פרשת עקב ומיתוג ארץ ישראל

כה באב תשע"א

25/08/2011

פרשת עקב ומיתוג ארץ ישראל

 
פרשת עקב הינה המשך נאומו של משה בפני בני ישראל לפני כניסתם לארץ. הנאום נאמר לדור הבנים של יוצאי מצרים אלו שהיו בני פחות מ 20 ביציאת מצרים ועד כאלו שנולדו במהלך שנות הנדודים במדבר וזאת לפני כניסתם לארץ ישראל המערבית "בערבות מואב על ירדן ירחו".
חשוב להבין כי דור זה כבר לא חווה את עבדות מצרים כבוגר אלא רק כילדים רובו כלל לא חווה את העבדות. הדור מכיר רק את דרך החיים הניסית במדבר, זוכר במעורפל את עבדות מצרים ולמעשה לא יודע ולא ברור לו מה המשמעות של להיכנס לארץ ולהתחיל לקיים בה חיי מדינה נורמליים של אותה תקופה. על רקע זה מעניין לראות כיצד ה' ומשה מנסים למתג את ארץ ישראל בעיני הדור ואף להשוות זאת למיתוג ארצות בזמן המודרני – ארץ ישראל בעיני הציונים ודוגמאות נוספות.
טריטוריית מיתוג אחת שהיא קלאסית היא מורשת אבות והיסטוריה משותפת. כאן גרו אבותינו, יש לנו היסטוריה משותפת דרכי חיים משותפות, אמירות דתיות ולאומיות רלבנטיות ולכן זאת ארצנו. טריטוריה זו מאוד חזקה באתוס הציוני ובאתוס של רוב מדינות אירופה. גם הפלסטינים מנסים ליצור אתוס זה דרך טענת זיקה לעם הפלישתי. אבל בפרשת עקב טריטוריה זאת נמצאת בשימוש מועט ובד"כ כלל כנלוות לטריטוריית ההשגחה האלוקית שבה נעסוק בהמשך (דברים ט:ה):
"לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ־הֹוָ־ה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"

טריטוריית מיתוג אחרת היא כיבוש השממה והפרחתה. הכל כאן ריק ואנחנו בונים, יוצרים ומפיחים חיים בארץ. זאת טריטוריית מיתוג שבבסיסה משמשת חלק ניכר מהאתוס המשותף לישראל ולארה"ב ובשולי הדברים גם לאפריקנרים של דרום אפריקה. האתוס האמריקני של כיבוש המערב זהה לאתוס הפרחת השממה של החלוצים בני העלייה הראשונה ובעיקר השנייה. חשוב להבחין בין אתוס זה שבמקורו היה נכון- גם ארץ ישראל וגם המערב האמריקני היו די שוממים מבחינת היקפי אוכלוסיה, תרבות אנושית ופעילות חקלאית ותעשייתית - לבין האתוס הקרוב אליו של חינוך הפרימיטיביים ואף המרת דתם שהיה אתוס חזק מאוד אצל האפריקנרים ואף אצל האמריקנים. האפריקנרים ראו את כניסתם לדרום אפריקה כמהלך של כיבוש ארץ כנען מחדש ואת תושבי הארץ כצאצאי קין שגורש מגן עדן וכצאצאי העם הגירגשי שברח מהארץ בכיבוש יהושוע (לפי אגדת חז"ל כשיהושוע פנה לכבוש את הארץ שלח לתושביה איגרות שמי שרוצה ייכנע, מי שרוצה שיברח ומי שרוצה יילחם והגירגשי פנה והלך לאפריקי ראה ירושלמי שביעית ג.א)
ולכן יש להתייחס אליהם כעבדים ולחנך אותם לדת האמיתית....
טריטוריית מיתוג שלישית שמשתמשים בה בעיקר כלפי חוץ היא טריטוריית "המגדלור" דהיינו אייקון או אייקונים תרבותיים והיסטוריים שמשותפים לכל יושבי הארץ. זאת בעיקרה טריטוריה תיירותית ומכוונת לא לגרי הארץ אלא לבאים בשעריה – דוגמת הפירמידות במצרים והחומה הסינית.
טריטוריה רביעית היא טריטוריית עושר המשאבים כזכור עם ישראל חי במדבר ורגיל להנהגה ניסית כל יום – מן, שלו, כיבוס בגדים ע"י הענן, הבגדים גדלים עם הגוף ועוד. דא עקא שבכניסה לארץ צריך להתחיל לעבוד ומזה עם ישראל מפחד. כבר בדור יוצאי מצרים היו כאלו שחשבו שנכון להישאר במדבר ולא להיכנס לארץ כי מה יותר טוב מללמוד תורה כל היום ולקבל אוכל ושתייה בהנהגה ניסית?! זאת למעשה הייתה טעותם של המרגלים ולאור עונש הנדודים שנגזר על בני ישראל ברור לנו עומק הטעות. לאור זאת יש בפרשה אמירות רבות לגבי עושר המשאבים של ארץ ישראל, התייחסות להנגה הניסית כאל עינוי והשוואה מסויימת לדלות המשאבים של מצרים שסמוכה על הנילוס (דברים ח ג-ט)

" וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ־הֹוָ־ה יִחְיֶה הָאָדָם: כִּי יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת"

וכן (דברים יא ט-יא)

"ןלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ־הֹוָ־ה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:"
ייתכן וחלקכם מרגיש קצת מרומה ברגע זה בעיקר עקב ההבטחות לגשמים מרובים שכל מי שביקר אי פעם באיזורים השופעים של אירופה שלא לדבר על האיזורים הטרופיים מבין את הפער. אבל זהו למעשה כוחו של המיתוג בהשוואה למצרים שאין בה גשמים וניזונה מהנילוס שמקורו בגשמים שיורדים הרחק ובהשוואה למדבר שבו הלכו 40 שנה ארץ ישראל היא אכן ארץ למטר השמים תשתה מים. ואכן למן ראשית הציונות ועד היום עיקר מי השתייה הם מי גשמים וגם כיום עדיין ההתפלה לא תופסת את עיקר ההפקה. אגב נקודה צדדית ומעניינת היא שאנו מצליחים לאגור פחות מ 10% ממי הגשמים במאגרים מלאכותיים וטבעיים. אם היינו מצליחים להכפיל זאת לא היו צריכים בכלל מתקני התפלה שהשפעתם הסביבתי מזיקה ביותר (צרכני אנרגיה ושטח גדולים מאוד והכי בעייתי הוא שינוי מיקרו אקלים באיזורי הים הסמוכים אליהם).
אבל טריטוריית המיתוג הכי מהותית שבה נעשה שימוש היא טריטוריית ההשגחה האלוקית וכל מה שנלווה אליה – קדושה ועונש על אי קיום מצוות הוא הגלייה מהארץ. הפסוק החשוב ביותר בהקשר זה הוא:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

גם בחלק ניכר מהפסוקים שציטטנו למעלה יש התייחסות לכך וכן בכל פסוקי פרשת "והיה אם שמוע" שמופיעה בסוף פרשת עקב ונקראת כל בוקר כחלק מקריאת שמע.
לטריטוריה זו יש מספר חלקים:
ארץ ישראל היא קדושה מצד עצמה ולכן מתאימה לאוכלוסיה מסויימת (רבי יהודה הלוי מדמה זאת לכרם שבהתאם לתנאי הטרואר מתאים לגידול סוג מסויים של ענבים בלבד).
מעצם היותה קדושה הארץ לא יכולה לסבול עבירות חמורות ולכן שבעת העמים שהיו פה דינם להיות מגורשים כי חטאו בעבירות חמורות של גילוי עריות.
אבל גם עם ישראל קדושים ויש להם זכות אבות ולכן עליהם לקיים מצוות בעת היותם בארץ ישראל ודווקא בעת היותם בארץ ישראל. דהיינו לא רק לא לעשות עבירות אלא לבצע מהלך אקטיבי של קיום מצוות. מהלך זה לא קשור רק למצוות שתלויות בקיומן בארץ ישראל ובישיבת עם ישראל על אדמתו (כגן שביעית, יובל, תרומות ומעשרות וכד') אלא לכל המצוות כולם עד כדי כך שהרמב"ן גורס שכל קיום המצוות האמיתי הוא רק בארץ ישראל ובחו"ל הוא רק משום הציבי לך ציונים ולא מעיקר הדין.
מהלך זה גורס שעם ישראל יגורש מהארץ אם ייחטא כפי שאכן קרה בבית ראשון שגורשו על 4 דברים: גילוי עריות, עבודה זרה, שפיכות דמים ועל זה שלא קיומו את השמיטה. אבל עונשם היה יחסית קצר והקימו את בית שני ממנו גורשו בגלל שנאת חינם ומזה לא התאוששו עד היום.
שימו לב שבכל מהלכים אלו אין טריטוריה של אימפריה לא איזורית ולא מקומית (יש הבטחה שם נצטרך נצליח לכבוש אבל זה לא העיקר). דומני שהסיבה לכך היא גיאו-פוליטית טובה מאוד. ישות עצמאית שנמצאת בין הירדן לים ובין מצרים ללבנון אין לה מספיק משאבים משום סוג שהוא להיות מעצמה ותמיד תמצא את עצמה בין המעצמות האיזורית (אלו תמיד יהיו בבל-עירק, פרס-אירן, יוון-תורכיה ומצרים בגלגולים שונים) לבין המעצמות הגלובליות שלעיתים האיזור לא מעניין אותן (סין) ולעיתים מאוד חשוב להן (רומא וארה"ב).(
להרחבת ההבנה עיין בספרין של פרופ' דויד פסיג צופן העתיד ו 2048 בהוצאת ידיעות אחרונות ישראל 2010.)

 
סקרנו טריטוריות מיתוג שונות וכיצד הן באות לידי ביטוי לידי ביטוי ב"מסע הפרסום" שמשתקף בפרשת עקב. המסקנה העולה מדברינו היא שמשה רבינו לא היה רק מנהיג ומכונן של עם אלא אף ממתג דגול.

זמנו העיסקי של הזול

29/08/11

כט באב תשע"א

זמנו העיסקי של הזול

לאורך שנים הורגלנו לחשוב שהדרך היחידה להרוויח טוב מעסק היא לגבות פרמיה עודפת על מיתוג מוצלח. התימה הזאת חודדה ע"י דורות של מרצים ל MBA שלימדו את מנהלי השיווק את כוחו של המותג ואת ההצלחות שהצליחו חברות רבות שנקטו שיטה זו. אפילו תפיסות שיווקיות כגון חדשנות ואוקיינוס כחול לא רק שלא הצליחו להמעיט מגמה זאת אלא בפועל אף ליבו אותה והעמיקו אותה. תפיסה זו חוזקה ע"י התחושה שרק מי שיקר יכול לשלם משכורות גבוהות למנהליו השכירים, להעסיק יועצים מכל מין וסוג ללא בקרה על תועלתם ובסה"כ להרוויח יפה ככל שהמחיר עולה יותר.

מגמה זאת קיבלה גיבוי משמעותי מכלכלני מאקרו  שראו בשכר העבודה הגבוה במדינות המערב רע שלא מאפשר להוריד עלויות בייצור במערב ולכן כל המפעלים נשלחו לסין כי שם מחיר העבודה נמוך יותר. המשמעות של האמירה הזאת היא שלא ניתן למכור במחיר סביר ולהרוויח כי שכר העבודה גבוהה מדי ולא ניתן להוריד אותו. על האיוולת הבסיסית שבגישה זו עמד כבר אדם סמית והסביר שמקורה בכך שלא מתייחסים לאמת המידה הנכונה והיא פריון. עלייה בפריון כשהיא מושגת בדרך של התייעלות אמיתית – קרי המצאת דרך אחרת טכנולוגית או תהליכית לעשות דברים כן יכולה להביא לידי הורדה אמיתית בעלויות הייצור ומזה להגדלת מרווחים גם בשוק תחרותי והורדת מחירים.

את ההוכחה הטובה לכך ניתן היה לראות השבוע בפרסום הדוחות של רמי לוי למול ריבוע כחול. הרווח התפעולי של רמי לוי הוא באיזור ה 5.5% ואילו של הריבוע הכחול באיזור ה 3.5% וזאת למרות שהמחירים של רמי לוי זולים יותר בכמעט כל קטגוריה וכולל במותגים הגדולים (אסם, שטראוס, תנובה וכד').

איך זה קורה?

רמי לוי ביצע שני מהלכים (שאגב הם לא רק שלו).

