18/12/11
כב כסליו התשע"ב
וישב –
מעשה תמר וניצחון תוך קיזוז יתרונות האויב
במהלך פרשת וישב מתרחשת הפרשה המוזרה שגורמת להרבה מורים לתנ"ך
לזוז בכיסא בחוסר מנוחה –פרשת תמר ויהודה (שמזרעם נולד דויד וממנו יבוא מלך
המשיח). הסיפר בקצרה הוא שתמר נישאה לבכור בניו של יהודה והןא מת, נישאה לשני והוא
מת, ולשניהם לא היו בנים ממנה (לפי המסורת הם מתו כעונש מכיוון שלא רצו שתיכנס
להריון ונקטו בשיטה של שפיכה מבחוץ וכפי שאומר רש"י "דש מבפנים וזורה
מבחוץ). לפי כללי הייבום תמר הייתה צריכה להינתן לבן השלישי – הלא הוא שלה אך
למרות שזה גדל יהודה לא נתן לו אותה לאישה. לפיכך תמר יושבת על אם הדרך, מתחפשת
לזונה וגורמת ליהודה לשכב עימה, להכניס אותה להריון ולאחר מכן להודות באבהותו. לא
ניכנס כאן לפלפולים הלכתיים ומוסריים על מעשה תמר והתנהגות יהודה אלא ננסה ללמוד
מהם לקח עקרוני בתורת המלחמה – הצבאית או העיסקית.
בד"כ כאשר שני צדדים ניגשים לקרב יש לכל אחדד יתרונות למול רעהו –
לזה כושר תמרון ולשני מיגון, לזה עורמה ולהוא כוח אש, לזה סמכות והחלטיות ולהיא
פתיינות וכד'. לעיתים הסך הכולל דומה אך לעיתים רבות נראה שיתרונות הצד האחד עולים
על משנהו עשרת מונים ולכאורה נראה שלצד השני זה שאין לו יתרון בתצורת הקרב הנוכחית
אחת דינו – להפסיד. לאורך ההיסטוריה פותחו רעיונות ושיטות להפוך את החיסרון ליתרון
או ליתר דיוק לגרום לאויב להילחם במגרש שלך למרות שנראה שהמלחמה בתצורה הנוכחית
שלה אמורה להתרחש בשדה בו היתרון שלו רב ביותר וזה הלקח שאפשר ללמוד מתמר ואנו
נסביר זאת לעומק תוך שימוש בדוגמאות.
למעשה תמר נלחמת במנהיג הפטריאכלי של המשפחה זה שכל הכח אצלו. גם אחד
מבני יעקב והחזק שבהם, גם איש עשיר בזכות עצמו הסוחר עם כל שועי הארץ ועל פיו יישק
דבר. היא רוצה שהוא יקיים את הבטחתו אך בדרך הרגילה של דיבור, שכנוע ותחנונים אין
לה מוצא (למרות שלפי האגדה מוצאה מכובד היא ממשפחתו של שם בן נח כהן לאל עליון
שיצא לקראת אברהם לאחר הניצחון של אברהם במלחמה על המלכים). הוא מבטיח שייתןלה את
בנו לאחר שזה ייגדל אך משזה גודל הוא לא מבצע זאת כי פוחד שגם הוא ימות. הוא דוחה
אותה בלך ושוב ולא מקיים את הבטחתו. לא נותר לה אלא להעביר את המלחמה למקום הנוח
לה – לא עוד יחסים שבין כלה לחמה המנהיג אלא יחסים שבין גבר בשיא כוחו לעלמה
צעירה. יהודה לא מזהה אותה כי בביתו הייתה צנועה ולאחר שהמעשה נעשה ויש לה הריון
היא מבקשת בשקט הכרה מיהודה ומקבלת אותה. אגב אנקדוטה מעניינת היא שבפסוק החותם
פרשייה זו כתוב "ולא יסף עוד לדעתה" ומפרשים רבותינו בשני פירושים
מנוגדים – לא הפסיק או לא הוסיף (בדיוק כפי שפירשו בעניין אלדד ומידד בספר במדבר).
ממעשה תמר נעבור לדוגמאות מדה הקרב ונבחר דווקא דוגמאות הקשורות לימי
חנוכה. הדוגמא הראשונה מאחד הכובשים הגדולים בהיסטוריה אלכסנדר מוקדון[i]
שבגללו התחיל הכל. בקרב לכיבוש צור ב 332 לפנה"ס עמד אלכסנדר בפני בעייה.
תושבי צור שהבינו הרבה לפני שעירם המפוארת יכולה להיכבש במצור בנו עיר נוספת על אי
במרחק מאות מטרים בעומק הים והסתמכו על החומות הגבוהות וכוח ספינותיהם כך שלא ניתן
יהיה לכבוש אותם. מה שאלכסנדר עשה הוא פשוט הביא את היבשה לים והפך את האי לחצי אי
ע"י ייבוש קטע הים שבין החוף לאי ומילויו באדמה וכך הביא את הלחימה מלחימה
בים בה היה חלש ללחימה ביבשה.
עוד עם שהפך לחימה בים ללחימה ביבשה היו הרומאים במהלך מלחמותיהם
בקרתגו (קרת החדשה שישבה בתוניס והוקמה במקור ע"י פיניקים מצור – לא סתם לאיטלקים יש עד היום פינ חמה ללוב
וטוניס והם היו מראשי הקואליציה נגד קדאפי). במלחמה הראשונה שנערכה בשנים 264 –
241 לפנה"ס היו הרומאים בתחילת הקריירה שלהם כאימפריה וכבר היו מעצמה יבשתית
חזקה. לעומת זאת בני קרתגו כיאה ליורדי ים פיניקים היו מעצמה ימית חזקה שעיקר
הטקטיקה שלהם התבססה על ניגוח ספינות האויב באיל ניגוח אימתני. הרומאים שלא היו
יורדי ים מובהקים החליטו להפוך אסטרטגיה זאת לטובתם ושמו על כל ספינה שלהם גשר
נחיתמה כך שכשספינה פיניקית התקרבה לספינה רומאית לנגוח אותה היא נתפסה בקרסי הגשר
ונוצר מעבר יבשתי די איתן בין הספינות מכאן הדרל קצרה לניצחונו של הליגיונר הרומאי
שהיה מומחה בקרב פנים אל פנים. ואכן מהר מאוד רומא כבשה את השליטה בים וניצחה גם
במלחמה זאת. במלחמה השנייה(218 – 201 לפנה"ס) עליה לא נתעכב ניצחה גם כן רומא
וזאת למרות שלרשות קרתגו עמד אחד המצביאים הגדולים בהיסטוריה – חניבעל. בעקבות
תוצאות מלחמה זו קאטו הזקן סיים כל נאם שלו באמירה יש להשמיד את קארתגו מה שקרה
בפועל במלחמה השלישית ב 146 לפנה"ס. תוצאות מלחמות אלו הציבו את רומא ככוח
עולה וכאימפריה העתידית מה שיהודה המכבי הבין והביא אותו לחתום עימם הסכם ידידות
שעליהם הם הסתמכו בהתערבותם במריבות שבים האחים החשמונאים ובמינוי הנציבים ושלטון הורדוס
לאחר מכן.
אם כבר הגענו ליהודה המכבי הרי אין כמוהו מומחה בניצול והפיכת יתרונות
האויב ליתרונות שלו. בכל הקרבות שלו (החל מהקרב הראשון במעלה לבונה בו ניצח את
אפולוניוס נציב השומרון, דרך קרבות מעלה בית חורון בו הובס סירון, בית צור בו הובס
גאורגיאס, עמק גבעון בו הובס ניקנור וכלה בשני קרבות ההפסד בבית זכריה בו השתתפו
הפילים ואלעזר מת והר בעל חצור בו נהרג יהודה) הכריח יהודה את האויב לאבד את
יתרונו.
היוונים היו צבא חיר כבד על סף חיר על נגמשים של ימינו ערוך במבנה
צבאי מרובע שעיקר יתרונו בשטח פתוח ובו כמעט ולא ניתן לנצחו אפילו לא בהסתערות
פרשים. כל הקרבות שתוארו התחוללו במעלה ההר בו לא ניתן לפרוס את הכוחות של הפלנקס
ודווקא כוחות קלים זריזים ומהירים הם אלו שינחלו ניצחון. מסיבה דומה ובצורה דומה
הלחימה של כוחות נאטו באפגניסטן קשה מאוד. הטנק וארטילריה הכבדה חסרי אונים,
מטוסים ומסוקים מתקשים לפעול ברום הדליל של הרי אפגניסטן ופיצול הכוחות למוצבים
פלוגתיים שיש לתספק אותם כל הזמן בשיירות אספקה רק מקל על הטאליבן (אותה טעות שאנו
עשינו בשהייה בלבנון).
ראינו והפנמנו את השיטה להעביר את הלחימה באויב לצד היתרונות שלך
ולהפוך את יתרונותיו לחסרונות וכעת נותר לנו ללמוד כיצד ניתן ליישם זאת בעולם
העיסקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה