מקץ ומכירה לעסקים

24/12/11

כט כסליו  התשע"ב

מקץ ומכירה לעסקים

פרשת מקץ מתחילה בתיאור חלומו של פרעה, בפתרון יוסף ובמינויו המפתיע של יוסף למשנה למלך. איך יוסף עשה זאת? איך יוסף מכר למלך לא רק את פתרון החלום אלא גם ובעיקר את מינויו למספר שניים בממלכה?

נסקור את התנהלותו של יוסף החל מפתרון החלום ועד למינויו וננסה לעמוד על המהלכים שעשה והביאו אותו תוך שימוש בתיאוריות הקשורות למכירה לעסקים[i]: מה יוזכר כאן תקף גם למציאת עבודה ע"י מחפש עבודה אך אני רואה ביוסף סוג של יועץ חיצוני שמתמנה למנהל בכיר לתקופה מוגבלת (כדרך המנכלים בימינו שנותנים שירותי ניהול דרך חברה) בעיקר כי כלתפיסתו הייתה שהוא בגלות.

ראשית בסוף הפרשה הקודמת יוסף פתר חלום לשני השרים ומשר האופים שפתר לו טוב ביקש שימליץ עליו. כאן עשה יוסף גם מהלך חכם וגם טעות. אחד הכללים במכירה למנהלים בכירים הוא להתחבב על "משרתיו הקרובים" – מזכירות, עוזרים יועצים וכד'. במצבו דאז שר האופים בהחלט ענה להגדרה זאת, אך הטעות הייתה המכירה הישירה. האנשים האלה כלל לא אוהבים שמוכרים להם באופן ישיר אלא רק שמתחנפים להם,מתחבבים עליהם ומכירים אותם וכשהם צריכים הם יודעים לעשות את החיבור. ידוע הסיפור על ג'פרסון שהתחבב על נשות הצרפתים וכך השיג מימון למלחמה הראשונה של ארה"ב באנגליה ללא שמכר לנשים באופן ישיר ולא כלום.

בפתרון החלום ראשית יוסף קצת מתחנף לפרעה "בלעדי האלהים יענה את שלום פרעה" וכך נותן לפרעה תחושה שהוא המלך הוא השולט והוא המחליט. יוסף ממשיך קו זה בתחילת הפתרון "את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה"  ובאמצע הפתרון "אשר האלהים עשה הראה את פרעה". כך שלכל אורך הדרך הוא נותן לפרעה תחושה שפרעה מיוחד כי האלהים דיבר איתו.

לאחר מכן בכל תיאור הפתרון יוסף משתמש בדימויים החזותיים שפרעה מספר עליהם וכך מזיג שני מהלכים. ראשית דימויים חזותיים הם חזקים מאוד ונשארים היטב בזכרון שלנו ומשמשים כסמני עירור מספר אחד לכל דבר (תיזכרו מה קרה כשהלכתם במסדרונות בית הספר לאחר 20 שנה כמה דברים פתאום זכרתם). הדבר השני הוא שהלקוח במקרה הזה פרעה אוהב לשמוע את מה שאמר מהצד השני – לשמוע שיקוף. לא פעם ולא פעמיים צוחקים על יועצים שהם שומעים מכולם מה אומרים, מעבדים זאת ויורקים החוצה אבל באמת זה אחד המבחנים של הלקוח להבנה שלך את סביבתו הייחודית(שכמובן דומה בכל ארגון) ואת השפה הייחודית שלו (שלאורח מיומן לוקח דקה וחצי להבין).

ואז יוסף מגיע לגראנד פינלה ראשית הוא לומד מהטעות שעשה עם שר האופים ולא מנסה למכור את עצמו לפרעה אלא אומר לו "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם..." לך תמצא מישהו שיכול לתכנן תוכניו וגם לבצע אותן וכלשון הספורנו[ii] "עיוני ומעשי בהנהגת המדינה שישים הוא לב לזה ומלכא לא להוי נזיק". דהיינו נתן עצה נוספת שלא שהאדם שיהיה ישמש כעין כליא ברק. אם התוכנית תצליח אזי המלך ייהנה ממנה וינכס לעצמו את התהילה אבל אם תיכשל אזיי הוא יכול להתרחק מזה – המלך לא יינזק.

אבל מה גרם לפרעה לבחור ביוסף? לשם כך נפנה לפירו רבינו חיים בן עטר – האור החיים:"טעם יוסף שנעשה יועץ למלך והוא לא ביקש ממנו אלא פתרון החלום, כי בא לתת לו טעם אשר הראהו ה' את אשר הוא עושה כי הוא כדי שיפקד פקידים וגו'....עוד להיות שהראהו בחלום....זה יגיד כי יתפרנסו שני רעב משנה השבע ולזה אמר ירא פרעה".

דהיינו יוסף לא הסתפק בפתרון החלום ובאמירה למלך מה הבעייה שלו כרגע אלא הלך צעד נוסף שלא התבקש אליו וזאת עשה בלי פחד ובלי מורא. יוסף הציע למלך תוכנית פעולה, פתרון לבעייה ומכיוון שפרעה היה הראשון שזיהה את הבעייה אזי הפתרון שהוצע הגם שהיה טריוויאלי נתן בידי פרעה יתרון אסטרטגי עצום.

לסיכום:

להתקרב למקורבים.

לא למכור מכירה קשה.

לתת כבוד.

להשתמש בדימויים חזותיים.

לתת פתרון חד וברור בלשון צלולה.

---

[i] מבוסס על הספרים:

הנוסחאות הסודיות של אשף הפרסום מאת רוי ויליאמס הוצאת אחיאסף 2002

אסטרטגיות שיווק עכשוויות מאת ד"ר אביחי שוב עמי הוצאת אגם 2011

[ii] מחכמי איטליה במאה ה 15 רופא

חנוכה, הדרכה ולימוד משמונה נרות

24/12/11

כט כסליו  התשע"ב

חנוכה, הדרכה ולימוד משמונה נרות

את הפוסט הבא חשבתי להתחיל אחרת אבל בלוג מעניין שקראתי לאחרונה שנכתב ע"י נורית כהן תל אביב מחברת לוטם צד את עיניי וגם לי לשנות את הפתיחה.

הבלוג מפרט לימוד מתהליכי למידה הקיימים במגזר הדתי בראשם "דברתורה" כפי שבא לידי ביטוי בסדרה סרוגים. הכותבת שאינה דתייה משתמשת בדרכי הלימוד כדי ללמוד ולעצב דרכי לימוד בארגונים – נושא שהינו תחום המומחיות שלה. אני רוצה להוסיף דרך לימוד נוספת שרלנטי בעיקר לארגוני מו"פ והיא דיון חוזר ונשנה באותה סוגייה והבאת תירוצים חדשים חדשות לבקרים שמעשירים את הבנתנו ואת לימודנו.

במסכת שבת דף נא אומרת הגמרא:

"מאי חנוכה? שנו רבנן: ימי חנוכה שמונה הם שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם, כשנכנסו עובדי כוכבים להיכל, טימאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

על ברייתא זאת הקשו רבים למה מדליקים שמונה ימים והרי הנס לא היה אלא 7 ימים. במהלך הדורות נאספו מעל 500 תירוצים שונים לקושיה זאת ולמרות שהתירוצים הראשונים די טובים הרי למדו ושנו וניסו להסביר בדרכים חדשות כי זה נשמת אפו של ארגון לומד ובוודאי ארגון מו"פ שכל הזמן צריך לחדש. אני אנסה לסקור בקצרה מספר תירוצים וללמוד מכל אחד מהם מוסר לימינו.

התירוץ הראשון הינו טכני. לפי הנוסח הנכון הוא לא " ולא היה בו אלא להדליק יום אחד" אלא " ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד". דהיינו יש שגיאת הגהה פשוטה שממנה ברור שגם ביום הראשון היה נס. תירוץ זה בא ללמדנו שאנחנו צריכים להיזהר מאוד ולדייק בעל דבר שאנו עושים כי שינוי קל משנה את כל המשמעות (ראה המעבר מסימן מינוס לסימן פלוס).

התירוץ השני ובא משמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סניגורם של ישראל ומראשי החסידים בדור השני. בעניין כשרות השמן שנמצא והאם יהיה טמא או לא יש מחלוקות ודיונים הלכתיים רבים מספור שלא זה הזמן לפרטם כולל קושיה חזקה של התוספות בנושא שלפיה השמן כלל לא היה טהור. רבי לוי יצחק מחדש שזה היה הנס שבזמן הניצחון והדלקת הנרות אף אחד לא העלה על דעתו את הקושיה שיכלה לעצור את המהלך ההיסטורי. תירוץ זה חשוב בעיקר בדרנו לאור חדלות העשייה של כל מערכות השלטון מפחד היועצים המשפטיים ובג"ץ לכל דבר ממנים ועדה ועוד אחת העיקר שהכל יהיה מכוסה מכל כיוון ללא עשייה אמיתית.

תירוץ שלישי בשם הבית יוסף הלא הוא רבי ישראל קארו בעל השולחן ערוך שביום הראשון שהדליקו חילקו את השמן לשמונה חלקים כך שמראש בכל יום שמו כמות קטנה שלא הייתה אמורה להספיק והנס היה שהספקיה וכך גם ביום הראשון היה נס. תירו. זה מלמדנו שאנחנו צריכים להשתדל בכל כוחנו לעשות את המוטל עלינו גם אם מדובר בצעד קטן במשימה שנראית בלתי אפשרית (כמאמרו של צעד אחד קטן מתחיל את צעדת אלף המילין).

תירוץ שלישי ורביעי גם הם של בית יוסף שאחרי שמזגו את כל השמן נשארשמן מלא בכד או שבבוקר כשכבו הנרות נשאר בהם השמן ולכן הנס ניכר כבר מההתחלה. אלו תירוצים של מעבר לטבע.

תירוץ חמישי של המאירי (מחכמי פרובאנס במאה ה 13) שעצם מציאת הפח הייתה נס ולכן את היום הראשון קבעו לזכר מציאת הפח ואת השאר להדלקת הנרות.תירוץ זה בא לומר לנו שגם דברים קטנים שלכאורה נראים סבירים והגיוניים יכולים להוביל אותנו למחוזות לא ידועים.

תירוץ שישי גם של המאירי שהיום הראשון נקבע על הניצחון הפיזי, על ביטול גזירת המילה ועל חנוכת המזבח ושבעה ימים על הנס האלוקי. ניצחון זה מזכיר לנו את מהותה של היהדות שהיא דת החיים. לאס תם אנו אומרים בשיר הילדים "באנו חושך לגרש" וזאת כסמך למאמר חז"ל על הפסוק השני בבראשית "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" חושך זה יוון. לכאורה  קשה למה חושך ה יוון? הרי כל קיום החכמה בעולם – מתמטיקה, גיאומטריה, פילוסופיה וכן האומנות – פיסול, ציור, שירה, דרמה,תיאטרון מקורו ביון האם זה חושך? והתירוץ הוא שהכל נעשה בחומר ללא מימד רוחני. הפילסוף הכי גדול יכול להיות שטוף בזימה ובשתייה (כדרך שהיו שטופים מלכי בית תלמי ובית סלווקוס וכדרך שהיו הקיסרים הרומים) ואין קשר בין החכמה לאלוקות הרי הפילוסופים שללו את כל קיום האלוקות אלא עסקו בדת אלילית שכולה האנשה חריפה של הדמויות האלוהיות. יתר על כן מהם נגזרה התפיסה הנוצרית "אשר למלך למלך ואשר לכנסייה לכנסייה" ולא סתם שנים הייתה הכנסייה הקתולית מקרו לשחיתות ולזימה (די לראות את הסידרה בית בורג'יה כדי להבין עד כמה, וזה היה אחד הטיעונים המרכזיים ליצירת הזרם הפרוטסטנטי). בא תירוץ זה ללמדנו שיש חגיגה על הניצחון הפיזי ויש על הניצחון הרוחני כי בעם ישראל שניהם מחוברים

ויש עוד עשרות רבות של תירוצים שבעז"ה  נסקור אותם בעתיד.

וישב – מעשה תמר וניצחון תוך קיזוז יתרונות האויב

18/12/11

כב כסליו  התשע"ב

וישב – מעשה תמר וניצחון תוך קיזוז יתרונות האויב

במהלך פרשת וישב מתרחשת הפרשה המוזרה שגורמת להרבה מורים לתנ"ך לזוז בכיסא בחוסר מנוחה –פרשת תמר ויהודה (שמזרעם נולד דויד וממנו יבוא מלך המשיח). הסיפר בקצרה הוא שתמר נישאה לבכור בניו של יהודה והןא מת, נישאה לשני והוא מת, ולשניהם לא היו בנים ממנה (לפי המסורת הם מתו כעונש מכיוון שלא רצו שתיכנס להריון ונקטו בשיטה של שפיכה מבחוץ וכפי שאומר רש"י "דש מבפנים וזורה מבחוץ). לפי כללי הייבום תמר הייתה צריכה להינתן לבן השלישי – הלא הוא שלה אך למרות שזה גדל יהודה לא נתן לו אותה לאישה. לפיכך תמר יושבת על אם הדרך, מתחפשת לזונה וגורמת ליהודה לשכב עימה, להכניס אותה להריון ולאחר מכן להודות באבהותו. לא ניכנס כאן לפלפולים הלכתיים ומוסריים על מעשה תמר והתנהגות יהודה אלא ננסה ללמוד מהם לקח עקרוני בתורת המלחמה – הצבאית או העיסקית.

בד"כ כאשר שני צדדים ניגשים לקרב יש לכל אחדד יתרונות למול רעהו – לזה כושר תמרון ולשני מיגון, לזה עורמה ולהוא כוח אש, לזה סמכות והחלטיות ולהיא פתיינות וכד'. לעיתים הסך הכולל דומה אך לעיתים רבות נראה שיתרונות הצד האחד עולים על משנהו עשרת מונים ולכאורה נראה שלצד השני זה שאין לו יתרון בתצורת הקרב הנוכחית אחת דינו – להפסיד. לאורך ההיסטוריה פותחו רעיונות ושיטות להפוך את החיסרון ליתרון או ליתר דיוק לגרום לאויב להילחם במגרש שלך למרות שנראה שהמלחמה בתצורה הנוכחית שלה אמורה להתרחש בשדה בו היתרון שלו רב ביותר וזה הלקח שאפשר ללמוד מתמר ואנו נסביר זאת לעומק תוך שימוש בדוגמאות.

למעשה תמר נלחמת במנהיג הפטריאכלי של המשפחה זה שכל הכח אצלו. גם אחד מבני יעקב והחזק שבהם, גם איש עשיר בזכות עצמו הסוחר עם כל שועי הארץ ועל פיו יישק דבר. היא רוצה שהוא יקיים את הבטחתו אך בדרך הרגילה של דיבור, שכנוע ותחנונים אין לה מוצא (למרות שלפי האגדה מוצאה מכובד היא ממשפחתו של שם בן נח כהן לאל עליון שיצא לקראת אברהם לאחר הניצחון של אברהם במלחמה על המלכים). הוא מבטיח שייתןלה את בנו לאחר שזה ייגדל אך משזה גודל הוא לא מבצע זאת כי פוחד שגם הוא ימות. הוא דוחה אותה בלך ושוב ולא מקיים את הבטחתו. לא נותר לה אלא להעביר את המלחמה למקום הנוח לה – לא עוד יחסים שבין כלה לחמה המנהיג אלא יחסים שבין גבר בשיא כוחו לעלמה צעירה. יהודה לא מזהה אותה כי בביתו הייתה צנועה ולאחר שהמעשה נעשה ויש לה הריון היא מבקשת בשקט הכרה מיהודה ומקבלת אותה. אגב אנקדוטה מעניינת היא שבפסוק החותם פרשייה זו כתוב "ולא יסף עוד לדעתה" ומפרשים רבותינו בשני פירושים מנוגדים – לא הפסיק או לא הוסיף (בדיוק כפי שפירשו בעניין אלדד ומידד בספר במדבר).

ממעשה תמר נעבור לדוגמאות מדה הקרב ונבחר דווקא דוגמאות הקשורות לימי חנוכה. הדוגמא הראשונה מאחד הכובשים הגדולים בהיסטוריה אלכסנדר מוקדון[i] שבגללו התחיל הכל. בקרב לכיבוש צור ב 332 לפנה"ס עמד אלכסנדר בפני בעייה. תושבי צור שהבינו הרבה לפני שעירם המפוארת יכולה להיכבש במצור בנו עיר נוספת על אי במרחק מאות מטרים בעומק הים והסתמכו על החומות הגבוהות וכוח ספינותיהם כך שלא ניתן יהיה לכבוש אותם. מה שאלכסנדר עשה הוא פשוט הביא את היבשה לים והפך את האי לחצי אי ע"י ייבוש קטע הים שבין החוף לאי ומילויו באדמה וכך הביא את הלחימה מלחימה בים בה היה חלש ללחימה ביבשה.

