28/02/12
ו אדר התשע"ב
הרהורים
על פרשת משפטים
"ואלה המשפטים"
לאחר מעמד הר סיני הנשגב שבו קיבלנו בני ישראל את התורה וזכו לראות
מראות נעלים היינו מצפים לקבל פרשה שתעסוק בעניינים עליונים. בענייני פרישות,
קדושה, תפילה בדבקת ועוד ועוד. אבל לא הפרשה שלנו מתחילה בדיני עבד עיברי ועוסקת
רובה ככולה בעניינים ממוניים כאלה ואחרים. ההסבר הפשוט הוא כמובן להורות לנו שגם
מצוות אלו ודינים אלו יש להם מקור אלוקי וחלקם אף חשובים יותר מדברים שאנו רגילים
לחשוב שעושים את האדם כדתי למשל הקפדה על תפילות, לימוד, נטילת ידיים שחרית וכד'.
נביא דוגמא מרבי ישראל סלנטר אבי תנועת המוסר. בעירו היה למדן גדול שהקפיד ללמוד כל
הלילה והיה שם לשם כך נר דולק. לילה אחד הלמדן נרדם וכל בית המדרש נשרף. כל אנשי
המקום שיבחו את אותו למדן ואילו הרבה אמר שבכלל אסור לו להמשיך ללמוד אלא עליו
לעבוד כל היום כל הזמן עד שיממן את נזק השריפה.... אבל ביתר עומק יש כאן לקח גדול
לנו המנהלים. מצד אחד אנחנו צריכים להגדיר את ערכי הליבה והתמונה הגדולה כפי שבאים
לידי ביטוי בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו אבל לצד זה אנחנו צריכים להיות עם יכולת
הגדרה וניהול של הפרטים הקטנים שאף נראים לנו לעיתים תפלים כפי שמפורטים בדיני
העונשים שבפרשת משפטים ובהלכות בניית המשכן שבפרשיות תרומה ועד סוף הספר.
"וכי יפתח איש בור"
בפסוקים אלו עוסקת התורה ברשלנות פושעת ברשות הרבים של חפירת בור ללא
גידור וכיסוי, של החזקת בעלי חיים מסוכנים ללא שמירה (שור מועד) ועוד ועוד. הדבר
המשותף לכל אלו הוא שהתורה תובעת מאיתנו דבר ראשון לא להתרשל. לחשוב לעומק על
התוצאה של כל מעשה שלנו, להבין מה משמעותו, לנתח האם הוא יכול לפגוע במישהו ואם
הניתוח מראה שכן לנקוט את האמצעים הנדרשים לכך. נשים לב שאין דרישה לנקוט אמצעים
שהם עודף ביורוקרטיה – גם הצד השני זה שלכאורה נפגע צריך לשים לב מה קורה. למשל אם
מישהו נכנס לים בחוף לא מוכרז בגלים גבוהים והוא לא יודע לשחות וטבע זאת בעייה שלו
ולא אשמת הציבור אפילו אם לא היה שילוט שאסור להיכנס – אסור לך לסכן את עצמך
ואח"כ להאשים אחרים.
"עזב עזב עימו"
הפסוק מחייב אותך אם ראית מישהו בדרך אפילו הוא שונה ונתקע עם החמור
(ובזמננו פנצ'ר ברכב) לסייע לו אפילו אם הוא שונאך המושבע. אבל הכלי יקר מפרש את
סוף הפסוק "ומכן תשובה למקצת עניים בני עמינו המטילים עצמם על הציבור ואינם
רוצים לעשות שום מלאה, אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה...וקוראים תגר אם אין נותנים
להם די מחסורם, כי דבר זה לא ציווה ה' כי אם עזוב תעזוב עימו כי העני יעשה כל אשר ימצא
בכוחו". דהיינו מפרש הכלי יקר שעזוב תעזוב עימו לא מפורש על מי שעוזר אלא על
מי שנעזר. כפי שכאשר אני עוזר למישהו לתקן פנצ'ר הציפייה שהוא ייקח בזה חלק כך גם
אנשים עניים חייבים קודם כל לעבוד ולמצות את כושר ההשתכרות שלהם לפני שיקבלו הטבות
מהמדינה. וכן גם לומדי תורה כמקצוע....
שמיטה
בהמשך הפרשה מופיע הציווי על השמיטה. התורה מצווה שלאח שש שנות עבודה
תהיה שנה של מנוחה בה לא יעובדו השדות, ישוחררו העבדים ותהיה מחילה על ההלוואות.
לא ניכנס לפירטי ההלכות ולשיטות המאפשרות לא לממש בועל ציווים אלו (כגון: פרוזבול,
רציעת אוזן העבד, מכירת קרקע לגוי, גידול באיזור שמחוץ לארץ ישראל הקדושה כגון עבה
תיכונה, יבוא מחו"ל וכד') וכן לא ניכנס למשמעויות האמוניות של המצווה (אמונה
בהשגחה, יסוד הביטחון וכד') אלא ננסה קצת לחזור למקורות עבודת האדמה ומזה להקיש על
הארגון המודרני. מבחינה חקלאית הדרך היחידה שהייתה בזמנם לאפשר לאדמה לחדש את
המלאי הטיבעי של חומרי התנובה והדישון העצמיים הייתה מנוחת הקרקע, בין אם בדרך של
החלפת גידולים בין עונות ובין אם בדרך של הוברת הקרקע לשנה כפי שמצווים בשמיטה.
המשמעות של מהלך זה היא שגם כל ארגון צריך לעצור הכל, לעיתים דווקא בשיא ההצלחה,
ולחשוב על שינויים. האמירות "סוסים מנצחים לא מחליפים" ו"אם זה לא
שבור אל תתקן את זה" לא עומדות בהכרח במבחן המציאות של הארגונים. אם נחשוב
רגע ונסתכל על ארגונים רבים וגדולים בימינו שלא עצרו רגע לחשוב בשיא תהילתם בשנים
האחרונות בוא נראה מה קרה להם בשנה האחרונה חלקם עם קשר למחאה וחלקם לא – דלק מוטורס
שלא השכילה לחזות נכון את בעיית המוצר שלה, פרטנר שלא חזתה את ההשקעות הענקיות
בתקשורת הקווית וברכישת סמייל ואת השנאה לחברות הסלולר שהביאה את השר לחזק את בזק
והוט על חשבונה ללא פרופורציה, את תנובה ושטראוס שחשבו שניתן להעלות מחירים עד אין
סוף, את שופרסל שברמת 5 מנהליה הבכירים שילמה עלויות שכר כאלו שרק צמצום בהם יכל
להעלות את הרווח הנקי שלה באחוזים רבים, את אידיבי שכל כך הסתנוורה מההשקעה בבנק
השוויצרי ששכחה למכור אותה ברווחיות ענקית, את אותה חברה שלמרות המשביר
בארה"ב רכשה נכסים במנהטן ובווגאס במחירי שיא, את דלק נדל"ן שהתנהלה
כאילו אין מחר ועוד ועוד. הנקודה המשותפת לכל החברות האלו שלא עצרו בשיא ההצלחה
לחשוב מה קורה. והאם ניפול אם לא נעשה שינוי וכידוע הנפילה כואבת יותר.
"לא אגרשנו מפניך בשנה אחת"
הפסוקים מדברים בכיבוש הארץ ובסיוע האלוקי שלוחמי העם (כן כידוע
יהושוע ומשה היו מפקדי שדה די מוצלחים ולא רק לומדי תורה) יקבלו בכיבוש הארץ.
אבלוך כדי ההבטחות הללו אומרת התורה לעם ישראל. לאט לכם. שימו לב למרות שתהיה עזרה
אלוקית ולמרות שארץ ישראל שלכם היא לא תוכלו לכבוש אותה את כולה מיד ולמה "כי
רבה עליך חיית השדה" אלא "מעט מעט...עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".
התורה מזכירה לנו כלל יסוד בצמיחתם של ארגונים. זה שאתה גדל ומצליח תיזהר אתה
אוליי מרוויח כסף תיאורטי אבל בפועל אין לך מזומנים. כידוע מרבית הסטרטאפים
והחברות הבינוניות שמתחילות בתהליכי צמיחה מואצים כושלים לא על רקע מכירות או
מוצרים לא טובים אלא על רקע הניהול הבסיסי של תזרים המזומנים. במקרה של כיבוש הארץ
וההתנחלות בה מדובר באנשים שצריכים לבנות יישובים ולמסד חיי קהילה ולכ זה צריך
לקרות לאט דור ועוד דור אותו הדבר בארגונים תיזהרו מצמיחה מהירה מדיי.