המהלך הראשון הוא יצירת יתרון אמיתי בעלויות. המטה של החברה מצומצם מאו והעלויות שלו בסעיף זה נמוכות עד כדי גיחוך ואפילו סיכון העסק. בכל סקירות האנליסטים על החברה הם אפילו מזהירים שהמשך הגידול יחייב גידול במטה מה שישחוק את הרווח. אני לא משוכנע שזה יקרה משתי סיבות. האחת שרמי לוי עצמו כמנהל הוא כזה שיגדיל את המטה בדיוק לנקודה של רזה ואכזר ולא יותר והשנייה פשוטה אף יותר נעוצה בכך שרמי לוי יצר לעצמו רגל נוספת של יתרון מובנה בעלויות והוא ביטול סעיף השיווק והפרסום כמעט לחלוטין. רמי לוי משמש כפרזנטור של החברה בכל הזדמנות ויוצא במהלכים מכירתיים שמביאים לו ידיעות ומודעות ענק בכל העיתונות ללא הוצאה מצידו. חשוב להבין שסעיף זה כולל מיליונים רבים של שקלים בריבוע כחול ובשופרסל. יתרון מובנה זה לא יתנדף כלל. יתרון נוסף שהוא קטן יותר קשור בעלות הנדל"ן. רוב הסניפים ממוקמים על קרקע שלו שנרכשה ברובה לפני הזינוק במחירי הנדל"ן במחירים נוחים. אבל זהו יתרון זמני ולא מחייב.

המהלך השני הוא יצירת יתרון מובנה בסבב המכירה בחנות כך שאומנם המחיר ליחידת מכירה נמוך יותר אבל סבב המכירה המהיר וממנו הפדיון למכר הם פשוט מטורפים. כך שעל אותה תקורה קבועה של שטח ועובדים הוא מוכר פי אחת וחצי ואף יותר מהרשתות הגדולות. המהלך הזה אגב רשום על שמו של מייסד וולמארט אבל מסתבר שהחיקוי שלו לא קל בכלל. בעיקר עקב מה שכתבנו בראשית דברנו התימה שמה שייקר מאפשר להרוויח הרבה מהעסק, לשלם משכורות מפוצצות לשכירים המנהלים הראשיים ולהיות במקום של רושם חיצוני גדול מאוד.

גל המחאה האחרון גורם לערעור התפיסות הללו. החל ממדד המחירים לצרכן האחרון, דרך עצירה וירידה בנדל"ן, דרך הודעות של תנובה, טרה ושופרסל על הוזלות מחירים ועל הגדלת אריזות וכלה במעוז של היקר – הודעת מנכ"ל עדן טבע מרקט על כך שהמחירים של המוצרים האורגניים יירדו לרמות המחירים של מוצרים רגילים.

לתחושתי כרגע נראה שהחברות טרם החליפו דיסקט ורואות במהלך גל חולף שיעבור עד מהרה ועד אז הן צריכות להוריד את הראש ולהיפגע כמה שפחות. כל המהלכים המתואים הם בעיקרם טקטיים ולא אסטרטגיים.

לדעתי הם טועים מה שאנחנו רואים הוא מגמה עמוקה של רצון להוריד מחירים בכל תחום מגמה שהחלה במשבר של 2002, התעצמה מתחת לפני הקרקע ב 2008 ועכשיו רק מתחילה לבצבץ ועיקר כוחה עוד לפניה. בואו נסתכל רק על קצבי הצמיחה של רמי לוי, אושר עד, טעמן, וילי פוד ואחרות כדי שנבין את עומק ומימדי התופעה בכל תחום בחיינו.

חברות שישכילו לייצר להבין את הערך האסטרטגי שבתופעה זו יוכלו להרוויח יותר כסף גם במצב של הורדת מחירים וכניסה למלחמת מחירים מול המתחרים – מלחמה שבעבר נחשבה לאסורה כי לתחושתם הביה את כולם לאותו מקום.

כדי לממש זאת על החברה ליצור לעצמה מודל עיסקי מנצח שיש לו שני רכיבים:

ראשית יתרון מובנה של עלויות לכל אורך שרשרת הערך שלה. המשמעות של היתרון לא חייבת להיות שכר נמוך להיפך היא יכולה להיות דווקא שכר גבוה למספר מועט של כלל עובדי החברה שייתנו פריון גבוה משמעותית. ניתן לחבר לשכר מניות דיבידנד לעובדים על רווח אמיתי (ולא חשבונאי כתוצאה מתרגילי שערוך ויישום IFRS). מתן דיבידנדים מהרווח גם ימנע עליות שכר משמעותיות במקרה של הצלחת החברה.

ליתרון המובנה הזה חייבים לחבר יתרון עיסקי מובנה במוצר או בשירות שיפשר לנו למכור הרבה ממנו ביחידת זמן על אותן עלויות קבועות כך שהגידול במכירות לא יחייב כמעט תוספת עלויות משתנות. היתרון המובנה אסור לו שיהיה רק מחיר זול אלא הוא חייב להיות גם היבטים הקשורים לחווית השימוש, לחווית הקנייה, איכות המוצר האמיתית והנתפסת או לכל פרמטר אחר ודווקא כאן יכולות להיכנס כל השיטות של חדשנות ואוקיינוס כחול לפעולה.

דווקא חברות שישכילו למכר בזול אוליי יוכלו קצת לסייע בשינוי פני החברה לכיוון של קצת יותר "הצנע לכת" קצת פחות השתוללות בלתי מרוסנת בשכר וכד' וזאת על דרך תפיסתו של בעל ספר החינוך – אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

קדושה בעולם הזה

ד אייר התשע"א

08/05/11

קדושה בעולם הזה

לפני שתי שבתות קראנו את פרשת קדושים הפותחת בפסוק[1]:

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ־הֹוָ־ה אֱלֹהֵיכֶם"

מה פירוש הקדושה?

נהוג בעיקר בעקבות השפעות נוצריות לזהות את הקדושה עם נושאים הקשורים לעבודת ה' בתפילה ובקורבנות, או לנושאים הקשורים לפרישות מינית או למצער למימוש מינמלי של חיי המין במסגרת הנישואין.

דווקא פרשת קדושים ותנת לנו פרספקטיבה אחרת ומלא ה יותר על מושג הקדושה ולמעשה הופכת את המושג הזה לנוכח וחי בחיינו היומיומיים כולל ביחסינו בבית ובעבודה.

ניתן לראות זאת בבירור מכך שהתורה לא מגדירה כלל קדושה אלא מתחילה לזרוק מצוות לעשרות שלמעשה אין קשר תוכני מהותי בין המצוות, להלן חלוקה סכמטית של מכלול המצוות המופיעות בפרשה בצורה מעורבבת לחלוטין:

·         מצוות שבין אדם למקום: איסור עבודת אלילים; שמירת השבת; איסור שבועת שקר; איסורי כלאיים ושעטנז.

·         מצוות שבין אדם לחברו: הציווי "ואהבת לרעך כמוך" ; מצוות כיבוד אב ואם; איסורי גניבה, שקר ורכילות; מצוות תוכחה ואיסור נקימה ונטירה; "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן".

·         צדק חברתי: איסור הלנת שכר; איסור נתינת מכשול לפני עיוור; איסור על לקיחת שוחד; מצוות אהבת הגר; ציווי שלא לרמות במידות ומשקלות

·         דיני מורא מקדש והקורבנות: זמני אכילת הקורבן; איסור פיגול

·         מצוות התלויות בארץ: איסור עורלה; מתנות עניים -(לקט, שכחה ופאה

·         איסור לנהוג כחוקות הגויים: הקפת הראש והשחתת הזקן, כתובת קעקע, פנייה לאוב ולידעוני; איסור על עבודת המולך.

·         פירוט עונשי מוות וכרת על איסורי גילוי עריות, שנכתבו בפרשת אחרי מות.

אמירה זאת של התורה היא משמעותית מאוד לנו בדורנו זה. אנחנו חייבים להבין שקדושה משיגים לא ע"י לימוד ולא ע"יתפילה אלא דווקא ע"י התחככות יומיומית עם העבודה, עם עולם העסקים, עם הקשיים והפיתויים שיש בו ועם ההתגברות עליהם, עם השגת רווח הוגן תוך כדי "נשאת ונתת באמונה".

---

[1] ויקרא יט:ב

פסח וחשיבה קבוצתית

כז ניסן התשע"א

01/05/11

פסח וחשיבה קבוצתית

בשביעי של פסח אנו קוראים על האירוע המדהים של קריעת ים סוף וטביעת המצרים בים. אנו רואים שלמרות כל המכות שהמצרים קיבלו לאחר שבני ישראל יוצאים ממצרים משנים לפתע המצרים את דעתם[1]

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ"

ופרע לוקח את עמו ומרכבות וסוסים (שהיו שייכים לאלו שבמכת ברד הסתירו את הסוסים לפני שירד הברד כי יראו מדבר ה') ויצאו לרדוף אחרי בני ישראל ואחר כך נכנסו לים וטבעו. יש לפנינו מעבר לכישלון המנהיגות שדיברנו עליו מקודם גם דוגמא נוראית לחשיבה קבוצתית. היכן המצרי שיקום ויגיד:" חבר'ה השתגעתם, עכשיו מתו לנו מאת אלפי בכורים, קיבלנו מלא עונשים, הרי אתם עצמכם בעלי הסוסים האמנתם והחבאתם את סוסיכם תעזבו אותם." וזה לא קרה.

החשיבה הקבוצתית היא קשה מנשוא וצריך להבין איך ניתן להתגבר עליה:

הקמת מחלקת הכנגד – כפי שבוצע באמ"ן שיש מחלקה שכל תפקידה להגיד הפוך מהקונצנזוס. הבעייה העיקרית היא תהליך יקר שאוליי מתאים לארגונים גדולים ובעיקר לעבודת מודיעין. בעולם העיסקי גם עבור ארגונים גדולים פתרון זה לא מתאים. אני כמנכ"ל לא יכול להרשות לעצמי שיהיו לי אנשים בארגון שכל מה שהם עושים זה לחשוב הפוך מהארגון אני צריך שכל המנהלים שלי יהיו חשופים לתהליכי החשיבה ולאחר מכן לתהליכי הביצוע.

הפנמה תרבותית – זה אומנם תהליך יותר פנימי של הפנמה אישית ע"י המנכ"ל של חשיבות העניין ע"י המנכ"ל והיכולת שלו לתת מקם לכל המנהלים להביע את דעתם אף שהיא מנוגדת לשלו. אך דא עקא מחקרים מוכיחים כי מנכ"לים אף אלו שחושבים שהם עושים זאת בפועל לא עושים זאת. ויותר מכך גם אם יהיה מנכ"ל אחד שיעשה זאת מי מבטיח לנו שמחליפו ידגול בכך?

גיוס מתעמתים – הטמעה בתהליך הגיוס של חיפוש אנשים שיודעים להגיד אחרת, שיודעים לשאול שאלות ולא פוחדים להגיע לחקר שורש העניין גם כשמנסים לעצור אותם. אנו עוסקים בפסח ובהקשר זה של שאילת השאלות רצוי לדבר על משה בסיפור הסנה נאמר[2] "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" רק לאחר שמשה מנסה לחקור נאמר "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו" דהיינו אם משה היה ממשיך בדרכו ולא חוקר את הדבר המשונה הזה הוא לא היה המנהיג.....גם אחד מחתני פרס נובל סיפר שרק בגלל שאימו עודדה אותו כל הזמן לשאול שאלות הגיע לאן שהגיע.

כמובן שצריך לוודא שאנשים אלו יודעים להציג את עמדתם בצורה מדוייקת ואמינה תוך הסתמכות על נתונים ותחושות בטן והכי חשוב שאם מחליטים בניגוד לדעתם יבצעו את הדעה ההפוכה באותו להט שהיו מבצעים את דעתם.

אם תצליח לגייס מספיק אנשים מתמעתים לארגון שלך שיש להם את התכונות שציינו אז לא תהיה תלוי יותר בגחמות של מנהל כזה או אחר או בשינויים ארגוניים בעייתיים, היעדר חשיבה קבוצתית יהפוך לחלק מהאופי ומהתרבות הארגונית שלך.

---

[1] שמות יד:ה

[2] שמות ג:ג

בהר וניצול עובדי בענף הבנייה

ד אייר התשע"א

08/05/11

בהר ניצול עובדים וענף הבנייה

בשבת הבאה נקרא את פרשת בהר העוסקת בין היתר בדיני עבד עיברי. למעשה התורה מתנגדת לעבדות של יהודי ורואה אותו יותר כשכיר של בעליו שחייב לשלם לו, חייב להעניק לו תנאים סוציאליים כאלה ואחרים ואסור לו לפגוע בו פיזי. גם הדרך שב אדם  הופך לעבד עיברי היא לא על ידי שבייה או מלחמה אלא כסוג של עונש פלילי: מי שגנב ולא יכול לעמוד בתשלומי הכפל/ארבעה/חמישה על הגניבה או מי שנגזר עליו עונש ממוני ולא יכול לשלמו נמכר לעבד והתשלום הולך לבעל החוב (ראוי לחשוב גם בימינו להגביר את הענישה הכספית על חשבון הישיבה בכלא). בכל מקרה ראוי להבין כי  הסיבות לכך אינן רק מוסריות וערכיות ("עבדיי הן ולא עבדים לעבדים") אלא עדכמה שיישמע מוזר גם כלכליות.

מסתבר כי עבדות וניצול גורמים לניצול משאבים לא יעיל ולדעיכה כלכלית[1] והדוגמא הכי טובה בהקשר לזה הם הצפון והדרום במלחמת האזרחים האמריקנית. כידוע הצפון היה מפותח הרבה יותר מבחינה כלכלית ותעשייתית מהדרום וזאת למרות שעשרות שנים לפני המלחמה נאסרה העבדות ברוב המדינות. יש לכך סיבות רבות ובכללן: ההכרח הוא אבי ההמצאה והעלייה בעלויות ידיים עובדות הביא לעלייה בהשקעות טכנולוגיות יעילות יותר, שחרור העבדים יצר פרץ יצירתיות בקרבם ועוד שלל סיבות

חשוב להבין זאת דווקא כיום כשכמעט כל פעילות ייצורית עוברת לסין או שמביאים פועלים זרים לבצע אותה (כגון חקלאות ובניין) וראוי לדעת שכבר אדם סמית עמד על הטעות הפאטלית שעושים אלו שמסתכלים על השכר לשעה ולא על היחס שבין תשומה לתפוקה[2] ועל איך אפשר לעשות יותר טוב ביותר משאבים.

אני רוצה לעמוד דווקא על דוגמא הלקוחה מענף הבנייה בו ביצעתי בעבר מטעם תפן עשרות פרוייקטים בחברות בנייה שונות.  אנו שומעים היום את הקבלנים טוענים שאפילו שייצאו לשוק עשרות ומאות אלפי דירות המחירים לא יירדו כי אין ידיים עובדות וצריך לתת להם יותר אישורים לעובדים זרים זאת לדעת שטענות אלו של הקבלנים מקורם פשוט בפחד אטומי שאכן ישוחרו הרבה יחידות דיור והמחירים יירדו וכך הרווח שלהם יירד ואוליי אף יימחק (שידור חוזר של משבר 1998). שני ראוי להבין שזו טענת קבע של הקבלנים שמקורה בעובדה שהם לא רוצים להתאמץ ולמרות שבניין הוא דבר חשוב כולנו יודעים שאיכות הבנייה בארץ נמוכה מאוד וכמויות התיקונים בבדק גדולות מאוד אבל זה שווה לחברות הבנייה כי הן לא משקיעות כלום בבנייה עצמה. הן רוכשות את הקרקע (יזמיות) או עונות למכרז בנייה (קבלניות) אבל את עבודה הבנייה נותנות בקבלנות משנה לחבורת "ראיסים" של עובדים זרים או של ערבים (מה שיוצר בעייה אחרת הקשורה לתעסוקת הגבר הערבי אבל זה נושא לדיון אחר) שמנהלים אותם בשיטות של הפחדה ושל ימי הביניים ללא שמץ של רצון להשקיע בהתפתחות שלהם לא במישור המקצועי ובטח שלא בשום צורה אחרת (ובעולם הבנייה המישור המקצועי הוא מהותי). גם מבחינה טכנולוגית שיטות הבנייה בישראל מפגרות ביותר החל מהרמה של הכלים הבסיסיים בהם משתמשים, דרך השימוש בתבניות וכלה בשיטות בנייה מפגרות אף של מגדלים. בנוסף לכך לקבלנים במצב של שוק עולה אין אינטרס לקצר את משך הבנייה כל התועלות מהקדמת קבלת הכסף או מצמצום עלויות התקורה באתר מתגמדות למול עליות מחירים של עשרות אחוזים בשנה.

היו מספר חברות שקצת השקיעו בהדרכות אבל בעיקר בנושא של מנהלי פרויקטים וקצת תוכנות ניהול יותר מתקדמות (דניה סיבוס ותדהר למשל) אבל גם חברות אלו לא לקחו את זה הלאה.

הטענה הידועה היא שיהודים לא רוצים לעבוד בבניין אפילו לא תמורת שכר גבוהה וכוחם רוצים לנהל. ובכן טענה זו לא עומדת במבחן המציאות מהרבה סיבות הראשונה מספרם העצום של קבלני השיפוצים שכולם יהודים שלא לדבר על חברות בנייה פרטיות קטנות בשומרון, השנייה שמעולם לא נעשה ניסיום אמיתי לנהל את כ"א בענף הבנייה בצורה אחרת. גם היהודים שכן עבדו בו נוהלו באותן שיטות עתיקות ומסואבות של ימי הביניים.

לדעתי חברה שתרצה לשבור את המעגל הזה תצטרף לחשוב אחרת ולצאת מהקיפאון וכך אוליי גם תבנה הרבה יותר מהמתחרות,תצליח להרוויח וגם לשנות את הגלגל של עליות המחרים שמזמן חצה את גבולות איזורי הביקוש:

טכנולוגיה – השקעה משמעותי בתשתית טכנולוגית במכלול ההיבטים. ראשית בשיטות בנייה מתקדמות מחו"ל כולל חומרים פחות מקובלים בארץ(עץ, שלד פלדה ועוד), דרך כלים טכניים לעבודות השונות וכלה בטכנולוגיות ניהול מתקדמות לאתר עצמו ולכלל החברה תוך שימוש במערכות מידע.

מתודולוגיות ניהול- הטמעת מתודולוגיות ניהול מתקדמות בכל היבטי החברה, מימוש עקרונות ניהול פרויקטים באתרים ובפרט תקני PMP או מקביליהם האירופיים, ניהול על פי יעדים ועל פי מדיים תוך שימוש ברווחיותצפוייה ויכולת הפקתה בלחיצת כפתור ולא לאחר עבודה של שבועיים.

הטמעת מתודולוגיות DESIGN FOR X   - אחד האלמנטים המשמעותיים בשיטות ניהול מתקדמות הוא תכנון ל כשהמוביל הוא תכנון לעלויות. הכוונה היא להכניס תוכנית מסודרת בארגון שתכוון את כולו בשלב התכנון להוריד את עלויות המוצר. בבנייה הכוונה היא שלאחר שקיבלנו את תוכניות האדריכל נכנס את צוותי התכנון שלנו ואת מנהלת הפרוייקט וננסה לתכנן מראש איך מורידים עלויות תוך דיאלוג שוטף עם האדריכל שכידוע אוהב ליצור צורות שקשה ויקר לבנות אותן.

כ"א – גיוס כ"א איכותי יותר הכוונה בעיקר לאנשים עם ניסיון והכשרה טכניים (טכנאים או הנדסאים) שיעבדו בפועל בבניין מספר שנים ולאחר מכן יוכלו להתקדם לתפקידים מקצועיים באתר או בכל החברה (מדריכים בקמפוס ההדרכה, מדריכים בשטח, מקצוען אתר וכד') או לתפקידי ניהול ראשוניים (מנהל עבודה, מנהל משמרת, מנהל פרוייקט לפי גודל פרוייקט) ומשם לתפקידים במטה.

הקמת קמפוס הדרכה – הקמת קמפוס הדרכה והשקעה מאסיבית בהדרכה איכותית לעובדי החברה לא רק למנהלים ברמות השונות אלא ובעיקר לעובדים המקצועיים שמבצעים את הבנייה בפועל. אין לי גם ספק שבעיקר בשנים הראשונות קמפוס זה יהיה מקור לא אכזב לתהליכי התייעלות ושדרוג בתהליכי הבנייה עצמם.

הערכת עובדים ומשטר גיוס/פיטורים שוטף – קיום תהליכים שוטפים של הערכות עובדים בכל הדרגים וכפועל יוצא מזה פיטור אנשים מהארגון וגיוס אחרים במקומם על בסיס צורך ויכולות אישיות תוך מתן כל התנאים הרלבנטיים.

אין לי ספק שחברה שתנקוט מדיניות כזאת יחד עם שכר סביר לעובדיה תוכל להשיג יתרון תחרותי על כל המתחרות בכל האספקטים של הבנייה.

---

[1] ראה אדם סמית עושר העמים עמ' 365 בהוצאת מוסד ביאליק והאנוברסיטה הפתוחה 1996 (הספר המקורי נכתב ב 1776-1783 קרוב למאה שנה לפני מלחמת האזרחים

[2] ראה שם עמ' 260.

ערפל הקרב במספרי הקוטג'

19/06/2011

ערפל הקרב במספרי הקוטג'

במסגרת מחאת הקוטג' והדיון הציבורי הסוער שהתעורר בעקבותיה נזרקו באוויר מספר רב של מספרים לאוויר. רשמתי לעצמי את כל המספרים בניסיון לנתחם ולהבין היכן בשרשרת עושקים אותנו.

3.5 – 3.8 – עלות הייצור של הקוטג' למחלבה.

4.79 – המחיר בו מוכרות המחלבות את הקוטג' לרשתות. מכאן עולה שהרווח התפעולי לפי מחירים אלו הוא 20% – 26%, לא רע ואף מתקרב למספרים של חברות תוכנה....

4.79 – המחיר בו רמי לוי התחייב למכור קוטג' של שטראוס. האם יכול להיות ששטראוס מוכרת לו יותר בזול (בכיוון 4.3 ₪)?! ואם כן למה דווקא לו? ולמה שטראוס ולא האחרים...

20% - 30% - התוספת לעלות שמוסיפות רשתות השיווק כדי לכסות את ההוצאות התפעוליות ולהותיר להן רווח תפעולי (מתחלק חצי חצי בין הסעיפים).

15.5% - שיעור המע"מ שיש להוסיף. וכמובן שעלה הרעיון לבטלו.

6.9 – המחיר הממוצע של הקוטג' שצריך להיות בחנויות לפי כל הנתונים שניתחנו לעיל.

7.5 – 8 ₪ - מחיר הקוטג' לצרכן ברשתות.

0.85 ₪ - ההפרש הממוצע בין המחיר הרשמי לבין המחיר שצריך להיות לפי נתוני העלות. כמובן שההפרש הוא לרעתינו. לאור העובדה שיש 3 מחלבות שאחת מהן שולטת ב 70% ושלוש רשתות שיווק שאחת מהן שולטת ב 45% (אני מחשיב את כל הפרטיות כרשת אחת) נניח שההפרש מתחלק 60-40 לטובת המחלבות ומזה נגזור את המספרים הבאים:

28% - 34% - רווחיות תפעולית של המחלבות על המוצר קוטג'. שווה בהחלט.....

בהעלותך ובדידות המנהיג

אייר התשע"א

01/06/11

בהעלותך ובדידות המנהיג/מנהל

פרשת בהעלותך עוסקת בעניינים רבים של הליכת העם במדבר: ציווי הדלקת הנרות ע"י אהרון, קידוש הלווים, ציווי פסח דורות ופסח שני, סדר הליכת המחנות, התאוננות העם, מינוי הזקנים, לשון הרע על משה ועוד.

במהלך הפרשה שזורות מספר סיטואציות שמהן ניתן ללמוד על בדידותו של מנהיג – במקרה זה משה רבינו ועל דרכי התמודדותו עם בדידות זו- דרכים שבלבוש ניהולי רלבנטיות גם לימינו.

הסיטואציה הראשונה היא הליכת יתרו (פרק י):

כט. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְ־הֹוָ־ה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְ־הֹוָ־ה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: ל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: לא. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:"

יתרו מעוניין לחזור לארצו ומשה לא רוצה בכך ומנסה לשכנעו להישאר ולהיכנס לארץ עם ישראל, את שיא נימוקיו אומר משה במשפט "והיית לנו לעיניים" ומפרש האבן עזרא "רמז על העצה שנתן למשה" והכוונה כמובן לעצה שנתן יתרו בתור היועץ הארגוני הראשון על מבנה מערכת המשפט בפרשת משפטים. משה מרגיש שאם יתרו יילך הוא יאבד את היועץ הקרוב אליו וממשפורט ל נימי נפשו של יתרו בנושא זה.

הסיטואציה השנייה היא לאחר חטא המתאוננים (פרק יא):

"יא. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ־הֹוָ־ה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי: יד. לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: טז. וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: יז. וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:"

משה מתלונן על קושי ההנהגה, על הבדידות ועל כפיות הטובה ולמעשה ה' מורה לו למנות 70 זקנים שבמונחים מודרניים ניתן להתייחס אליהם הן כסוג של דירקטוריון והן כסוג של מנהלי ביניים חזקים.

הסיטואציה השלישית היא לשון הרע שדיברה מרים על משה (פרק יב):

" א. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: ב. וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה: ז. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: ט. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בָּם וַיֵּלַךְ:"

מרים מדברת לשון הרע על משה אבל משה אינו מגיב (אומנם מפשט הכתוב לא ידע מייד אבל ידע אח רכך ולא הגיב על זה) ונותן למישהו אחר לעשות את העבודה.

מי שעומד בראש המערכת הוא אדם בודד ולבדידות זאת יש מספר משמעויות. ראשית משמעות רגשית של תמיכה וסיוע במצבים קשים. משמעות זו מתחברת ישירות למשמעות הניהולית של קבלת החלטות. אין עם מי להתייעץ וכל מי שמתייעצים איתו נגוע בדבר. גם מימוש ההחלטות הוא בעייתי כי לעיתים גורם למנהל להיתפס לא טוב בתוך הארגון.משמעויות אלו רק מועצמות בארגונים פרטיים בסדר גודל בינוני וקטן. בארגונים אלו המנהל הוא גם בעל הבית ובד"כ מעמדו בתוך הארגון הוא כשל חצי אלוהים אבל מחוץ לארגון הוא נחשב כעוד מנהל מהשורה ולכן קשה לו יותר. התפתחות המנהל ויכולתו לצאת ממצב הבדידות נחשבת בעיני חוקרי ניהול מודרניים כאחד מאבני היסוד לפריצתן של חברות קטנות לקידמת הבמה העיסקית[1]. דומני שדרך התבוננות בשלוש הסיטואציות שתוארו לעיל ניתן לפתח מספר שיטות להתמודדות עם בדידות זו:

ייעוץ (מודל יתרו) – שימוש בייעוץ מאוד מקבול בעסקים הגדולים והמצליחים ודווקא בעסקים הקטנים והבינוניים פחות מקובל ממגוון רחב של סיבות שלא זה המקום לפרטם. בהקשר שלנו די אם נזכיר שיועץ טוב שווה את משקלו בזהב ולעיתים רבות מערכת היחסים גולשת הרבה מעבר לייעוץ מקצועי גרידא. עבודה עם יועץ יכולה להיות הרבה פעמים המקום היחיד בו המנהל יכול להתלבט ולבחון חלופות בשלל נושאים ניהוליים, ארגוניים, עיסקיים, תפעוליים ואישיים בזוויות אחרות כשהצד ממולו כלל לא נגוע באינטרסים. כמובן שצריך לשים לב לבחור יועץ שקודם כל הוא מאוד מקצועי בתחומו, דבר שני יודע לעמוד על דעתו ולהציג אותה בבירור ומבלי להתקפל ודבר שלישי אין בו יוהרה להחליף את המנהל או להיות טוב ממנו.

דירקטוריון (מודל 70 הזקנים) – הקמת דירקטוריון היא חובה בחברות ציבוריות או ממשלתיות אך היא מעטה בחברות פרטיות וגם כשהיא קיימת ממנים חברים או בני משפחה לתפקיד ולא אנשי מקצוע רציניים. אחד מלקוחותיי בעבר הוא בעל חברה פרטית ובאחת משיחותינו סיפר לי שהקים דירקטוריון בדיוק בשל הסיבות שמניתי וכן הוסיף סיבה נוספת:" בגלל שיש לי דירקטוריון אני חושב פעמיים ויותר לעומק על כל תוכנית השקעה ומחדד ומלבן את הדברים היטב כי אני מציג אותם למישהו". הוא הצליח להכניס לדירקטוריון שלו מנהל בכיר שהוא בעלים של חברה בתחום משיק לתחום של החברה שלו, אדם שהיה בעבר אחד מבכירי המנהלים בסקטור העיסקי בתחומים רבים ומגוונים ונבחר ציבור לשעבר. כך הוא יצר מצד אחד דירקטוריון ש"יעשה לו את המוות" וישאל אותו את השאלות העיסקיות הנכונות והקשות אבל מצד שני זה דירקטוריון שיכול לעזור לעסק להצליח במגוון דרכים. אומנם הוא משלם להם בדומה למקובל בחברות ציבוריות בסדר גודל דומה אבל לדעתי זו הוצאה ששווה כל שקל.

מנהלי ביניים חזקים (אלדד ומידד)– אחד הקשיים בעסקים בינוניים הוא היכולת אבל בעיקר הרצון לגייס מנהלי ביניים איכותיים מאוד ובעלי יכולות משמעותיות. פעמים רבות המנהל תופס מנהלים אלו כמאיימים עליו ומפחד מהם. לדעתי ההסתכלות צריכה להיות הפוכה בדיוק כפי שמשה מתייחס לנבואה של אלדד ומידד במחנה:

" כט. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ־הֹוָ־ה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ־הֹוָ־ה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:"

משה מבין שכדי להנהיג הוא זקוק לא רק לשכבת מנהלי ביניים אלא רצוי שהיא תהיה גם חזקה ובעלת יכולות ושיהיו בה אנשים שאוליי בראייה ראשונה לא מתאימים (הרי אלדד ומידד לא יצאו מראש) אבל למעשה הם ראויים. מנהלים כאלו יכולים לסייע למנהל בחשיבה, להקל על בדידותו ולעיתים לבצע במקומו מדיניות והחלטות לא פופולאריות בדיוק כפי שמשה לא הגיב למעשה מרים.

קיימות שיטות נוספות לטפל בנושא (כגון: רשת חברתית, מפגשי תמיכה ועוד) ואשמח לשמוע מכם על רעיונות נוספים.

