יט אייר התשע"א
23/05/11
פרק אבות ודעות קדומות
בפרק הרביעי של פרקי אבות משנה כ אנו פוגשים בביטוי השגור "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו":
"אלישע בן אבויה אומר:
הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש.
והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.
רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר:
הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו.
והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן.
רבי אומר:
הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש.
והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.
רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר:
הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו.
והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן.
רבי אומר:
אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.
יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו:"
לכאורה יש לנו כאן ביטוי סטנדרטי לויכוח בין אנשים על חיצוניות לעומת פנימיות אולם יש כאן רובד עמוק יותר של ויכוח והוא האם ניתן לשנות דעות קדומות?
אלישע בן אבויה (הוא תלמידו של רבי מאיר שיצא לתרבות רעה) יוצא חוצץ כנגד מי שלומד תורה בגיל מאוחר. ניתן לומר שהוא למעשה יוצא נגד רבי עקיבא שכידוע החל ללמוד תורה בגיל 40. נבהיר שרבי עקיבא היה רבו של רבי מאיר ולמעשה כל תורה שבעל פה מבוססת על שיטתו והנה למרות זאת אומר כנגדו אלישע בן אבויה מילים לא נעימות.
לאחר מכן אנו מוצאים את רבי יוסי בר יהודה שיוצא כנגד הלומד מהצעירים.ניתן לומר שהוא יוצא כנגד רבי אלעזר בן עזריה שמונה לנשיא הסנהדרין בגיל 18 (כן כן זה אותו אחד שאנו קוראים עליו באגדה "הרי אני היום כבן 70 שנה" ולמעשה היה בן 18 ועם מינויו הלבינו שערותיו) גם כאן נבהיר שרבי אלעזר בן עזריה חי בדורו של רבי עקיבא ואילו רבי יוסי בר יהודה חי שלושה דורות אחריו בדור חותמי המשנה ועדיין יוצא כנגדו.
אנו רואים כאן תופעה מעניינת שלא מדובר רק על דעות קדומות כלליות אלא על אמירות שמכוונות כנגד אנשים מסויימים ויונקות מתוך דעות קדומות שלא משתנות גם לאחר שהאיש הוכיח את עצמו ברמה הכי גבוהה שיש. גם רבי עקיבא שכל תורתנו מבוססת עליו זוכה לקיתונות כי למד כשהיה זקן וזאת למרות כל הצלחתו. דהיינו אמירתו של רבי יהודה הנשיא "אל תסתכל בקנקן" לא משכנעת אפילו כשאנו יודעים מראש שהקנקו משובח עדיין הדעות הקדומות גוברות.
זו תופעה שאנו לא תמיד שמים לב אליה בהיבטים של קידום עובדים וגיוס מועמדים. נתמקד דווקא בקידום עובדים.לא פעם אנו מתעתדים לקדם עובדים ובמקום לדון בביצועים הנוכחיים שלם ובהישגים האחרונים שלהם ב 3-5 השנים האחרונות אנו דנים בעיקר במי הם, מאיפוא באו, באיזה מקרה עבר מלפני עשור שנשכח ומועלה מהאוב ועוד כהנה וכהנה שלל נושאים שלא קשורים לתפקיד הבא ולביצועים המוכחים של העובד וכל מטרתם אינה אלא לשנות את ההחלטה ולמעשה לאכוף דעה קדומה במסווה של דיון רציני.
איך אפשר להקטין ולצמצם תופעה זו?
זו אכן שאלה קשה ואנו רואים שאפילו אמירתו של רבי יהודה הנשיא לא הצליחה לשרש תופעה זו.
נראה לי שבכל זאת צריך לעשות כל מאמץ לכך ממספר רב של כיוונים.
ראשית לנתח את התפקיד המיועד ומה אנחנו באמת מחפשים בתפקיד זה ואז לנתח את כל אחד מהמועמדים בהתאם לכך. חשוב לשים לב שהיה נכון ללכת צעד נוסף ולאחר סבב הדיונים הראשון כשברור מי מגן על המועמד ומי כנגדו להכריח אותם להחליף צדדים – זה יכול להיות תרגיל מעניין.
שנית להגביל את הדיון לשניים-שלושה תפקידים אחרונים בלבד על הישגיהם וכשלונותיהם. לא להרשות להתייחס לאמירות כלליות לגבי תכונות או יכולות שלא באים לידי ביטוי בביצועים או בהערכות שלפנינו
