פינחס

14  ביולי  2012

כה בתמוז  התשע"ב

פינחס

פרשת פינחס מתחילה בברית השלום שה' כורת עם פינחס לאחר שפינחס עושה את מעשה קנאותו. נשים לב שלפינחס נאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום" וידוע ששלום הינו אחד משמותיו של הקב"ה. ונשאלת השאלה איך לפינחס שביצע מעשה הרג ניתנת ברית שלום וכהונת עולם ה הרי הוא קנאי (וגלגול נשמתו הינו אליהו ועל הקשר ביניהם עמדנו במאמר לפסח[1]). ובכן חשוב לזכור שמידת הקנאה הינה יסוד ממידת האהבה ולמעשה רק מי שיש לו את מידת האהבה בצורה מושלמת מסוגל לקנא.

לאחר מעשה זה מבוצע מניין נוסף של בני ישראל. מה מטרתו של מניין זה? הרבה מפרשים אומרים שהיה זה לפני הכניסה לארץ וכמו שמנאם לאחר יציאת מצרים מונה אותם כאן. אולם אם נתבונן בפשט הכתוב, נראה שהציווי בא מייד לאחר הציווי להילחם במדיינים, שהם אלו שגרמו לחטא:

"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם:... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:".

ומפרש האברבנאל:"...ראה יתברך שהיה ראוי למנות אותם כי הבאים במלחמה זה דרכם למנותם קודם בואם בה".

דהיינו מטרת הספירה היא לבצע מפקד קרבי לצורך הכנת הצבא לכיבוש הארץ....ולא היה פטור לבחורי ישיבות, כי כולם היו כאלה.

המשימה הראשונה בזמן זה הייתה חיסול המדינים ועל כך מופיע התיאור בפרשה הבאה, כאשר 12,000 לוחמים בראשות פינחס כמנהיג הצבאי יוצאים לקרב ומנחילים תבוסה ניצחת לצבא מדיין. ונשאלות מספר שאלות על סיפור זה: האחת הרי משה הצטווה אז למה פינחס היה המנהיג במלחמה? למה נלקחו מכל שבט 1000 לוחמים ובכלל זה משבט לוי עובדי בית המקדש? והשלישית למה נוקט הכתוב לשון "וימסרו"? ונענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

התשובה לשאלה הראשונה נעוצה במידת הכרת הטוב. כידוע יתרון חותן משה הוא ממדין והציל את משה בעת בריחתו מפרעה ולכן למרות שצריך מלחמה לא היה מוכן משה להיות המנהיג הישיר ונתן מלאכה זאת לפנחס שגם ככה במעשהו הציב את עצמו בראש הלוחמים. מידה זו של משה ידועה גם בסיפורי עשרת המכות כאשר את מכות הדם והצפרדע שהיו על היאור היכה אהרון (כן זה בגלל "משה בתיבה).

לגבי השאלה השנייה הסיבה היא שמדובר בעניין של כלל ישראל ולכן ראוי שמכל שבט יהיו נציגים שיהיו שווה בשווה כך שלא יוכל האחד לטעון בגללי ניצחו.

לגבי השאלה השלישית יש שני פירושים ללשון זו שהם הפוכים. רש"י מפרש לשון לקיחה בכוח כי הלוחמים לא רצו לצאת ולמה? מכיוון שהבינו שמותו של משה תלוי בציווי זה!!!!! ואכן בוא נראה באמת ששמיר ז"ל בימי חיותו והיותו ראש ממשלה הותקף קשות הן על ידי הימין והן על ידי השמאל ואילו לאחר פטירתו פתאום כולם מעלים על נס את דרך הנהגתו....

הפירוש השני שבו אוחז האברבנאל הוא הפוך לחלוטין וימסרו לשון מסירה מעצמם והתאמצות לזכות במצווה זו של ניצחון על מדין.

לאחר מכן הפסוק מפרט את הגרלת הנחלות ליושבי הארץ ומובאת תביעתן של בנות צלפחד לנחלה. אם נסתכל בתחילת הפירוש נראה דבר מעניין:

"וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"

יש כאן פירוט לא ברור הרי אם עמדו לפני משה למה מזכיים את כל האחרים?

הירוש הפשוט הוא שהם התחילו מהנשאים עברו לאלעזר וממנו למשה אך האברבנאל מביא גישה אחרת. בנות צלפחד הבינו שיש להן שאלה קשה ולכן פנו למשה אך הוא אמר להן "תעבדו לפי הפרוצדורה" אז הן הלכו לאלעזר ששלח אותן לנשאים ששלחו אותם לשרי העשרות שרי המאות ואלו אמרו להם תשמעו זה דבר קשה לא יודעים מה לעשות ואז בנות צלפחד חיכו שכולם יהיו ביחד במקום אחד ושם השמיעו את תביעתן. המשמעות של מאמר זה היא פשוטה שמשה בתור מנהיג חטא כאן קצת כי היה צריך מייד לפסוק את דינן ולא לטרטר אותן.

בנוסף נשים לב שהנשים פונות ישירות למשה ולכהן הגדול ללא שום מחיצות.....

בהמשך ממונה יהושוע למנהיג אחרי משה[2] ונשים לב לכך שמשה ממנה את יהושוע ליני כולם "  וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה בְּיַד מֹשֶׁה"

---

[1] אליהו מאיש זועם לסבא חביב כוחו של מיתוג

[2] עוד על העברת המנהיגות ראה במאמרי היררכיה, ספירלה, העברת מנהיגות ופרשיות ניצבים-וילך

משה כמנהיג צבאי

30  ביוני  2012

י בתמוז  התשע"ב

משה כמנהיג צבאי

רוב העוסקים והמדברים בפרשת השבוע פרשת חוקת עוסקים בעניינים הנשגבים שיש בה – פרשת פרה אדומה והעובדה שטעמה נעלם מאיתנו ומשמעות העניין לגבי טעמי המצוות, פטירת מרים הנביאה, הכאת הסלע וחטאו של משה רבינו שאיננו ברור עד כדי כך שהמפרשים העמיסו עליו מעל 13 חטאים שונים, פטירת אהרון, פרשת הנחש וכד'. ברוב המקרים מתעלמים מהחלק השני של הפרשה העוסק במלחמות השונות שמשה מנהיג ונלחם בשנת ה 40 ליציאת מצרים, בהיותו בן 120, ערב פטירתו וערב כניסת העם לארץ ישראל המערבית.

בפרשה מתוארים מספר קרבות:

א.      פרק כא פסוקים א-ג: המלחמה בכנעני היושב בערד:

" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַי־הֹוָ־ה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:  וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:"

מלחמה זו אירעה לאחר מות אהרון עת הסתלקו ענני הכבוד. המפרשים אומרים שהשבי לא היה אלא שיפחה אחת. אחי הסב את תשומת ליבי שחטיפתו של גלעד שליט אירעה בשבוע שחלה בו פרשת חוקת. מצד אחד נשים לב לאיך כאז כן עתה אדם אחד נחטף וכולם משתגעים מצדשני נשים לב לתגובת שראל אז – מלחמה עד חורמה.

ב.      פרק כא פסוקים כ-ל: מלחמת סיחון.

ו"ְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:  וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:"

ג.       פרק כא פסוק לב לכידת יעזר:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ [ויירש] וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם"

ד.      פרק כא פסוקים לג – לה:

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:

"וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ: וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:" אם נשים לב ישנן מספר נקודות משותפות לכל הקרבות האלו: 1)      בתיאורי פשט הכתוב יש מלחמה טיבעית של צבא מול צבא. הכתוב אינו מציין ניסים מיוחדים שנעשו בקרבות אלו (הניגוד למהלכים מול מצרים, לקרב מול עמלק של הרמת ידי  משה  או לקרבות יהושוע מול יריחו ובעמק איילון).אומנם המדרשים מפרטים ניסים ניסים שונים אך אין זה ענייננו כאן. 2)      בתיאורי הפשט יש תפילה של העם אך לאחריה שוב מלמה. אין תיאור של כוח שנשאר ללמוד תורה. יתר על כן מפורש בחלק מהמקרים שמשה עצמו יצא בראש הצבא כמנהיג הצבאי וזאת למרות מעלתו הרוחנית הגבוהה וגילו המתקדם. ואם משה יצא סביר להניח שגם יהושוע שעיקר מעלתו הייתה שהיה תלמידו של משה ולא מש מתוך האוהל גם יצא. יתר על כן בספר דברים יש פירוט של החוזרים מהמלחמה וכאן לא נעשו בפטורים אלו שימוש פשוט משום שהיו אלו מלחמות מצווה של כיבוש ארץ ישראל המזרחית..... 3)      המדרשים עוד מפליגים בכוחו וגבורתו הפיזיים של משה עד כדי כך שאומרים שהוא אישית הרג את עוג מלך הבשן. לאור מהלכו זה של משה לא ברור לי יסוד ועיקר חוסר ההתגייסות לצבא. כדי להקל על ההתמצאות הגיאוגרפית מצב מפת הארץ, חלוקה לשבטים ומסלול המלחמות שכולו נעשה בשנת ה 40 ליציאת מצרים.

מודיעין עיסקי ופרשת המרגלים

22  ביוני  2012

ב בתמוז  התשע"ב

מודיעין עיסקי ופרשת המרגלים

לעיתים קרובות כשמדברים על לקוחות על מודיעים עיסקי כחלק מהפעילות השוטפת של העסק מקבלים מגוון רב של התייחסויות שליליות:

אמירות של אני יודע הכל למול לא מעניין אותי מה המתחרים עושים.

אמירות של מה זה כבר ייתן לי כמה כבר נוכל לאסוף ובייחוד תחושה שזה "לא נעים" מלוכלך ויכול לגרום לנו לעבור על החוק.

ננסה קצת לעמוד על נושאים אלו דרך פרשת המרגלים שבראש פרשת שלח לך אותה קראנו בשבת שעברה.

ראשית הפרשה מתחילה באמירת ה' למשה "שלח לך" ומפרק רש"י "לרצונך" דהיינו ה' אומר למשה אני לא צריך את הפעילות של המרגלים כי אני יודע הכל אבל אתה צריך ולכן אם תרצה תשלח. אז אכן אדון הכל לא צריך את זה אבל אנחנו בני התמותה רצוי שיהיה לנו מושג מה קורה אצל המתחרים שלנו. לכאורה משה גם היה יכול לא לשלוח את המרגלים ולומר מה אכפת לי לעזאזל מכל מי שיושב בארץ – יש לנו הבטחה, ראינו ניסים ונפלאות ביציאת מצרים, ברור שזה ימשיך בוא ניכנס לארץ. אבל משה לא אומר זאת הוא שולח את המרגלים ומבקש מהם בפירוש לדעת מה קורה בצד השני כשעיקר השאלות שהוא שואל אותם הן בצד הצבאי/מדיני – "וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב: וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים: וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ"

נשים לב שמשה שולח 12 מרגלים. לכאורה נשאלת השאלה למה לשלוח 12 איש יש הרי סיכוי רב שיתגלו? אלא הכמות עושה את האיכות. אם נתבונן נראה שעיקר הבקשות של משה הם דברם שניתן לראות "ממקורות גלויים" מסתובבים, מדברים, מסתכלים, מנתחים וכך מבינים מה קורה בצד השני והכל לא במירדפים בלילות אפלים או במסיבות קוקטייל נוצצות סטייל ג'מס בונד אלא מהקשבה סבלנית. יש סיפור ידוע על המידע שהגרמנים הצליחו לאסוף  לפני מלחמת העולם השנייה על הצבא הסובייטי. הסיפור הוא שהגרמנים ניתחו לעומק את כל העיתונות הסובייטית (ונזכור מדובר במשטר עם צנזורה קשה מאוד) ניתחו את כל הידיעות על ימי ספורט צבאיים, תחרויות, מינוי מפקדים ועוד ועוד וכך לאחר מספר שנים הצליחו לייצר תמונה די ברורה של סדר הכוחות ומפקדיו שעומדים מולם. אם נשווה את זה לימינו אז המידע הגלוי רק גדל: עיתונות, אתרי אינטרנט, מידע מדוחות כספיים, מידע זמין ברשתות החברתיות למיניהן ולסוגיהן, כתבות מקצועיות בעיתונות המקצועית (כזכור התוכן הוא המלך השיווקי החדש אך מסתבר שיש לו גם מערומים), מוקדי שירות, מוקדים טכניים, תחקור נכון של אנשי המכירה ועוד ועוד והכל זמין וחוקי.

אם נשים לב בשלב הדיווח המחלוקת האמיתית בין כלב ויהושוע למרגלים היא מחלוקת על הפרשנות ולא על העובדות. שני הצדדים מכירים בעובדות אך הפרשנות של כל צד שונה לחלוטין. נושא זה הוא אחד הלקחים להפרדה הנדרשת בין האיסוף, הניתוח וההערכה שכל שלב צריך להתבצע ע"י גורמים שונים ובשיטות שונות.

 ואם כבר הגענו לשלב הדיווח ולחטא המרגלים נשאלת השאלה מה ראו אותם עשרת המנהיגים להמליץ לעם לא להיכנס לארץ? ובכן טענתם הייתה שבמדבר יש הנהגה ניסית – מן ושלו, עמוד אש ועוד ענן, כיבוס בגדים ויישור דרכים ע"י הענן ועוד ועוד. ואילו כאשר ייכנסו לארץ ישראל כל ההנהגה הניסית תיעלם והם יצטרכו כל הזמן להתאמץ ולעבוד ולא יוכלו ללמוד תורה. טעותם הייתה בכך שאת התורה ניתן לקיים רק כאשר פועלים ועובדים בעולם הזה. וביתר עומק מפורש בזוהר שהמרגלים פחדו שמשה יחליף אותם מייד לאחר הכניסה לארץ ולכן ביצעו את החטא. הסיבה למחשבתם הייתה שהם הבינו שלכל שלב בהנהגה צריך סוג מנהיג אחר לשלב הניסי מנהיג מסוג אחד ולשלב הארצי מנהיג מסוג אחר הדבר דומה בדיוק למשנתו של אדיג'ס בדבר מחזור החיים הארגוני וההתאמה של כל מנהיג לשלב הנכון.

