19 במאי
2012
כח באייר התשע"ב
בחוקותיי
יום ירושלים ופרקי אבות
את
מאמרנו נתחיל מסיפור ידוע על רבינו האור החיים הקדוש שיצא לגלות של שנה כיוון שעלב
באיש אחד. במהלך הגלות הגיע לעיר אחת, וכאן מתחיל הסיפור:
"ערב
שבת אחת בימי גלותו, הגיע בעל ה"אור החיים" הקדוש ליער סמוך לעיר, וישב
לנוח על אבן אחת. תוך שהוא יושב נתחדשו על ידו מ"ב הפירושים לפסוק
"אם בחוקותי תלכו".
בהגיעו
אל העיר, הסתיר את זהותו כדרכו, נכנס לבית כנסת כאחד האורחים "ארחי
פרחי". אחד מנכבדי המקום הזמין אותו לסעוד על שולחנו. בתום סעודת השבת
באווירה מרוממת הזמין אותו המארח להתלוות אליו לשמוע את הדברים הנאמרים במתיבתא
דרקיעא מפי הרב המקומי של אותה העיר.
המארח
ואורחו התיישבו בשולחן והקשיבו בקשב רב לדברי התורה שהשמיע הרב במסיבה קדושה זו,
והן י"ד הפירושים הראשונים על הפסוק "אם בחוקותי תלכו", והוסיף הרב
ואמר כי הדברים האלה נאמרו במתיבתא דרקיעא בשם רבי חיים בן עטר. רבנו, שכאמור
היה בין המסובים, העיר בענוותנותו "חיים בן עטר", והשמיט את התואר
"רבי".
המסובים
הזדעזעו לשמוע הערתו, שכן בימים ההם כבר נודע שמו של רבנו "אור החיים",
ולכן הגיבו בצורה נמרצת על התנהגותו של האורח. בגלל כבוד השבת ומדת הכנסת האורחים,
הסתפקו באזהרה לאורח להיות זהיר מעתה בכבודו של אותו צדיק בעל "אור
החיים" הקדוש. המסובים אף באו בטענות נגד המארח על שהביא לכאן אדם שפגע לא רק
בכבודו של המרא דאתרא, אלא אף בכבודו של בעל ה"אור החיים" הקדוש.
בסעודת
הצהרים של שבת המשיך הרב ודרש עוד י"ד פירושים על הפסוק הנ"ל, וחזר
והוסיף כי אף פירושים אלו נאמרו במתיבתא דרקיעא בשם רבי חיים בן עטר, ושוב
הגיב האורח בבטול "חיים בן עטר", והשמיט את התואר "רבי". גם
הפעם הסתפקו במסובים באזהרה, ואמרו עוד "אין עונשים אלא אם כן מזהירים"
ועליו להימנע מלפגוע באותו איש קדוש היושב בעירו ומצודתו פרוסה למרחקים ולמרחבי
תפוצות הגולה. כמובן שגם הפעם העירו למארח כי עליו להיות זהיר יותר ולא להכניס
לביתו אנשים כאלה.
בסעודת
השלישית השלים הרב המקומי את יתר פירושיו של בעל ה"אור החיים". ואף
הפעם נהג האורח במנהגו והגיב בביטול תוך השמטת התואר "רבי", אולם הפעם,
כיון שהיה הדבר בצאת השבת, הוצא האורח ונכלא בחדר הקהל, כדי להטיל עליו
חרם כדינו של המבזה תלמידי חכמים ופוגע בכבודו של קדוש עליון, הוא בעל ה"אור
החיים" הקדוש.
קהל
המסובים המשיכו לאחר מכן וברכו ברכת המזון והתפללו תפילת ערבית.
לפתע
נשמע קול סערה אדיר, מפרק הרים ומשבר סלעים, וכל הסביבה חרדה כאילו העולם עומד
להיחרב. הרב עשה שאלת חלום והודיעו לו מן השמים, היות ובעל ה"אור החיים"
הקדוש נמצא תפוס אצלו ואינו יכול לעשות הבדלה, לכן שר הגהנום הרעיש את העולם, שכן
אינו יכול לפתוח שוב את הגהנום! תיכף ומיד פתח הרב את החדר ושחררו את בעל
ה"אור החיים" מכלאו ופיסוהו וכיבדוהו.
מן השמים
הודיעו לבעל ה"אור החיים" הקדוש "עלבונך הנוכחי השלים את שנת
הגלות" ועתה הנך רשאי לחזור לביתך ולהמשיך בהרבצת התורה בעל פה ובכתב, ולהאיר
לארץ ולדרים עליה"
המדובר
כמובן בפסוק הפותח את פרשתינו:
"אִם-בחוקותי תֵּלֵכוּ, וְאֶת-מִצְותַי תִּשְׁמְרוּ,
וַעֲשִׂיתֶם אותָם" שעליו פירוש האור החיים 42 פירושים. כבר הערנו שאחת מדרכי הלימוד הנפוצות ביהדות היא
קושיא ועליה אינספור תירוצים ופלפולים שמשיטה זו ראוי ללמוד לכל מי שעוסק בתחום
ההדרכה והלמידה בארגונים (ראה מאמר
בעניין 8 נרות חנוכה).
ננסה
לעמוד על שניים-שלושה פירושים מעניינים ולהפיק מהם לקחים ארגוניים וניהוליים:
"אם בחקתי תלכו וגו'. בתורת כהנים אמרו ז''ל יכול אלו המצות כשהוא אומר
ואת מצותי וגו' הרי המצות אמורות מה אני מקיים אם בחקתי להיות עמלים בתורה ע''כ, וטעם
שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצוה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמים וג' והם
נטועים אצלו,: "
בפירוש
זה אנו רואים את חשיבות הלימוד והשינון והיגיעה אל חקר האמת ולא להסתפק רק בלימוד
לצורך ציון.
"ד) עוד ירצה באומרו תלכו על דרך אומרו (משלי ג') בכל דרכיך דעהו
וגו', וכתב רמב''ם בפרק ג' מהלכות יסודי התורה (הלכות דעות) וז''ל ישים אל לבו כדי
שיהיה גופו שלם וחזק כדי שתהיה וכו' לדעת את ה', שאי אפשר שיבין ויסתכל בחכמות וכו',
נמצא המהלך בדרך זה כל ימיו עובד ה' ע''כ, והוא מאמר הכתוב כאן אם בחקתי תלכו בשביל
עסק התורה תלכו בכל דרככם באכילה וכו' במשתה בדיבור וכו' בכל מעשה המסובב מהטבעיות:
"
ללמדך
שכל הלימוד צריך להיות כזה שמביא לידי מעשה וכדי לעשות בעבודה היומיומית שלנו.
"ו)עוד יתבאר על דרך אומרם (אבות פ''ב) ולא עם הארץ חסיד פירוש שאסור
לעם הארץ להתנהג בחסידות שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים, כי לפעמים יעשה חומרא
בדבר שהוא אדרבה עבריין, כי ימצא חסיד שירצה לגדור עצמו לקיים מצות עונה בימים המקודשים
...:"
ללמדך
שאסור להגזים ולהחמיר יותר מדי.
"כו) עוד יתבאר על דרך אומרם (ב''ר פמ''ד) בפסוק הבט נא השמימה,
שהעלה ה' לאברהם ודרך על המזלות, והוא אומרו אם בחקתי תלכו פי' חקותי על דרך אומרו
(ירמי' ל''ג) חקות שמים וגו', אם בהם תלכו כמו (בראשית י''ג י''ז) קום התהלך בארץ,
תנאי הוא הדבר ואת מצותי תשמרו, כי באמצעות קיום המצות הוא שולט ודורך על המזלות, והן
הנה שבהם זכה אברהם לבחינה זו, ואומרו ועשיתם אותם, צדק יקראהו לרגלו (ישעי' מ''א)
ואמרו ז''ל (שבת קנ''ו.) שאמר לו הקדוש ברוך הוא מאי דעתך דקאי צדק וכו' ע''כ, הרי
שמעריך המזלות בסדר הנאות לו ויוליך מזל ממקום למקום, והוא אומרו ועשיתם אותם פירוש
לחקתי תתקנו אותם בסדר הנאות לכם, והוא מאמרם ז''ל (שם) אין מזל לישראל פירוש הם שולטים
בו. או יאמר ועשיתם אותם על דרך אומרו (ישעי' ס''ו) כי כאשר השמים החדשים וגו' אשר
אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה מלמד שעל ידי עסק התורה והמצות נבראים שמים חדשים
(זוהד ח''א ה'.), והוא אומרו ועשיתם אותם:
כז) עוד יתבאר על דרך מה שאמרו במסכת שבת דף קנ''ו מאן דאתיליד בנוגה
יהי זנאי, עוד שם אמרו כלדאי לאימיה של רב נחמן בר יצחק שבנה יהיה גנב וכו' יע''ש,
הרי שהמזל יפעיל באדם פועל עשות הרע, וחש ה' כי יאמר אדם כי כשיש המזל מגיד על רשע
הנולד בו אין בידו לתקן ואנוס הוא ופטור מהעונש, לזה אמר אם בחקתי שהם המזלות תלכו
פירוש יסובבו אתכם הלוך בדרך לא טוב אינכם פטורים בטענה זו, אלא ואת מצותי תשמרו על
כל פנים אתם חייבים, ויש תיקון למזל, וכמעשה שעשתה לו אמו של רב נחמן, והוא אומרו ועשיתם
אותם:
כח) או יאמר על דרך אומרם במסכת שבת (שם) האי מאן דאתיליד במזל מאדים
אושיד דמא אמר רבי אשי או אומנא או גנבא או טבחא או מוהלא ע''כ, והוא אומרו אם בחקותי
תלכו שהם חקות השמים שהם המזלות, ואת מצותי תשמרו שהם שחיטה מילה בזה אתם עושים מה
שמראה במזלות בדבר מצוה, והוא אומרו ועשיתם אותם: "
כל
הנ"ל מלמדים שכל נושא האסטרולוגיה, פתיחה בקלפים וגם ללכת למקובלים הם לא
בדיוק המרשם הנכון להצלחה בעסקים.
בהמשך
הפרשה יש הבטחה לשכר ועונש. אחת השאלות החשובות ביותר היא מדוע השכר והעונש
המדוברים הם כל כך ארציים – השכר הינו "ונתתי גשמיכם, בעיתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן פרייו. ה והשיג לכם דיש
את-בציר, ובציר ישיג את-זרע; ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם. ו ונתתי שלום
בארץ, ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה, מן-הארץ, וחרב, לא-תעבור בארצכם. ז ורדפתם,
את-אויביכם; ונפלו לפניכם, לחרב. ח ורדפו מכם
חמישה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו; ונפלו אויביכם לפניכם, לחרב. ט ופניתי
אליכם--והפריתי אתכם, והרביתי אתכם; והקימותי את-בריתי, איתכם. י ואכלתם ישן,
נושן; וישן, מפני חדש תוציאו. יא ונתתי משכני,
בתוככם; ולא-תגעל נפשי, אתכם. יבוהתהלכתי, בתוככם,
והייתי לכם, לאלוהים; ואתם, תהיו-לי לעם. יג אני יהוה
אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים, מהיות להם, עבדים; ואשבור מוטות עולכם,
ואולך אתכם קוממייות"
ומסביר
האברבנאל שהברכות והקללות של פרשת בחוקותיי הם לרבים לכלל ישראל עם רוב העם צדיקים
והולכים ביחד אזי יקבלו שכר של שפע גשמי ואם לא אז העונש יהיה שממה. ואכם ראינו
שמחורבן בית שני ועד תחילת המפעל הציוני ארץ ישראל הייתה שממה כפי שניתן לראות
מתיאורי המסעות שבכל הדורות דרך הרמב"ן וכלה במארק טווין. עניין זה של ערבות
הדדית וכוחה המאחד של ההליכה יחד הוא ברור מאוד כשהכוונה היא כמובן לאחדות המטרה
גם תוך דעות שונות. ענין זה חזק מאוד בירושלים "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה
לה יחדיו" במלחמת השחרור לא הצלחנו בכיבוש העיר עקב המחלוקות בין הפלמ"ח
והאצ"ל ואילו בששת הימים כשפרצה חטיבה אחת הרי העיר נפלה כפרי בשל. כידוע
ירושלים לא נתחלקה לשבטים והיה שייכת לכולם. בתקופה שבית המקדש היה קיים היו
בירושלים עשרה ניסים במקש כפי שאומרת המשנה באבות:
"עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש.
לא הפילה אשה מריח
בשר הקודש;
ולא הסריח בשר הקודש
מעולם;
ולא נראה זבוב בבית
המטבחים;
ולא ארע קרי לכהן
גדול ביום הכפורים;
ולא כיבו גשמים אש
של עצי המערכה;
ולא נצחה הרוח את
עמוד העשן;
ולא נמצא פסול בעומר
ובשתי הלחם ובלחם הפנים;
עומדים צפופים ומשתחוים
רווחים;
ולא הזיק נחש ועקרב
בירושלים מעולם;
ולא אמר אדם לחברו
צר לי המקום שאלין בירושלים."
בין כולם נראה לי כי הנס האחרון הוא המעיד על האחדות.