עוד עם שהפך לחימה בים ללחימה ביבשה היו הרומאים במהלך מלחמותיהם בקרתגו (קרת החדשה שישבה בתוניס והוקמה במקור ע"י פיניקים מצור  – לא סתם לאיטלקים יש עד היום פינ חמה ללוב וטוניס והם היו מראשי הקואליציה נגד קדאפי). במלחמה הראשונה שנערכה בשנים 264 – 241 לפנה"ס היו הרומאים בתחילת הקריירה שלהם כאימפריה וכבר היו מעצמה יבשתית חזקה. לעומת זאת בני קרתגו כיאה ליורדי ים פיניקים היו מעצמה ימית חזקה שעיקר הטקטיקה שלהם התבססה על ניגוח ספינות האויב באיל ניגוח אימתני. הרומאים שלא היו יורדי ים מובהקים החליטו להפוך אסטרטגיה זאת לטובתם ושמו על כל ספינה שלהם גשר נחיתמה כך שכשספינה פיניקית התקרבה לספינה רומאית לנגוח אותה היא נתפסה בקרסי הגשר ונוצר מעבר יבשתי די איתן בין הספינות מכאן הדרל קצרה לניצחונו של הליגיונר הרומאי שהיה מומחה בקרב פנים אל פנים. ואכן מהר מאוד רומא כבשה את השליטה בים וניצחה גם במלחמה זאת. במלחמה השנייה(218 – 201 לפנה"ס) עליה לא נתעכב ניצחה גם כן רומא וזאת למרות שלרשות קרתגו עמד אחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה – חניבעל. בעקבות תוצאות מלחמה זו קאטו הזקן סיים כל נאם שלו באמירה יש להשמיד את קארתגו מה שקרה בפועל במלחמה השלישית ב 146 לפנה"ס. תוצאות מלחמות אלו הציבו את רומא ככוח עולה וכאימפריה העתידית מה שיהודה המכבי הבין והביא אותו לחתום עימם הסכם ידידות שעליהם הם הסתמכו בהתערבותם במריבות שבים האחים החשמונאים ובמינוי הנציבים ושלטון הורדוס לאחר מכן.

אם כבר הגענו ליהודה המכבי הרי אין כמוהו מומחה בניצול והפיכת יתרונות האויב ליתרונות שלו. בכל הקרבות שלו (החל מהקרב הראשון במעלה לבונה בו ניצח את אפולוניוס נציב השומרון, דרך קרבות מעלה בית חורון בו הובס סירון, בית צור בו הובס גאורגיאס, עמק גבעון בו הובס ניקנור וכלה בשני קרבות ההפסד בבית זכריה בו השתתפו הפילים ואלעזר מת והר בעל חצור בו נהרג יהודה) הכריח יהודה את האויב לאבד את יתרונו.

היוונים היו צבא חיר כבד על סף חיר על נגמשים של ימינו ערוך במבנה צבאי מרובע שעיקר יתרונו בשטח פתוח ובו כמעט ולא ניתן לנצחו אפילו לא בהסתערות פרשים. כל הקרבות שתוארו התחוללו במעלה ההר בו לא ניתן לפרוס את הכוחות של הפלנקס ודווקא כוחות קלים זריזים ומהירים הם אלו שינחלו ניצחון. מסיבה דומה ובצורה דומה הלחימה של כוחות נאטו באפגניסטן קשה מאוד. הטנק וארטילריה הכבדה חסרי אונים, מטוסים ומסוקים מתקשים לפעול ברום הדליל של הרי אפגניסטן ופיצול הכוחות למוצבים פלוגתיים שיש לתספק אותם כל הזמן בשיירות אספקה רק מקל על הטאליבן (אותה טעות שאנו עשינו בשהייה בלבנון).

ראינו והפנמנו את השיטה להעביר את הלחימה באויב לצד היתרונות שלך ולהפוך את יתרונותיו לחסרונות וכעת נותר לנו ללמוד כיצד ניתן ליישם זאת בעולם העיסקי.

---

[i] מתוך הספר אלכסנדר הגדול מאתביל יני הוצאת מדן 2012

וישלח יעקב תכנון ואלתור

17/12/11

כא כסליו  התשע"ב

וישלח יעקב תכנון ואלתור

פרשת וישלח מתחילה בסיפור המפגש בין יעקב לעשיו. סיפור הפגישה שמובא ע"י התורה כולל את מכלול ההכנות המדוקדקות שעושה יעקב כהכנה לפגישה, ואנו נסקור אותם:

שליחים ראשונים לצורך הבנת מצב הרח של עשיו. מעין מרגלי ראשונים שהעבירו לעשיו גם מסרי פיוס ("כה תאמרון לאדוני לעשיו") וגם מסרי חוזק והצלחה ("עם לבן גרתי...ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה").

חציית העם לשני מחנות כך שאם יוכה המחנה האחד יישאר השני לפליטה.

תפילה לקב"ה שיצילו אותו מעשיו וימלא את הבטחתו.

שליחים שניים הכוללים מתנות רבות ויקרות (על משמעותם המתמטית עמדנו במאמר הקודם). שליחים אלו גם נערכו בצורה כזאת שעוצמתם הדרמטית של המתנות על עיני הרואה תהיה גדולה ותיצור אפקט דרמטי משמעותי.

מעבר הנחל וזאת כדי למצוא עצמו על הגדה השנייה מקום בו יכולת פריסת הכוחות של עשיו תהיה מינימלית. במהלך המעבר המתוכנן נאלץ יעקב לאלתר פעמיים פעם אחת כשחזר לקחת את הפכים הקטנים שנשארו לו בצד השני ובפעם השנייה בפגישתו עם האיש – שרו של עשיו ומלחמתו עימו.

הצבת המשפחה לקבלת פני עשיו בצורה כזאת שהנשים היו לפני הילדים (שבאותה עת היה הבכור שבהם נער בשיא  כוחו) לצורך יצית רחמים אצל עשיו.

בכלל כוחו של יעקב כמתכנן עובר כחוט השני לאורך כל הפרשיות ותכונה זו למד מאימו. החל מקניית הבכורה, דרך לקיחת הב\רכות, התחברות ללבן ושמירה על צאנו, העבודה בשתי הנשים והשיא כמובן העיסקה שעשה עם לבן לתשלום השכר בצאן בעל צורה משונה וזאת מכיוון שהייתה לו הבנה בסיסית בחוקי התורשה (כפי שהיה לרבים מהחקלאים המוצלחים הקדומים).

אבל יעקב היה גם בעל כושר אלתור טוב מאוד לאורך קורותיו.  בהמשך המפגש כשכעשיו מציע ליעקב ללכת יחד עונה לו יעקב תשובה שברור שהיא שלופה מהמותן כדי להצדיק את ההליכה בנפרד :"  יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".

גם בהמשך לאחר מעשה דינה וחיסול כל העיר שכם ע"י שני בניו שמעון ולוי יעקב מאלתר ועושה זאת פעמיים.פעם אחת בהיערכות למלחמה שנאספו עליו אנשה איזור וניצחון בה עד אשר "וַיְהִי חִתַּת אֱ־לֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב" ובפעם השנייה במסע מזורז לבית אל לצורך היטהרות מאלוהי הנכר ולצורך הקרבת קורבן.

תכונות אלו של אלתור ושל תכנון נחשבות ברגיל ככאלו שסותרות זו את זו אולם יעקב מציג לנו כאן יכולת גבוהה בשתי התכונות כתכונות שנובעות אחת מתוך השנייה. תכנון טוב מאפשר לאלתר היטב. לשם דוגמא ניקח דווקא את מלחמות ישראל. צה"ל ידוע ומפורסם כצבא מאלתר אבל דווקא הקרבות הכי טובים והכי מפורסמים שלו היו קרבות מתוכננים. אריק שרון שהקים את 101 והצנחנים אלופי האלתור אחראי ע על אחד מקרבות היבשה הכי מתוכננים – הקרב האוגדתי המשולב לכיבוש מתחמי אום כתף-אבו עגיילא במלחמת ששת הימים קרב שנלמד כקרב מופת ברבים מבתי הספר הצבאיים בעולם. בעבר בשני נמצא הצבר הגרמני שבתקופת הזוהר שלו מכיבוש צרפת ב 1870 למלחמת העולם השנייה נחשב לצבא מתוכנן ומסודר עד אין קץ. כזה שמרגע שהופעלה תוכנית הגיוס של ערב מלחמת העולם הראשון כל רכבת הגיע על הדקה ליעדה החל מהגבול המערבי מול צרפת וכלה במזרחי מול רוסיה. אבל גם צבא זה יצר בתוכו יכולת אלתור מובנית ברמת הפיקוד הטקטי והאסטרטגי כחלק מתוכניות הלחימה שלו. ראינו איפוא שגם בצבאות המודרניים האידיאל הינו סוג של יכולת של שילוב וביצוע ברמה גבוהה הן של תכנון והן של אילתור.