נהוג שבפרשה זו מפטירין בנביא בפרשת ריגול יריחו שיהושוע שלח שני מרגלים. ונשאלת השאלה למה שלח? האם לא היה בטוח בניצחון.? האם לא פחד שוב מחטא דומה? ובכן נשים לב ששלח רק שניים – כדי שההשפעה של הלחץ החברתי תהיה קטנה, הוא שלח את כלב – שכבר נוסה פעם אחת וניצח – ואת פנחס – שקנאתו לה' ידועה והוא אליהו שלעתיד לבוא יבשר הגאולה ולכן יהושוע לא חשש כלל וחשב שתפקידו כמנהיג להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו כדי לנצח.

הפטרה זו תמיד מעלה זכרונות אצל רבים לגבי תפקידה של רחב בחיי הכלכלה של העיר יריחו – לדעתי זה רק קצת משעשע מה שיותר חשוב הוא שבסוף היא נישאה ליהושוע והעמידה צאצאים שהיו נביאים ללמדך שכל שיטת הנישואים שבודקים בציציות – לא הכי נכונה..

בדידות המנהיג

בהעלותך ובדידות המנהיג

אייר התשע"א

01/06/11

בהעלותך ובדידות המנהיג/מנהל

פרשת בהעלותך עוסקת בעניינים רבים של הליכת העם במדבר: ציווי הדלקת הנרות ע"י אהרון, קידוש הלווים, ציווי פסח דורות ופסח שני, סדר הליכת המחנות, התאוננות העם, מינוי הזקנים, לשון הרע על משה ועוד.

במהלך הפרשה שזורות מספר סיטואציות שמהן ניתן ללמוד על בדידותו של מנהיג – במקרה זה משה רבינו ועל דרכי התמודדותו עם בדידות זו- דרכים שבלבוש ניהולי רלבנטיות גם לימינו.

הסיטואציה הראשונה היא הליכת יתרו (פרק י):

כט. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ־הֹוָ־ה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְ־הֹוָ־ה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: ל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: לא. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:"

יתרו מעוניין לחזור לארצו ומשה לא רוצה בכך ומנסה לשכנעו להישאר ולהיכנס לארץ עם ישראל, את שיא נימוקיו אומר משה במשפט "והיית לנו לעיניים" ומפרש האבן עזרא "רמז על העצה שנתן למשה" והכוונה כמובן לעצה שנתן יתרו בתור היועץ הארגוני הראשון על מבנה מערכת המשפט בפרשת משפטים. משה מרגיש שאם יתרו יילך הוא יאבד את היועץ הקרוב אליו וממשפורט ל נימי נפשו של יתרו בנושא זה.

הסיטואציה השנייה היא לאחר חטא המתאוננים (פרק יא):

"יא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָ־ה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי: יד. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: טז. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: יז. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:"

משה מתלונן על קושי ההנהגה, על הבדידות ועל כפיות הטובה ולמעשה ה' מורה לו למנות 70 זקנים שבמונחים מודרניים ניתן להתייחס אליהם הן כסוג של דירקטוריון והן כסוג של מנהלי ביניים חזקים.

הסיטואציה השלישית היא לשון הרע שדיברה מרים על משה (פרק יב):

" א. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: ב. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה: ז. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: ט. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בָּם וַיֵּלַךְ:"

מרים מדברת לשון הרע על משה אבל משה אינו מגיב (אומנם מפשט הכתוב לא ידע מייד אבל ידע אח רכך ולא הגיב על זה) ונותן למישהו אחר לעשות את העבודה.

מי שעומד בראש המערכת הוא אדם בודד ולבדידות זאת יש מספר משמעויות. ראשית משמעות רגשית של תמיכה וסיוע במצבים קשים. משמעות זו מתחברת ישירות למשמעות הניהולית של קבלת החלטות. אין עם מי להתייעץ וכל מי שמתייעצים איתו נגוע בדבר. גם מימוש ההחלטות הוא בעייתי כי לעיתים גורם למנהל להיתפס לא טוב בתוך הארגון.משמעויות אלו רק מועצמות בארגונים פרטיים בסדר גודל בינוני וקטן. בארגונים אלו המנהל הוא גם בעל הבית ובד"כ מעמדו בתוך הארגון הוא כשל חצי אלוהים אבל מחוץ לארגון הוא נחשב כעוד מנהל מהשורה ולכן קשה לו יותר. התפתחות המנהל ויכולתו לצאת ממצב הבדידות נחשבת בעיני חוקרי ניהול מודרניים כאחד מאבני היסוד לפריצתן של חברות קטנות לקידמת הבמה העיסקית[1]. דומני שדרך התבוננות בשלוש הסיטואציות שתוארו לעיל ניתן לפתח מספר שיטות להתמודדות עם בדידות זו:

ייעוץ (מודל יתרו) – שימוש בייעוץ מאוד מקבול בעסקים הגדולים והמצליחים ודווקא בעסקים הקטנים והבינוניים פחות מקובל ממגוון רחב של סיבות שלא זה המקום לפרטם. בהקשר שלנו די אם נזכיר שיועץ טוב שווה את משקלו בזהב ולעיתים רבות מערכת היחסים גולשת הרבה מעבר לייעוץ מקצועי גרידא. עבודה עם יועץ יכולה להיות הרבה פעמים המקום היחיד בו המנהל יכול להתלבט ולבחון חלופות בשלל נושאים ניהוליים, ארגוניים, עיסקיים, תפעוליים ואישיים בזוויות אחרות כשהצד ממולו כלל לא נגוע באינטרסים. כמובן שצריך לשים לב לבחור יועץ שקודם כל הוא מאוד מקצועי בתחומו, דבר שני יודע לעמוד על דעתו ולהציג אותה בבירור ומבלי להתקפל ודבר שלישי אין בו יוהרה להחליף את המנהל או להיות טוב ממנו.

דירקטוריון (מודל 70 הזקנים) – הקמת דירקטוריון היא חובה בחברות ציבוריות או ממשלתיות אך היא מעטה בחברות פרטיות וגם כשהיא קיימת ממנים חברים או בני משפחה לתפקיד ולא אנשי מקצוע רציניים. אחד מלקוחותיי בעבר הוא בעל חברה פרטית ובאחת משיחותינו סיפר לי שהקים דירקטוריון בדיוק בשל הסיבות שמניתי וכן הוסיף סיבה נוספת:" בגלל שיש לי דירקטוריון אני חושב פעמיים ויותר לעומק על כל תוכנית השקעה ומחדד ומלבן את הדברים היטב כי אני מציג אותם למישהו". הוא הצליח להכניס לדירקטוריון שלו מנהל בכיר שהוא בעלים של חברה בתחום משיק לתחום של החברה שלו, אדם שהיה בעבר אחד מבכירי המנהלים בסקטור העיסקי בתחומים רבים ומגוונים ונבחר ציבור לשעבר. כך הוא יצר מצד אחד דירקטוריון ש"יעשה לו את המוות" וישאל אותו את השאלות העיסקיות הנכונות והקשות אבל מצד שני זה דירקטוריון שיכול לעזור לעסק להצליח במגוון דרכים. אומנם הוא משלם להם בדומה למקובל בחברות ציבוריות בסדר גודל דומה אבל לדעתי זו הוצאה ששווה כל שקל.

מנהלי ביניים חזקים (אלדד ומידד)– אחד הקשיים בעסקים בינוניים הוא היכולת אבל בעיקר הרצון לגייס מנהלי ביניים איכותיים מאוד ובעלי יכולות משמעותיות. פעמים רבות המנהל תופס מנהלים אלו כמאיימים עליו ומפחד מהם. לדעתי ההסתכלות צריכה להיות הפוכה בדיוק כפי שמשה מתייחס לנבואה של אלדד ומידד במחנה:

" כט. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ־הֹוָ־ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ־הֹוָ־ה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:"

משה מבין שכדי להנהיג הוא זקוק לא רק לשכבת מנהלי ביניים אלא רצוי שהיא תהיה גם חזקה ובעלת יכולות ושיהיו בה אנשים שאוליי בראייה ראשונה לא מתאימים (הרי אלדד ומידד לא יצאו מראש) אבל למעשה הם ראויים. מנהלים כאלו יכולים לסייע למנהל בחשיבה, להקל על בדידותו ולעיתים לבצע במקומו מדיניות והחלטות לא פופולאריות בדיוק כפי שמשה לא הגיב למעשה מרים.

קיימות שיטות נוספות לטפל בנושא (כגון: רשת חברתית, מפגשי תמיכה ועוד) ואשמח לשמוע מכם על רעיונות נוספים.

בהעלותך ולימוד מאהרון

בהעלותך ולימוד מאהרון

כח  אייר התשע"א

01/06/11

בהעלותך ולימוד מאהרון

פרשת בהעלותך פותחת בציווי לאהרון על הדלקת הנרות ובפסוק ג נאמר:

". וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ־הֹוָ־ה אֶת מֹשֶׁה:"

ומפרש רש"י על אתר "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". לרש"י היה קשה מדוע אומרת התורה "ויעש כן אהרון" הרי זה פשוט וכי יעלה על דעתך שאהרון ישנה ? ומתרץ רש"י להגיד שבחו של אהרון שלא שינה. ידועה קושיית כל המפרשים על תירוץ זה, שהרי סוף סוף מה תירץ רש"י מה שבח מיוחד יש לאהרון שלא שינה?

מפרשים רבים דשו בסוגייה זו וננסה לסקור חלק מהם תוך ניתוח פרשנותם והשלכת המשמעות הפרשנית לדורנו:

בעל שפתי חכמים מסביר "מכל מקום דבר גדול הוא זה שהפסוק מעיד על צדקותו" דהיינו נכון שהיה ברור לנו גם ללא הפסוק שאהרון עשה כפי שציווה אותו ה' אבל למרות זאת התעקש הכתוב להדגיש זאת ולציין זאת עבורנו. מכאן לקח גדול הן בחינוך ילדים והן בהערכת עובדים. יש לנו נטייה טבעית שעובד בינוני אם עושה משהו טוב מייד אנחנו משבחים ומקלסים אותו, לעומת זאת עובד מצטיין שומע הרבה פחות דברי שבח והערכה כי פשוט רגילים לטוב שלו ולהיפך אם פעם אחת מועד קצת מייד מקבל כל מיני הקנטות ותוכחות. ולפי פירוש השפתי חכמים אנחנו צריכים לנהוג אחרת לחלוטין, לא לשכוח להלל ולשבח את העובד המצטיין גם כאשר הוא עושה דברים שמראש נראים לנו רגילים עבורו כי למעשה עלינו לזכור שהם לא כל כך רגילים בהסתכלות הכללית ואם לא נשבח אותו נתחיל ליצור אצלו מרירות כבושה.

הרמב"ן מפרש "לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו ואע"פ שהמצווה כשרה בבניו". דהיינו אהרון החליט לקיים את מצוות הדלקת הנרות בעצמו כל ימיו ולא לתת לבניו להדליק ולכן פעולה זו קרויה על שמו. אהרון כידוע היה כהן גדול ומנהיג אהוב ולמרות זאת לא בחל בביצוע "עבודה שחורה" של העלאת הנרות. יש לזכור שמדובר במשימה לא פשוטה: ניקוי הכוסות, מריטת פתילות שרופות, מילוי בשמן ועוד ועוד ולמרות זאת בוחר אהרון לבצע אותם. אהרון בעיני מסמל מנהל שלמרות גדולתו לא מפחד לנהל דרך הרגליים - דרך זה שהוא עושה דברים גם בעצמו כדי לדעת ולזכור איך זה להיות שם אבל מצד שני תמיד זוכר את מעמדו כמנהיג. תכונה זו של מנהלים ומנהיגים מוצלחים מוכרת ע"י חוקרים רבים[1] כאבן פינה בהצלחתם של הרבה ארגונים ובפרט ארגונים בהיקף בינוני וקטן לפרוץ לקידמת הבמה העיסקית. בדרך דומה פירש רבי מאיר מפרימישלאן: שגם לאחר שקיבל אהרון את הכבוד ונכנס לתוך המשכן לעשות את עבודת ה', הוא עדיין המשיך להיות אותו אהרון שהיה קרוב לציבור,שהיה איכפתי לצרכי העם ושהקדיש את זמנו לעשיית שלום ועשיית טוב, בלי לתפוס מעצמו. להגיד שבחו של אהרון שלא שינה את עצמו, למרות הדרגה הגדולה שהגיע אליה.

מפרש בעל שפת אמת במאמר לשנה תרל"ה :"יש לפרש כי עשה מעשה המצווה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד כי דרך כל אדם שבהתחלה מתעורר לטוב אחר כך נשכח ממנו וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר לזאת נאמר על אהרון שלא שינה ומימלא בא לו תמיד השגות חדשות". תופעת הראשוניות היא ידועה בפסיכולוגיה ומשתרעת על מחוזות רבים. החל מזכירת המועמדים הראשונים בתחרויות ובגיוסים, דרך הכנת מתכונים (הרבה שפים אומרים בפעם הראשונה שהכנתי יצא לי הכי טוב) וכלה בהקמה ותפעול של מערך ארגוני חדש. בהתחלה האדם עושה זאת בשמחה ובכיף אבל לאט לאט הוא נשחק, אין לו כח אין לו התפעלות ותענוג מזה וסופו גם שטועה. בעולם החברות ידועים שני סוגי מנהלים: היזם והמתפעל. היזם עניינו ביצירה והקמה של מיזמים חדשים הוא מרים אותם גורם להם לעבוד טוב ועובר הלאה. המתפעל הוא אחד שמקבל את הארגון לאחר הייזום ולאחר שהארגון כבר עובד ומתפעל אותו באופן אפור וחדגוני ללא התלהבות. אהרון מציג לנו דגם אחר של עשייה דגם של מנהל שהוא גם יזם – עושה את הדברים בפעם הראשונה בהנאה וגם מתפעל לאורך זמן. ומחדש לנו הבעל שפת אמת שדווקא בגלל שבשלב הייזום אהרון התפעל מההדלקה הוא הצליח לשמור על התפעלות זאת לאורך זמן ותחושת ההתחדשות וההנאה לא פגה.

וכן שמעתי עוד שני פירושים שאינני זוכר מקורם (אשמח אם מי מהקוראים יוכל להפנות אותי). האחד שכשעושים משהו בפעם ראשונה מאוד מתאמצים לא לטעות ולעשות בדיוק לפי הספר, לא ללכלך את המנורה ואת הרצפה, לעלות בכביש בצורה הנכונה, ליישר את הפתילות בזוויות הנכונות לעבר הנר המרכזי, להקפיד בהטבה ובהעלאה ועוד ועוד.  אבל לאורך השנים הדיוק, ההקפדה והיסודיות נשחקים ומתחילים לעגל פינות להקטין את ההידורים ולהישאר רק עם עיקר המצווה ואז לנגוס גם בזה וכד'. אהרון מייצג את האדם שעושה את הדברים לאורך זמן באותה רמת קפדנות ורצינות, באותה יסודיות והתמדה כפי שבפעם הראשונה עשה אותם.

פירוש שני גורס הפוך בפעם הראשונה יש הרבה התרגשות, הרבה תשוקה לעשייה ולכן ייתכן ולא תהיה הקפדה על הניקיון, יהיה לכלוך, סדר דברים לא מדוייק עד הסוף, לא  נקפיד בהידורים כי רוצים כבר להדליק וכד'. אומר הכתוב שלא כך הוא. אהרון גם בפעם הראשונה התגבר על התרגשותו, התגבר על דחפיו לעשות את המצווה מהר ועשה אותה לאט וביסודיות לפי הספר. עקב אחר הבד"ח שלב שלב ולא סטה מתרשים הזרימה כמלוא הנימה. וכמובן שלאורך זמן גם שמר על מעלה זו. לפי פירוש זה אהרון מייצג את האדם שעושה דברים בפעם הראשונה באותה מתינות ויסודיות כמו לאורך זמן.

ניתן לומר שכל הפירושים שהאירו רבותינו יורדים לנקודה אחת ולשורש אחד שהוא שורש ההצטיינות והציות. עלפניו נראים שתי תכונות אלו כהפוכות. כולנו מכירים את המצטיינים שחושבים שהם מעל החוק ויכולים לעשות מה שרוצים ובא אהרון ומלמד אותנו שלא כך הוא. גם אם אתה מנהיג גדול ומצטיין בכל מעשיך ואורחותיך אתה עדיין יכול וחייב להצטיין בציות.

חיכוך ארגוני

נשוא קורבנות וחיכוך ארגוני

ד סיוון התשע"א

06/06/11

נשוא הקורבנות והחיכוך הארגוני

פרשת נשוא שהיא הארוכה ביותר עוסקת בחלקים ניכרים ממנה בקורבנות שהביאו הנשיאים. בתחילה מונה בפרטי פרטים כל קורבן וקורבן שהביא כל נשיא ולאחר מכן מונה ומסכמת את סך הקורבנות כולם.

ידועה קושיית הפרשנים כולם מדוע התורה שחסה על כל מילה והררי הלכות בה תלויים בשערה רואה לנכון להביא את הקורבנות בכזה פירוט גם בפרט של כל אחד וגם בכלל.

באופן עקרוני תשובות הפרשנים זהות. כל נשיא התכוון למשהו אחר בקורבנות שהביא ועל מנת לתת כבוד והערכה לכולם ולהביא לשלום ביניהם ושלא ירגיש האחד מעל לחברו (כלשונות של בעל הכלי יקר) נכתבו כולם בפירוט. לא נעסוק כאן שמשמעויות הנסתרות של כל שבט ושבט ניתן לעיין בשלל המפרשים בנושא זה.

ננסה דווקא להאיר זווית אחרת שנלמדת מכך והיא זווית החיכוך בין בעלי תפקידים בחברה. בכל חברה יש שלל סמנכ"לים לתפקידים שונים האחראים כל אחד בתחומו (שיווק, תפעול, מכירות, פיתוח עיסקי, אסטרטגיה, מערכות מידע, כספים, פיתוח,ועוד שלל תארים) למקסום ביצועי הפירמה. ידוע שיש מתחים רבים בין היחידות הארגוניות השונות ובין הסמנכ"לים לבין עצמם על רקע התפקוד היומיומי שלהם. המתח הכי מוכר הוא בין השיווק/מכירות לתפעול/מ"א. מצד אחד המכירות מוכרים מוצרים בכמויות/מגוון (בעיקר בחברות תעשייתיות) או בביצועים (בעיקר בחברות טכנולוגיות) שנראות בעיני התפעול כבלתי אפשריות ומצד שני התפעול יש לו דרישות למעט מגוון וביצועים נמוכים כדי להוריד את העלויות. בארגונים רבים החיכוך הזה הולך לאחד לשני כיוונים. או שמנסים להשקיט אותו ולהחליק אותו עד כדי הכפפת התפעול לשיווק או לחלופין שהוא מתעצם עד כדי איום על הביצועים העיסקיים של החברה.

למעשה ניתן לראות מהתנהלות הנשיאים מספר לקחים רלבנטיים ביותר:

האחד – להתכוונן למטה הסופית – כל נשיא כיוון למטרה של שמחה בהקמת המשכן והקרבת קורבנות מעולים. משכך יצא שכל נשיא הביא בדיוק אותו הדבר והתורה כתבה זאת כדי לפרסם את הסוד. אותו הדבר בארגון עיסקי גדול. אם כל מנהל יבין שמטרתו ומטרת חבריו זהות (רווחיות העסק) אזי ממילא ההסתכלות על כל מעישה של מהל אחר תהיה בעיניים אלו ולא בעיניים של היכן הוא פוגע לי בטריטוריה. יתר על כן בסיטואציה כזו החיכוך שהוא בלתי נמנע ויש לו היבטים חיוביים יקבל סוג של "סיכה" טיבעית שתבליט את יתרונותיו ותמעיט את כשליו.

השני שיתוף פעולה – ראוי לזכור לפני הקורבנות מתוארת מתנת הנשיאים שנתנו במשותף -

עגלות הצב. הלקח הזה של עבודה משותפת הוא מהותי בימינו. כמעט בכל ארגון גדול יש עשרות אם לא מאות פרוייקטי ענק ודווקא עבודה ופעילות משותפת עליהם יביאו להצלחה טובה יותר.

במדבר אישי ובעלי

יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

במדבר אישי ובעלי

ד סיוון התשע"א

06/06/11

במדבר

ההפטרה לפרשת במדבר היא מפרק שני מהושע. הקשר לפרשת השבוע הוא מניין בנ"י במדבר שהרי ההפטרה פותחת בפסוק:

" וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל-חָי"

ההפטרה מתחילה כהפטרת זעם קשה אבל החל מפסוק יז היא הופכת להפטרת נחמה. בפסוק יח נאמר:

" יח וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי."

מה המשמעות של האמירה הזאת של הנביא מה ההבדל בין אישי לבעלי בראייה היהודית?

רוב המפרשים (רד"ק, אבן עזרא, מצודות) מפרשים שהבעייה היא במשמעות הכפולה של המילה בעל, וכפי שאומר מצודת דויד:

"תקראי אישי - תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה"

דהיינו מכיוון שלשם בעל יש שתי משמעויות ואחת מהם היא שלילית אזיי בעתיד נפסיק להשתמש במילה זאת. ראוי לשים לב שיש כאן המשך דרכהשל תורה לבחור בלשון עדינה ומנומסת כדרך שאמרו עיקם הכתוב 18 אותיות וכו'. אבל הסבר זה לטעמי אינו מספיק לא רק בגלל שהוא על דרך סור מרע אלא בגלל שנמצא בפסוקי נחמה וגאולה. הפסוק הקודם אליו מדבר על גאולה פיזית:

"יז וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם."

בשולי הדברים נעיר שפסוק זה כמובן הינו מקור שמה של פתח תקווה. והפסוקים הבאים מדובר על האירושין העולמיים שבין הקב"ה לעם ישראל. לאור זאת נפנה לגדול פרשנינו רש"י שמפרש בדרך אחרת לגמרי:

"תקראי אישי וגו' - תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים

בעלי - לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה"

דהיינו רש"י מדגיש בפנינו שבעתיד יהיה שינוי תודעתי בקשר שבין עם ישראל לקב"ה. הקשר לא יהיה עוד קשר שמבוסס על אדנות ויראה אלא קשר שמבוסס על אישות וחיבת נעורים.

ראוי לציין כי בתורה כל מקום שיש שימוש במילה בעל הכוונה לאדנות ושליטה כמו שראינו באשת יפת תואר(דברים כא:יד) "אחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאישה" לעומת זאת המילה אישי משמשת לחיבה כפי שאנו רואים בקריאת רבקה שם לבנה לוי (בראשית כט:לד): "תהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי".

השינוי התודעתי הזה שעניינו למעשה חזרה למצב שהיה במעמד הר סיני "נעשה ונשמע" הוא רלוונטי לא רק לקשר שבין הקב"ה לעם ישראל אלא גם בין כל אדם לאשתו. המילה "אישי" מורכבת מהמילה אש שיכולה להיות אש שורפת אבל גם אש מצרפת ובונה והיא למעשה אש האהבה כפי שנאמר בשיר השירים (ח:ו) "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה".

האהבה הזאת שבין איש לאישה יכולה להיות תלויה בדבר ןואז תתבטל כפי שאנו רואים בעלייה בשיעורי הגירושין אך אם היא עומדת על יסודות איתנים תחזיק לעולם כדרך שאמרו רבותינו בפרקי אבות (פרק ה משנה טז):

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. 
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. 
איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. 
ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן."