24/12/11
כט כסליו התשע"ב
חנוכה,
הדרכה ולימוד משמונה נרות
את הפוסט הבא חשבתי להתחיל אחרת אבל בלוג מעניין שקראתי לאחרונה שנכתב
ע"י נורית כהן תל אביב מחברת לוטם צד
את עיניי וגם לי לשנות את הפתיחה.
הבלוג מפרט לימוד מתהליכי למידה הקיימים במגזר הדתי בראשם
"דברתורה" כפי שבא לידי ביטוי בסדרה סרוגים. הכותבת שאינה דתייה משתמשת
בדרכי הלימוד כדי ללמוד ולעצב דרכי לימוד בארגונים – נושא שהינו תחום המומחיות
שלה. אני רוצה להוסיף דרך לימוד נוספת שרלנטי בעיקר לארגוני מו"פ והיא דיון
חוזר ונשנה באותה סוגייה והבאת תירוצים חדשים חדשות לבקרים שמעשירים את הבנתנו ואת
לימודנו.
במסכת שבת דף נא אומרת הגמרא:
"מאי
חנוכה? שנו רבנן: ימי חנוכה שמונה הם שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם, כשנכנסו עובדי כוכבים
להיכל, טימאו את כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו
ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול ולא היה בו אלא
להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום
ימים טובים בהלל והודאה".
על ברייתא זאת הקשו רבים למה מדליקים שמונה ימים והרי הנס לא היה אלא
7 ימים. במהלך הדורות נאספו מעל 500 תירוצים שונים לקושיה זאת ולמרות שהתירוצים
הראשונים די טובים הרי למדו ושנו וניסו להסביר בדרכים חדשות כי זה נשמת אפו של
ארגון לומד ובוודאי ארגון מו"פ שכל הזמן צריך לחדש. אני אנסה לסקור בקצרה
מספר תירוצים וללמוד מכל אחד מהם מוסר לימינו.
התירוץ הראשון הינו טכני. לפי הנוסח הנכון הוא לא " ולא היה בו אלא להדליק יום אחד"
אלא " ולא היה בו להדליק
אפילו יום אחד". דהיינו יש שגיאת הגהה פשוטה שממנה ברור שגם ביום הראשון היה
נס. תירוץ זה בא ללמדנו שאנחנו צריכים להיזהר מאוד ולדייק בעל דבר שאנו עושים כי
שינוי קל משנה את כל המשמעות (ראה המעבר מסימן מינוס לסימן פלוס).
התירוץ
השני ובא משמו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב סניגורם של ישראל ומראשי החסידים בדור
השני. בעניין כשרות השמן שנמצא והאם יהיה טמא או לא יש מחלוקות ודיונים
הלכתיים רבים מספור שלא זה הזמן לפרטם כולל קושיה חזקה של התוספות בנושא שלפיה השמן
כלל לא היה טהור. רבי לוי יצחק מחדש שזה היה הנס שבזמן הניצחון והדלקת הנרות אף
אחד לא העלה על דעתו את הקושיה שיכלה לעצור את המהלך ההיסטורי. תירוץ זה חשוב
בעיקר בדרנו לאור חדלות העשייה של כל מערכות השלטון מפחד היועצים המשפטיים
ובג"ץ לכל דבר ממנים ועדה ועוד אחת העיקר שהכל יהיה מכוסה מכל כיוון ללא
עשייה אמיתית.
תירוץ שלישי בשם הבית יוסף הלא הוא רבי ישראל קארו בעל השולחן ערוך
שביום הראשון שהדליקו חילקו את השמן לשמונה חלקים כך שמראש בכל יום שמו כמות קטנה
שלא הייתה אמורה להספיק והנס היה שהספקיה וכך גם ביום הראשון היה נס. תירו. זה
מלמדנו שאנחנו צריכים להשתדל בכל כוחנו לעשות את המוטל עלינו גם אם מדובר בצעד קטן
במשימה שנראית בלתי אפשרית (כמאמרו של צעד אחד קטן מתחיל את צעדת אלף המילין).
תירוץ שלישי ורביעי גם הם של בית יוסף שאחרי שמזגו את כל השמן נשארשמן
מלא בכד או שבבוקר כשכבו הנרות נשאר בהם השמן ולכן הנס ניכר כבר מההתחלה. אלו
תירוצים של מעבר לטבע.
תירוץ חמישי של המאירי (מחכמי פרובאנס במאה ה 13) שעצם מציאת הפח
הייתה נס ולכן את היום הראשון קבעו לזכר מציאת הפח ואת השאר להדלקת הנרות.תירוץ זה
בא לומר לנו שגם דברים קטנים שלכאורה נראים סבירים והגיוניים יכולים להוביל אותנו למחוזות
לא ידועים.
תירוץ שישי גם של המאירי שהיום הראשון נקבע על הניצחון הפיזי, על
ביטול גזירת המילה ועל חנוכת המזבח ושבעה ימים על הנס האלוקי. ניצחון זה מזכיר לנו
את מהותה של היהדות שהיא דת החיים. לאס תם אנו אומרים בשיר הילדים "באנו חושך
לגרש" וזאת כסמך למאמר חז"ל על הפסוק השני בבראשית "והארץ הייתה
תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" חושך זה יוון. לכאורה קשה למה חושך ה יוון? הרי כל קיום החכמה בעולם –
מתמטיקה, גיאומטריה, פילוסופיה וכן האומנות – פיסול, ציור, שירה, דרמה,תיאטרון
מקורו ביון האם זה חושך? והתירוץ הוא שהכל נעשה בחומר ללא מימד רוחני. הפילסוף הכי
גדול יכול להיות שטוף בזימה ובשתייה (כדרך שהיו שטופים מלכי בית תלמי ובית סלווקוס
וכדרך שהיו הקיסרים הרומים) ואין קשר בין החכמה לאלוקות הרי הפילוסופים שללו את כל
קיום האלוקות אלא עסקו בדת אלילית שכולה האנשה חריפה של הדמויות האלוהיות. יתר על
כן מהם נגזרה התפיסה הנוצרית "אשר למלך למלך ואשר לכנסייה לכנסייה" ולא
סתם שנים הייתה הכנסייה הקתולית מקרו לשחיתות ולזימה (די לראות את הסידרה בית
בורג'יה כדי להבין עד כמה, וזה היה אחד הטיעונים המרכזיים ליצירת הזרם הפרוטסטנטי).
בא תירוץ זה ללמדנו שיש חגיגה על הניצחון הפיזי ויש על הניצחון הרוחני כי בעם
ישראל שניהם מחוברים
ויש עוד עשרות רבות של תירוצים שבעז"ה נסקור אותם בעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה