות שנדרשות לצורך הריגול, הוא למעשה שאל שאלות של מהות ולא רק שאלות טקטיות, ומהם נמשך חטאם של המרגלים. אולם הוא מסביר כי חטא זה כשלעצמו לא היה מונע ממנו את הכניסה לארץ, אך לא יתכן שהוא יכנס לארץ כשהוא בעצם גרם בעקיפין לחטא של העם ומנע מהם את הכניסה לארץ. ונקרא קצת מלשונות של האברבנאל:

ניתן לפרש פירוש נוסף כי אכן נסלח למשה חטא מי מריבה ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אך משה כמנהיג דור המדבר לא יכול להיות מצב שהוא ייכנס לארץ וכולם ימותו (ועל כך נראה בהמשך עומק נוסף). ואם נדקדק בכתב המינוי שמשה קיבל מה' בספר שמות נראה שבסופו של דבר כתב המינוי הזה כולל רק יציאה ממצרים והנהגה במדבר ולא הכנסה לארץ.

למעשה שני פרשנים אלו מפרשים את המילה "למענכם" כפירוש "בגללכם". אולם יש קו פרשני אחר המפרש את המילה "למענכם" בפירוש "בשבילכם". בדרך זאת הלכו הספורנו והאור החיים.

 הספורנו פירש, "אעברה נא - להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יִגלו ישראל ממנה. ואראה את הארץ הטובה - אתן עיני בה לטובה בברכתי, שתהיה טובה לישראל לעולם. ויתעבר ה' בי למענכם - מפני שהייתי מתאווה לקיים אתכם בה שלא תיגלו ממנה לעולם, והוא כבר נשא ידו להפיל זרעכם בגויים". וזאת למעשה הסיבה שמשה רצה להיכנס לארץ שאילו היה נכנס לא היה ה' שופך חמתו על בית המקדש ולא היה חורבן. אז למה משה אכן לא נכנס? הספורנו עונה שטובת העם ויותר מכך טובת העולם היא כן לצאת לגלות ארוכה שכן אילו משה היה נכנס, לא היו גולים מארץ ישראל, אך טובתם של ישראל בעתוי הנוכחי היא "להפיל זרעם בגויים". אבל יש פירוש אחר שאומנם בית המקדש לא היה חרב אבל בגלל החטא היה ה' מפיל את חמתו על העם ולא על עצים ואבנים ועם ישראל היה כלה ולכן משה לא נכנס לארץ. לפי פרשנות זאת משה מבין את משימתו ולא מביע תרעומת.

אך יש קו נוסף המאחד את תפקידו של משה כמנהיג העם וזה מתבסס על המדרש:

" א"ר חמא בר חנינא, "לכן לא תביאו את הקהל הזה", הקהל הזה אין אתם מכניסין, אבל לכל ישראל אתם מכניסין לעתיד לבא, שנא' "וענתה שמה כימי נעוריה" זה משה ואהרון."

למשה ולאהרון יש תפקיד לעתיד לבוא להכניס את הקהל לארץ באולה העתידה. ההכנסה הזאת לארץ היא לא רק של כלל העם היא גם של דור המדבר....וכפי שפירשנו למעלה אם משה היה נכנס לארץ לא הייתה גלות וממילא לא הייתה גאולה וממילא דור המדברלא היה זוכה להיכנס לארץ. כדי שדור זה יזכה להיכנס לארץ הי דרוש שמשה יישאר מת גם הוא במדבר כדי שיוכל להנהיג אותם לעתיד לבוא. ושוב משה מבין את תפקידו כמנהיג.

מיתוג ארץ ישראל - לפרשת עקב

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011_08_01_archive.html

האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

10  באוגוסט  2012

כב באב  התשע"ב

האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

קריאתו זו של משה רבינו בפרשת מטות חזרה להדהד בחלל האוויר לאחר כ 3300 שנה עקב ציטוטו ע"י השופטים בבג"ץ חוק טל. אנו  לא נעסוק במשמעויות אלו של קריאתו המהדהדת של משה (את דעתנו בנושא הבענו במאמרים על משה כמנהיג צבאי ועל פינחס),  אלא ננסה ללמוד מפרשה זו העוסקת למעשה במשא ומתן בין משה לבין בני גד ובני ראובן לקחים בעניין של מנהיגות וניהול מו"מ ודיני חוזים.

"ב. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:"

ראשית מגיעים למשה בני גד ובני ראובן דהיינו הצעירים בפשטות ניתן לומר שהם קפצו בראש               לפני הזקנים אך ניתן ללמוד מכך על טקטיקה פשוטה של מדרגים במו"מ כך שלכל ויתור מהותי הנושא ונותן צריך לקבל אישור מדרג גבוה יותר מה שנותן שהות למחשבה ולניתוח יותר עמוק. בהקשר זה שמעתי סיפור על בעל חברה שרשם על הכרטיס שלו תואר זוטר משני טעמים האחד כי נראה צעיר ואף אחד לא היה מאמין שהוא בעל החברה (זה היה לפני תקופת מארק צוקרברג) והשני כי כך תמיד יכול להיתלות בגורם נוסף אליו צריך לפנות לקבלת אשור מה שנותן לו שהות ויתרון על הצד השני במו"מ.

"ו. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹהז. וְלָמָּה [תנואון] תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:ח. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:ט. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:י. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:יא. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי:יב. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְ־הֹוָ־ה:יג. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְ־הֹוָ־ה:יד. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְ־הֹוָ־ה אֶל יִשְׂרָאֵל"

לאחר מכן מגיעה תשובתו של משה המצוטטת לעיל. נשים לב שמשה שוטף אותם ויותר מכך משה ממש מספר לנו סיפור היסטורי שלם וחוזר על מעשה המרגלים. בפשטות היינו אומרים שזה בגלל שמשה כועס עליהם אך  זו למעשה טקטיקה של מו"מ. ראשית להתחיל מסוג מסויים של איבוד עשתונות ולאחר מכן  בכל שלב במו"מ לפני שמוותרים או לפני שמבקשים מהצד השני ויתור רצוי לחזור על כל מהלכי המשא ומתן עד כה. בצורה כזאת מתישים את הצד השני וגם מבהירים ומעמיקים את העניין.

"יז. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כד. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂו"

ואז בני גד ובני ראובן מציעים את פתרונם. כמובן יש כאן דיוק מעניין שנם הקדימו צאנם לטפם ומשה הפך את הסדר ללמדנו שחינוך הילדים הוא אחד מאבני היסוד. אבל אנחנו נעסוק בשני דברים אחרים: האחד משה התנה תנאי כפול הוא לא הסתפק בכך שבני גד ובני ראובון חייבים לצאת ראשונים חלוצים למלחמה וכך יזכו בנחלתם מעבר הירדן אלא גם פירט מה יקרה אם לא ייצאו ראשונים כמו בתרשים זרימה כשיש מעויין עם שאלה חייבים לכתוב מה קורה אם כ ןומה קורה אם לא.

"

כ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה לַמִּלְחָמָה:

כא. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:

כב. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵי־הֹוָ־ה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה:

כג. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי־הֹוָ־ה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:"

השיטה הזאת של הפירוט חשובה מאוד כדי שלא יישאר מקום לפרשנות ויהיה ברור מה קורה בכל מצב ולא יהיו לאקונות.

הנושא השני הוא השיא של האירוע. לאחר שמשה סיכם עם בני גד ובני ראובן  הוא קורא לכל המנהיגים של העם בראשות יהושוע וחוזר על הסיכום בפני כולם כדי שיהיה לדבר קול ושלא יהיה זה סיכום במחשכים שלאחר מכן מי שירצה יוכל להתעלם ממנו.