אך חשיבות התכנון והאלתור חורגת בהרבה מעבר לשדה הקרב אל החיים האישיים והעסקיים. בחיים העיסקיים בד"כ נושא התכנון הינו שם נרדף לתפעול מצטיין ואילו נושא האלתור הינו שם נרדף לשיווק ומכירות. אולם מזה זמן רב שהחברות הגדולות מבצעות תהליכי תכנון אסטרטגי ושיווקי עמוקים ומשמעותיים כאלה לשנה קדימה – שיווקי ולשלוש שנים קדימה –אסטרטגי. הבעייה בתוכניות אלו היא לא רק קצב השינוי המהיר יותר של דורנו ודברים מופלאים שקורים כגון המחאות של השנה האחרונה אלא שתכנון ארוך טווח שכזה ומעקב ביצוע דקדקני אחריו מעקר אותך מכל יכולת להגיב למצבים משתנים בשטח.

המענה לכך הוא ראשית בהבנה ובהפנמה שצריך גם תכנון וגם אלתור אבל יותר מכך ביצירת יכולת ארוגנית לאלתר. היכולת הארגונית משמעה קודם כל הקצאת תקציב מתאים שיהיה לא מתוכנן (בחברות גדולות בהם תקציבי השיווק הם עשרות מיליוני שקלים בשנה גם שניים שלושה מיליון לטיפול אד הוק יעשו את העבודה). שנית המשמעות היא מתן אחריות וסמכות לדרגים הקרובים יותר  לשטח להוציא כסף זה ולתת להם להתמודד עם הבעייה ועם פתרונה לבד.

פרשת וישלח ולימוד מתמטיקה

16/12/11

כ כסליו  התשע"ב

פרשת וישלח ולימוד מתמטיקה

כבר זמן רב אני רוצה לכתוב מאמר על נושא של לימודי המתמטיקה, חשיבותם והקשר הישיר שלהם לכל יכולת של הבנה את התורה, ההלכה והדינים וחשיבותם לחיים בכלל. היום הרצון הזה הבשיל בי יותר לאור כתבה שראיתי בדה מרקר לגבי חוסר הלימוד של מקצוע המתמטיקה בסמינרים ובישיבות החרדיות: "לימודי ליבה במגזר החרדי: "איך מחשבים קוטר של מעגל? הכל יש בתורה"

התוכן של הכתבה הרתיח אותי מכיוון שידוע שגדולי רבותינו היו מתמטיקאים מופלאים ועמדו בקשר עם גדולי חכמי תקופתם החל משמעון הצדיק וחכמי התנאים והאמוראים למול חכמי יוון, דרך הרמב"ם, האבן עזרא והרלב"ג למול חכמי האסלם והנצרות, עבור לגר"א וכלה בגדולי חכמי דורנו שעסקו בנושאים אלו. גם לא ניתן להבין סוגיות שלמות בגמרא העוסקות בשטחים (סוכה, עירובין, דיני נחלות ושטחים, דיני כלאיים וכרם) או בחישובי אחוזים, ריבית וסדרות חשבונאיות והנדסיות (דיני ירושה וריבית, דיני אונאה ועוד ועוד).

ומכיוון שאנו בבלוג שעוסק בפרשת השבוע נביא פירוש מתמטי נחמד לפרשת וישלח שראיתי בשבוע שעבר בעלון שבתון ונכתב ע"י מאיר בר אילן. כידוע בתחילת הפרשה יעקב שולח לעשיו מתנות לחלות את פניו שיסלח לו. המתנות כוללות בקר, צאן, גמלים חמורים וכד'. נשאלת השאלה מה הייתה הכמות שנשארה לו לאחר מכן? מביא רבי אברהם אזולאי (חכם שנולד בפאס ונפטר בחברון בתחילת המאה ה 17) פרשנות משמו של אחד מגאוני סורא בסוף המאה התשיעית רב נחשון גאון לגבי עיזים ותיישים (220) רחלים ואילים (220):

"...והסוד דע כי יש מחכמי החשבון אומרים יש מנין הנקראה מנין נאהב (בלשון הפיתגוראים amicable תט) וזה כי הם שני מניינים וחלקי כל מנין מהם כמנין החשבון השני, והם מאתיים ועשרים וחלקי מאתים ועשרים הם רפ"ד (284) וחלקי רפ"ד הם מאתים ועשרים".

דהיינו יעקב רצה להראות שאוהב את אחיו ולכן חילק את העדר שלו כך שהיחס בין מה שנתן לעשיו (220) ומה שהשאיר לעצמו (284) יהיה יחס של מספרים אוהבים – חיבור מחלקי המספר האחד שווה לשני והפוך. הגורמים של 220 הם 1,2,4,5,10,11,20,22,44,55,110 וחיבורם שווה ל 284. הגורמים של 284 הם 1,2,4,71,142 וחיבורם ייתן 220. אין המחשה יותר טובה למסר האהבה שיעקב רצה להעביר לעשיו יותר מאשר חלוקה זו. ומשימה לקוראים כמה גמלים,פרות ופרים, אתונות ועירים נשארו ליעקב לאחר שנתן לעשיו 30, 59, 30 בהתאמה?

אם יקום מי שיאמר שהכל נכון אבל היום יש קושי ללמד מתמטיקה בגלל שבספרים יש השפעות זרות של התרבות המערבית (עיין ערך שתי רכבות יוצאות....או בריכה מתמלאת משני ברזים בקצב X ןמתרוקנת בשלושה בקצב Y.....)גם לכך יש תשובה בדמות שלושה סיפרי יסוד שנכתבו ע"י גדולי חכמי ישראל וזמינים לכל דורש. אין לי ספק שתינוקות של בית רבן שאמורים מגיל שלוש ללמוד חומש בספר ויקרא עם מיטב הפרשנים יתמודדו על נקלה עם ספרים אלו שכתובים באותה צורה, סדר ולשון.

ספר המספר שנכתב ע"י רבי אברהם אבן עזרא מחכמי תור הזהב של ספרד (במאה ה 11 וה 12). הספר עוסק ביסודות השיטה העשרונית, חיבור חילוק, כפל וחיסור כולל שברים. הספר פורסם לראשונה בורונה שבאיטליה ונחשב לאחד המבשרים של שיטת הספירה ההינדו-ערבית ואחד מהאחראים למהפכה בשיטת הספירה של המערב הנוצרי מהשיטה הרומית לשיטה העשרונית, הספר כמובן תורגם ללטינית.

איל המשולש שנכתב ע"י הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא שחי במאה ה 18 ולמעשה נחשב לאחד ממייסדי הזרם הליטאי, תלמידו רבי אליהו משאקלוב עלה עם תלמידיו לארץ בעלייה לאומית במה שהקדים את העלייה הראשונה בכמאה שנה לערך). ספר זה עוסק בגיאומטריה ועל חוכמת המשולשים. לטובת קוראינו שאינם בקיאים בכתב רש"י אומר שהלינק לספר מצביע על מהדורה שכתובה כספר קודש לחלוטין, עם הקדמות והסכמות רבנים לעצם הפרסום ע"י המדפיס שהוא אחד מדייני הקהילה ובהקדמה הוא מצביע על התרגשותו לפרסם ספר זה. אגב בתקופתו של הגר"א פורסם תרגום לעיברית של יסודות הגאומטריה של אוקלידס ובהקדמה למהדורה המדפיס כתב משמו של הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל".

מעשה חושב וחכמת התשבורת לרלב"ג (רבי לוי בן גרשום שחי בפרובאנס במאה ה 13 וה 14).ספרים אלו עוסקים בשורש ריבועי ושלישי, זהויות אלגבריות,  טריגונומטריה, סדרות חשבוניות והנדסיות, קומבינטוריקה, אינדוקציה מתמטית, הערות על אוקלידס, רקורסיה ועוד. אגב הרלב"ג היה גם ממציא שהמציא מכשיר למדידת קווי רוחב בלב ים ששימש מאות שנים דורות של ספנים נוצרים בכיבושי העולם שלהם.

זכורני ששמעתי על עוד ספרים רבים כולל ספר יסוד בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אך לצערי לא מצאתי את הספר- אני בטוח שבעתיד אמצא.

ולסיום אביא לינק לעבודה מעניינת לתואר ראשון שמצאתי שעוסקת בשאלות מתמטיות בתחום העירובין.
לסיכום הלימוד מספרים אלו יכול על נקלה לאפשר לך לסיים  4-5יחידות מתמטיקה.