הגיגים על פרשת שופטים

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011/09/blog-post.html

למה משה לא נכנס לארץ על אחריות מנהיגותית

18  באוגוסט  2012

ל באב  התשע"ב

למה משה לא נכנס לארץ על אחריות מנהיגותית

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ־הֹוָ־ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  אֲדֹנָי יֱ־הֹוִ־ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:"

פסוקים עזי רושם אלו של משה רבינו ממש ערב הכניסה לארץ של העם כוללים את תחינתו להיכנס לארץ ולמחול לו על חטאו.  דברים אלו נארו בטו באב של השנה האחרונה בה כלו מתי מדבר עליהם נגזר עוון המרגלים ומשמשה לא מת עימם התחנן לה'. ונשאלת השאלה למה בכלל משה חשב שהתחינה שלו יכולה להועיל? ואם היא יכולה להועיל למה בכלל התאווה להיכנס לארץ – מה היה חסר לו? ובכלל למה ועל מה נענש משה? והם יש כאן בכלל עונש?

בפרשות האחרונות של ספר במדבר עסקנו וראינו במסעות המלחמה של משה לכיבוש ארצות סיחון ועוג – עבר הירדן המזרחי. ארצות אלו נכללות בגבולות ההבטחה המצומצמת ובהם ישבו שניים וחצי השבטים (שגלו ראשונים בימי אשור) ואף משה הפריש בהם ערי מקלט לרוצח בשגגה. משה חשב שמכיון שנכנס לחלק מארץ ישראל אזי "נדר שהותר מקצתו הותר כולו" ושבועתו של ה' שמשה לא ייכנס לארץ לא תהיה תקפה.

ולמה משה התאווה להיכנס לארץ? הרי זה כדי לקיים מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימם מדין תורה רק כשכל ישראל יושבים על אדמתם מה שטרם התרחש בשלב זה. אבל יש לכך סיבה עמוקה נוספת עליה נעמוד בהמשך.

אך מה היה חטאו של משה בגינו לא נכנס? כתוב אחד מזכיר את חטא מי מריבה "יען לא האמנתם בי להקדישני"" אולם בפרשת דברים בעת תיאור חטא המרגלים מופיע פסוק נוסף: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה".

לא נדוש כאן במהות החטא של מי מריבה וננקוט בדעה האומרת שהחכמים השונים העמיסו על משה הרבה מעבר לנצרך אבל נשאלת השאלה מה הקשר של חטא המרגלים לנושא?

נסקור מספר פרשנויות ומכולם ננסה ללמוד את האחריות המיוחדת שיש למנהיג על מעשיו:

רס"ג מעלה שחטא המרגלים גרם לכך שנתעכבו ישראל במדבר מה שגרם למחסור במים ולחט מי מריבה. ומשה אשם בכך מכיוון שלא צווה כלל לשלוח את המרגלים אלא נאמר לו "שלח לך" לרצונך.

אברבנאל בפרשת דברים מעלה הסבר חדש. הוא מסביר כי משה אכן חטא גם בחטא המרגלים וחטאו היה בכך שהציג להם שאלות נוספות מעבר לשאלות הבסיסיות שנדרשות לצורך הריגול, הוא למעשה שאל שאלות של מהות ולא רק שאלות טקטיות, ומהם נמשך חטאם של המרגלים. אולם הוא מסביר כי חטא זה כשלעצמו לא היה מונע ממנו את הכניסה לארץ, אך לא יתכן שהוא יכנס לארץ כשהוא בעצם גרם בעקיפין לחטא של העם ומנע מהם את הכניסה לארץ. ונקרא קצת מלשונות של האברבנאל:

ניתן לפרש פירוש נוסף כי אכן נסלח למשה חטא מי מריבה ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אך משה כמנהיג דור המדבר לא יכול להיות מצב שהוא ייכנס לארץ וכולם ימותו (ועל כך נראה בהמשך עומק נוסף). ואם נדקדק בכתב המינוי שמשה קיבל מה' בספר שמות נראה שבסופו של דבר כתב המינוי הזה כולל רק יציאה ממצרים והנהגה במדבר ולא הכנסה לארץ.

למעשה שני פרשנים אלו מפרשים את המילה "למענכם" כפירוש "בגללכם". אולם יש קו פרשני אחר המפרש את המילה "למענכם" בפירוש "בשבילכם". בדרך זאת הלכו הספורנו והאור החיים.

 הספורנו פירש, "אעברה נא - להכרית כל יושבי כנען, כדי שלא יִגלו ישראל ממנה. ואראה את הארץ הטובה - אתן עיני בה לטובה בברכתי, שתהיה טובה לישראל לעולם. ויתעבר ה' בי למענכם - מפני שהייתי מתאווה לקיים אתכם בה שלא תיגלו ממנה לעולם, והוא כבר נשא ידו להפיל זרעכם בגויים". וזאת למעשה הסיבה שמשה רצה להיכנס לארץ שאילו היה נכנס לא היה ה' שופך חמתו על בית המקדש ולא היה חורבן. אז למה משה אכן לא נכנס? הספורנו עונה שטובת העם ויותר מכך טובת העולם היא כן לצאת לגלות ארוכה שכן אילו משה היה נכנס, לא היו גולים מארץ ישראל, אך טובתם של ישראל בעתוי הנוכחי היא "להפיל זרעם בגויים". אבל יש פירוש אחר שאומנם בית המקדש לא היה חרב אבל בגלל החטא היה ה' מפיל את חמתו על העם ולא על עצים ואבנים ועם ישראל היה כלה ולכן משה לא נכנס לארץ. לפי פרשנות זאת משה מבין את משימתו ולא מביע תרעומת.

אך יש קו נוסף המאחד את תפקידו של משה כמנהיג העם וזה מתבסס על המדרש:

" א"ר חמא בר חנינא, "לכן לא תביאו את הקהל הזה", הקהל הזה אין אתם מכניסין, אבל לכל ישראל אתם מכניסין לעתיד לבא, שנא' "וענתה שמה כימי נעוריה" זה משה ואהרון."

למשה ולאהרון יש תפקיד לעתיד לבוא להכניס את הקהל לארץ באולה העתידה. ההכנסה הזאת לארץ היא לא רק של כלל העם היא גם של דור המדבר....וכפי שפירשנו למעלה אם משה היה נכנס לארץ לא הייתה גלות וממילא לא הייתה גאולה וממילא דור המדברלא היה זוכה להיכנס לארץ. כדי שדור זה יזכה להיכנס לארץ הי דרוש שמשה יישאר מת גם הוא במדבר כדי שיוכל להנהיג אותם לעתיד לבוא. ושוב משה מבין את תפקידו כמנהיג.

מיתוג ארץ ישראל - לפרשת עקב

http://tamirtrabelsy.blogspot.co.il/2011_08_01_archive.html

האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

10  באוגוסט  2012

כב באב  התשע"ב

האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

קריאתו זו של משה רבינו בפרשת מטות חזרה להדהד בחלל האוויר לאחר כ 3300 שנה עקב ציטוטו ע"י השופטים בבג"ץ חוק טל. אנו  לא נעסוק במשמעויות אלו של קריאתו המהדהדת של משה (את דעתנו בנושא הבענו במאמרים על משה כמנהיג צבאי ועל פינחס),  אלא ננסה ללמוד מפרשה זו העוסקת למעשה במשא ומתן בין משה לבין בני גד ובני ראובן לקחים בעניין של מנהיגות וניהול מו"מ ודיני חוזים.

"ב. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:"

ראשית מגיעים למשה בני גד ובני ראובן דהיינו הצעירים בפשטות ניתן לומר שהם קפצו בראש               לפני הזקנים אך ניתן ללמוד מכך על טקטיקה פשוטה של מדרגים במו"מ כך שלכל ויתור מהותי הנושא ונותן צריך לקבל אישור מדרג גבוה יותר מה שנותן שהות למחשבה ולניתוח יותר עמוק. בהקשר זה שמעתי סיפור על בעל חברה שרשם על הכרטיס שלו תואר זוטר משני טעמים האחד כי נראה צעיר ואף אחד לא היה מאמין שהוא בעל החברה (זה היה לפני תקופת מארק צוקרברג) והשני כי כך תמיד יכול להיתלות בגורם נוסף אליו צריך לפנות לקבלת אשור מה שנותן לו שהות ויתרון על הצד השני במו"מ.

"ו. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹהז. וְלָמָּה [תנואון] תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:ח. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:ט. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:י. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:יא. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי:יב. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְ־הֹוָ־ה:יג. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְ־הֹוָ־ה:יד. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְ־הֹוָ־ה אֶל יִשְׂרָאֵל"

לאחר מכן מגיעה תשובתו של משה המצוטטת לעיל. נשים לב שמשה שוטף אותם ויותר מכך משה ממש מספר לנו סיפור היסטורי שלם וחוזר על מעשה המרגלים. בפשטות היינו אומרים שזה בגלל שמשה כועס עליהם אך  זו למעשה טקטיקה של מו"מ. ראשית להתחיל מסוג מסויים של איבוד עשתונות ולאחר מכן  בכל שלב במו"מ לפני שמוותרים או לפני שמבקשים מהצד השני ויתור רצוי לחזור על כל מהלכי המשא ומתן עד כה. בצורה כזאת מתישים את הצד השני וגם מבהירים ומעמיקים את העניין.

"יז. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כד. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂו"

ואז בני גד ובני ראובן מציעים את פתרונם. כמובן יש כאן דיוק מעניין שנם הקדימו צאנם לטפם ומשה הפך את הסדר ללמדנו שחינוך הילדים הוא אחד מאבני היסוד. אבל אנחנו נעסוק בשני דברים אחרים: האחד משה התנה תנאי כפול הוא לא הסתפק בכך שבני גד ובני ראובון חייבים לצאת ראשונים חלוצים למלחמה וכך יזכו בנחלתם מעבר הירדן אלא גם פירט מה יקרה אם לא ייצאו ראשונים כמו בתרשים זרימה כשיש מעויין עם שאלה חייבים לכתוב מה קורה אם כ ןומה קורה אם לא.

"

כ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה לַמִּלְחָמָה:

כא. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:

כב. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵי־הֹוָ־ה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה:

כג. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי־הֹוָ־ה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:"

השיטה הזאת של הפירוט חשובה מאוד כדי שלא יישאר מקום לפרשנות ויהיה ברור מה קורה בכל מצב ולא יהיו לאקונות.

הנושא השני הוא השיא של האירוע. לאחר שמשה סיכם עם בני גד ובני ראובן  הוא קורא לכל המנהיגים של העם בראשות יהושוע וחוזר על הסיכום בפני כולם כדי שיהיה לדבר קול ושלא יהיה זה סיכום במחשכים שלאחר מכן מי שירצה יוכל להתעלם ממנו.

"

כח. וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

כט. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:

ל. וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

לא. וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:

לב. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:"