"

כח. וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

כט. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:

ל. וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

לא. וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:

לב. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:"

פינחס

14  ביולי  2012

כה בתמוז  התשע"ב

פינחס

פרשת פינחס מתחילה בברית השלום שה' כורת עם פינחס לאחר שפינחס עושה את מעשה קנאותו. נשים לב שלפינחס נאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום" וידוע ששלום הינו אחד משמותיו של הקב"ה. ונשאלת השאלה איך לפינחס שביצע מעשה הרג ניתנת ברית שלום וכהונת עולם ה הרי הוא קנאי (וגלגול נשמתו הינו אליהו ועל הקשר ביניהם עמדנו במאמר לפסח[1]). ובכן חשוב לזכור שמידת הקנאה הינה יסוד ממידת האהבה ולמעשה רק מי שיש לו את מידת האהבה בצורה מושלמת מסוגל לקנא.

לאחר מעשה זה מבוצע מניין נוסף של בני ישראל. מה מטרתו של מניין זה? הרבה מפרשים אומרים שהיה זה לפני הכניסה לארץ וכמו שמנאם לאחר יציאת מצרים מונה אותם כאן. אולם אם נתבונן בפשט הכתוב, נראה שהציווי בא מייד לאחר הציווי להילחם במדיינים, שהם אלו שגרמו לחטא:

"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:".

ומפרש האברבנאל:"...ראה יתברך שהיה ראוי למנות אותם כי הבאים במלחמה זה דרכם למנותם קודם בואם בה".

דהיינו מטרת הספירה היא לבצע מפקד קרבי לצורך הכנת הצבא לכיבוש הארץ....ולא היה פטור לבחורי ישיבות, כי כולם היו כאלה.

המשימה הראשונה בזמן זה הייתה חיסול המדינים ועל כך מופיע התיאור בפרשה הבאה, כאשר 12,000 לוחמים בראשות פינחס כמנהיג הצבאי יוצאים לקרב ומנחילים תבוסה ניצחת לצבא מדיין. ונשאלות מספר שאלות על סיפור זה: האחת הרי משה הצטווה אז למה פינחס היה המנהיג במלחמה? למה נלקחו מכל שבט 1000 לוחמים ובכלל זה משבט לוי עובדי בית המקדש? והשלישית למה נוקט הכתוב לשון "וימסרו"? ונענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

התשובה לשאלה הראשונה נעוצה במידת הכרת הטוב. כידוע יתרון חותן משה הוא ממדין והציל את משה בעת בריחתו מפרעה ולכן למרות שצריך מלחמה לא היה מוכן משה להיות המנהיג הישיר ונתן מלאכה זאת לפנחס שגם ככה במעשהו הציב את עצמו בראש הלוחמים. מידה זו של משה ידועה גם בסיפורי עשרת המכות כאשר את מכות הדם והצפרדע שהיו על היאור היכה אהרון (כן זה בגלל "משה בתיבה).

לגבי השאלה השנייה הסיבה היא שמדובר בעניין של כלל ישראל ולכן ראוי שמכל שבט יהיו נציגים שיהיו שווה בשווה כך שלא יוכל האחד לטעון בגללי ניצחו.

לגבי השאלה השלישית יש שני פירושים ללשון זו שהם הפוכים. רש"י מפרש לשון לקיחה בכוח כי הלוחמים לא רצו לצאת ולמה? מכיוון שהבינו שמותו של משה תלוי בציווי זה!!!!! ואכן בוא נראה באמת ששמיר ז"ל בימי חיותו והיותו ראש ממשלה הותקף קשות הן על ידי הימין והן על ידי השמאל ואילו לאחר פטירתו פתאום כולם מעלים על נס את דרך הנהגתו....

הפירוש השני שבו אוחז האברבנאל הוא הפוך לחלוטין וימסרו לשון מסירה מעצמם והתאמצות לזכות במצווה זו של ניצחון על מדין.

לאחר מכן הפסוק מפרט את הגרלת הנחלות ליושבי הארץ ומובאת תביעתן של בנות צלפחד לנחלה. אם נסתכל בתחילת הפירוש נראה דבר מעניין:

"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

יש כאן פירוט לא ברור הרי אם עמדו לפני משה למה מזכיים את כל האחרים?

הירוש הפשוט הוא שהם התחילו מהנשאים עברו לאלעזר וממנו למשה אך האברבנאל מביא גישה אחרת. בנות צלפחד הבינו שיש להן שאלה קשה ולכן פנו למשה אך הוא אמר להן "תעבדו לפי הפרוצדורה" אז הן הלכו לאלעזר ששלח אותן לנשאים ששלחו אותם לשרי העשרות שרי המאות ואלו אמרו להם תשמעו זה דבר קשה לא יודעים מה לעשות ואז בנות צלפחד חיכו שכולם יהיו ביחד במקום אחד ושם השמיעו את תביעתן. המשמעות של מאמר זה היא פשוטה שמשה בתור מנהיג חטא כאן קצת כי היה צריך מייד לפסוק את דינן ולא לטרטר אותן.

בנוסף נשים לב שהנשים פונות ישירות למשה ולכהן הגדול ללא שום מחיצות.....

בהמשך ממונה יהושוע למנהיג אחרי משה[2] ונשים לב לכך שמשה ממנה את יהושוע ליני כולם "  וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה בְּיַד מֹשֶׁה"

---

[1] אליהו מאיש זועם לסבא חביב כוחו של מיתוג

[2] עוד על העברת המנהיגות ראה במאמרי היררכיה, ספירלה, העברת מנהיגות ופרשיות ניצבים-וילך

משה כמנהיג צבאי

30  ביוני  2012

י בתמוז  התשע"ב

משה כמנהיג צבאי

רוב העוסקים והמדברים בפרשת השבוע פרשת חוקת עוסקים בעניינים הנשגבים שיש בה – פרשת פרה אדומה והעובדה שטעמה נעלם מאיתנו ומשמעות העניין לגבי טעמי המצוות, פטירת מרים הנביאה, הכאת הסלע וחטאו של משה רבינו שאיננו ברור עד כדי כך שהמפרשים העמיסו עליו מעל 13 חטאים שונים, פטירת אהרון, פרשת הנחש וכד'. ברוב המקרים מתעלמים מהחלק השני של הפרשה העוסק במלחמות השונות שמשה מנהיג ונלחם בשנת ה 40 ליציאת מצרים, בהיותו בן 120, ערב פטירתו וערב כניסת העם לארץ ישראל המערבית.

בפרשה מתוארים מספר קרבות:

א.      פרק כא פסוקים א-ג: המלחמה בכנעני היושב בערד:

" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַי־הֹוָ־ה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:  וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:"

מלחמה זו אירעה לאחר מות אהרון עת הסתלקו ענני הכבוד. המפרשים אומרים שהשבי לא היה אלא שיפחה אחת. אחי הסב את תשומת ליבי שחטיפתו של גלעד שליט אירעה בשבוע שחלה בו פרשת חוקת. מצד אחד נשים לב לאיך כאז כן עתה אדם אחד נחטף וכולם משתגעים מצדשני נשים לב לתגובת שראל אז – מלחמה עד חורמה.

ב.      פרק כא פסוקים כ-ל: מלחמת סיחון.

ו"ְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:  וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:"

ג.       פרק כא פסוק לב לכידת יעזר:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ [ויירש] וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם"

ד.      פרק כא פסוקים לג – לה:

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:

"וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ: וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:" אם נשים לב ישנן מספר נקודות משותפות לכל הקרבות האלו: 1)      בתיאורי פשט הכתוב יש מלחמה טיבעית של צבא מול צבא. הכתוב אינו מציין ניסים מיוחדים שנעשו בקרבות אלו (הניגוד למהלכים מול מצרים, לקרב מול עמלק של הרמת ידי  משה  או לקרבות יהושוע מול יריחו ובעמק איילון).אומנם המדרשים מפרטים ניסים ניסים שונים אך אין זה ענייננו כאן. 2)      בתיאורי הפשט יש תפילה של העם אך לאחריה שוב מלמה. אין תיאור של כוח שנשאר ללמוד תורה. יתר על כן מפורש בחלק מהמקרים שמשה עצמו יצא בראש הצבא כמנהיג הצבאי וזאת למרות מעלתו הרוחנית הגבוהה וגילו המתקדם. ואם משה יצא סביר להניח שגם יהושוע שעיקר מעלתו הייתה שהיה תלמידו של משה ולא מש מתוך האוהל גם יצא. יתר על כן בספר דברים יש פירוט של החוזרים מהמלחמה וכאן לא נעשו בפטורים אלו שימוש פשוט משום שהיו אלו מלחמות מצווה של כיבוש ארץ ישראל המזרחית..... 3)      המדרשים עוד מפליגים בכוחו וגבורתו הפיזיים של משה עד כדי כך שאומרים שהוא אישית הרג את עוג מלך הבשן. לאור מהלכו זה של משה לא ברור לי יסוד ועיקר חוסר ההתגייסות לצבא. כדי להקל על ההתמצאות הגיאוגרפית מצב מפת הארץ, חלוקה לשבטים ומסלול המלחמות שכולו נעשה בשנת ה 40 ליציאת מצרים.

מודיעין עיסקי ופרשת המרגלים

22  ביוני  2012

ב בתמוז  התשע"ב

מודיעין עיסקי ופרשת המרגלים

לעיתים קרובות כשמדברים על לקוחות על מודיעים עיסקי כחלק מהפעילות השוטפת של העסק מקבלים מגוון רב של התייחסויות שליליות:

אמירות של אני יודע הכל למול לא מעניין אותי מה המתחרים עושים.

אמירות של מה זה כבר ייתן לי כמה כבר נוכל לאסוף ובייחוד תחושה שזה "לא נעים" מלוכלך ויכול לגרום לנו לעבור על החוק.

ננסה קצת לעמוד על נושאים אלו דרך פרשת המרגלים שבראש פרשת שלח לך אותה קראנו בשבת שעברה.

ראשית הפרשה מתחילה באמירת ה' למשה "שלח לך" ומפרק רש"י "לרצונך" דהיינו ה' אומר למשה אני לא צריך את הפעילות של המרגלים כי אני יודע הכל אבל אתה צריך ולכן אם תרצה תשלח. אז אכן אדון הכל לא צריך את זה אבל אנחנו בני התמותה רצוי שיהיה לנו מושג מה קורה אצל המתחרים שלנו. לכאורה משה גם היה יכול לא לשלוח את המרגלים ולומר מה אכפת לי לעזאזל מכל מי שיושב בארץ – יש לנו הבטחה, ראינו ניסים ונפלאות ביציאת מצרים, ברור שזה ימשיך בוא ניכנס לארץ. אבל משה לא אומר זאת הוא שולח את המרגלים ומבקש מהם בפירוש לדעת מה קורה בצד השני כשעיקר השאלות שהוא שואל אותם הן בצד הצבאי/מדיני – "וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב: וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ"

נשים לב שמשה שולח 12 מרגלים. לכאורה נשאלת השאלה למה לשלוח 12 איש יש הרי סיכוי רב שיתגלו? אלא הכמות עושה את האיכות. אם נתבונן נראה שעיקר הבקשות של משה הם דברם שניתן לראות "ממקורות גלויים" מסתובבים, מדברים, מסתכלים, מנתחים וכך מבינים מה קורה בצד השני והכל לא במירדפים בלילות אפלים או במסיבות קוקטייל נוצצות סטייל ג'מס בונד אלא מהקשבה סבלנית. יש סיפור ידוע על המידע שהגרמנים הצליחו לאסוף  לפני מלחמת העולם השנייה על הצבא הסובייטי. הסיפור הוא שהגרמנים ניתחו לעומק את כל העיתונות הסובייטית (ונזכור מדובר במשטר עם צנזורה קשה מאוד) ניתחו את כל הידיעות על ימי ספורט צבאיים, תחרויות, מינוי מפקדים ועוד ועוד וכך לאחר מספר שנים הצליחו לייצר תמונה די ברורה של סדר הכוחות ומפקדיו שעומדים מולם. אם נשווה את זה לימינו אז המידע הגלוי רק גדל: עיתונות, אתרי אינטרנט, מידע מדוחות כספיים, מידע זמין ברשתות החברתיות למיניהן ולסוגיהן, כתבות מקצועיות בעיתונות המקצועית (כזכור התוכן הוא המלך השיווקי החדש אך מסתבר שיש לו גם מערומים), מוקדי שירות, מוקדים טכניים, תחקור נכון של אנשי המכירה ועוד ועוד והכל זמין וחוקי.

אם נשים לב בשלב הדיווח המחלוקת האמיתית בין כלב ויהושוע למרגלים היא מחלוקת על הפרשנות ולא על העובדות. שני הצדדים מכירים בעובדות אך הפרשנות של כל צד שונה לחלוטין. נושא זה הוא אחד הלקחים להפרדה הנדרשת בין האיסוף, הניתוח וההערכה שכל שלב צריך להתבצע ע"י גורמים שונים ובשיטות שונות.

 ואם כבר הגענו לשלב הדיווח ולחטא המרגלים נשאלת השאלה מה ראו אותם עשרת המנהיגים להמליץ לעם לא להיכנס לארץ? ובכן טענתם הייתה שבמדבר יש הנהגה ניסית – מן ושלו, עמוד אש ועוד ענן, כיבוס בגדים ויישור דרכים ע"י הענן ועוד ועוד. ואילו כאשר ייכנסו לארץ ישראל כל ההנהגה הניסית תיעלם והם יצטרכו כל הזמן להתאמץ ולעבוד ולא יוכלו ללמוד תורה. טעותם הייתה בכך שאת התורה ניתן לקיים רק כאשר פועלים ועובדים בעולם הזה. וביתר עומק מפורש בזוהר שהמרגלים פחדו שמשה יחליף אותם מייד לאחר הכניסה לארץ ולכן ביצעו את החטא. הסיבה למחשבתם הייתה שהם הבינו שלכל שלב בהנהגה צריך סוג מנהיג אחר לשלב הניסי מנהיג מסוג אחד ולשלב הארצי מנהיג מסוג אחר הדבר דומה בדיוק למשנתו של אדיג'ס בדבר מחזור החיים הארגוני וההתאמה של כל מנהיג לשלב הנכון.

נהוג שבפרשה זו מפטירין בנביא בפרשת ריגול יריחו שיהושוע שלח שני מרגלים. ונשאלת השאלה למה שלח? האם לא היה בטוח בניצחון.? האם לא פחד שוב מחטא דומה? ובכן נשים לב ששלח רק שניים – כדי שההשפעה של הלחץ החברתי תהיה קטנה, הוא שלח את כלב – שכבר נוסה פעם אחת וניצח – ואת פנחס – שקנאתו לה' ידועה והוא אליהו שלעתיד לבוא יבשר הגאולה ולכן יהושוע לא חשש כלל וחשב שתפקידו כמנהיג להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו כדי לנצח.

הפטרה זו תמיד מעלה זכרונות אצל רבים לגבי תפקידה של רחב בחיי הכלכלה של העיר יריחו – לדעתי זה רק קצת משעשע מה שיותר חשוב הוא שבסוף היא נישאה ליהושוע והעמידה צאצאים שהיו נביאים ללמדך שכל שיטת הנישואים שבודקים בציציות – לא הכי נכונה..