---

[1] ראה  קית' מק'פארלנד, חברות פורצות דרך,פורסם בעיברי בהוצאת מטר 2011

נשוא קורבנות וחיכוך ארגוני

ד סיוון התשע"א

06/06/11

נשוא הקורבנות והחיכוך הארגוני

פרשת נשוא שהיא הארוכה ביותר עוסקת בחלקים ניכרים ממנה בקורבנות שהביאו הנשיאים. בתחילה מונה בפרטי פרטים כל קורבן וקורבן שהביא כל נשיא ולאחר מכן מונה ומסכמת את סך הקורבנות כולם.

ידועה קושיית הפרשנים כולם מדוע התורה שחסה על כל מילה והררי הלכות בה תלויים בשערה רואה לנכון להביא את הקורבנות בכזה פירוט גם בפרט של כל אחד וגם בכלל.

באופן עקרוני תשובות הפרשנים זהות. כל נשיא התכוון למשהו אחר בקורבנות שהביא ועל מנת לתת כבוד והערכה לכולם ולהביא לשלום ביניהם ושלא ירגיש האחד מעל לחברו (כלשונות של בעל הכלי יקר) נכתבו כולם בפירוט. לא נעסוק כאן שמשמעויות הנסתרות של כל שבט ושבט ניתן לעיין בשלל המפרשים בנושא זה.

ננסה דווקא להאיר זווית אחרת שנלמדת מכך והיא זווית החיכוך בין בעלי תפקידים בחברה. בכל חברה יש שלל סמנכ"לים לתפקידים שונים האחראים כל אחד בתחומו (שיווק, תפעול, מכירות, פיתוח עיסקי, אסטרטגיה, מערכות מידע, כספים, פיתוח,ועוד שלל תארים) למקסום ביצועי הפירמה. ידוע שיש מתחים רבים בין היחידות הארגוניות השונות ובין הסמנכ"לים לבין עצמם על רקע התפקוד היומיומי שלהם. המתח הכי מוכר הוא בין השיווק/מכירות לתפעול/מ"א. מצד אחד המכירות מוכרים מוצרים בכמויות/מגוון (בעיקר בחברות תעשייתיות) או בביצועים (בעיקר בחברות טכנולוגיות) שנראות בעיני התפעול כבלתי אפשריות ומצד שני התפעול יש לו דרישות למעט מגוון וביצועים נמוכים כדי להוריד את העלויות. בארגונים רבים החיכוך הזה הולך לאחד לשני כיוונים. או שמנסים להשקיט אותו ולהחליק אותו עד כדי הכפפת התפעול לשיווק או לחלופין שהוא מתעצם עד כדי איום על הביצועים העיסקיים של החברה.

למעשה ניתן לראות מהתנהלות הנשיאים מספר לקחים רלבנטיים ביותר:

האחד – להתכוונן למטה הסופית – כל נשיא כיוון למטרה של שמחה בהקמת המשכן והקרבת קורבנות מעולים. משכך יצא שכל נשיא הביא בדיוק אותו הדבר והתורה כתבה זאת כדי לפרסם את הסוד. אותו הדבר בארגון עיסקי גדול. אם כל מנהל יבין שמטרתו ומטרת חבריו זהות (רווחיות העסק) אזי ממילא ההסתכלות על כל מעישה של מהל אחר תהיה בעיניים אלו ולא בעיניים של היכן הוא פוגע לי בטריטוריה. יתר על כן בסיטואציה כזו החיכוך שהוא בלתי נמנע ויש לו היבטים חיוביים יקבל סוג של "סיכה" טיבעית שתבליט את יתרונותיו ותמעיט את כשליו.

השני שיתוף פעולה – ראוי לזכור לפני הקורבנות מתוארת מתנת הנשיאים שנתנו במשותף -

עגלות הצב. הלקח הזה של עבודה משותפת הוא מהותי בימינו. כמעט בכל ארגון גדול יש עשרות אם לא מאות פרוייקטי ענק ודווקא עבודה ופעילות משותפת עליהם יביאו להצלחה טובה יותר.

במדבר אישי ובעלי

ד סיוון התשע"א

06/06/11

במדבר

ההפטרה לפרשת במדבר היא מפרק שני מהושע. הקשר לפרשת השבוע הוא מניין בנ"י במדבר שהרי ההפטרה פותחת בפסוק:

" וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל-חָי"

ההפטרה מתחילה כהפטרת זעם קשה אבל החל מפסוק יז היא הופכת להפטרת נחמה. בפסוק יח נאמר:

" יח וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי."

מה המשמעות של האמירה הזאת של הנביא מה ההבדל בין אישי לבעלי בראייה היהודית?

רוב המפרשים (רד"ק, אבן עזרא, מצודות) מפרשים שהבעייה היא במשמעות הכפולה של המילה בעל, וכפי שאומר מצודת דויד:

"תקראי אישי - תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה"

דהיינו מכיוון שלשם בעל יש שתי משמעויות ואחת מהם היא שלילית אזיי בעתיד נפסיק להשתמש במילה זאת. ראוי לשים לב שיש כאן המשך דרכהשל תורה לבחור בלשון עדינה ומנומסת כדרך שאמרו עיקם הכתוב 18 אותיות וכו'. אבל הסבר זה לטעמי אינו מספיק לא רק בגלל שהוא על דרך סור מרע אלא בגלל שנמצא בפסוקי נחמה וגאולה. הפסוק הקודם אליו מדבר על גאולה פיזית:

"יז וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם."

בשולי הדברים נעיר שפסוק זה כמובן הינו מקור שמה של פתח תקווה. והפסוקים הבאים מדובר על האירושין העולמיים שבין הקב"ה לעם ישראל. לאור זאת נפנה לגדול פרשנינו רש"י שמפרש בדרך אחרת לגמרי:

"תקראי אישי וגו' - תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים

בעלי - לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה"

דהיינו רש"י מדגיש בפנינו שבעתיד יהיה שינוי תודעתי בקשר שבין עם ישראל לקב"ה. הקשר לא יהיה עוד קשר שמבוסס על אדנות ויראה אלא קשר שמבוסס על אישות וחיבת נעורים.

ראוי לציין כי בתורה כל מקום שיש שימוש במילה בעל הכוונה לאדנות ושליטה כמו שראינו באשת יפת תואר(דברים כא:יד) "אחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאישה" לעומת זאת המילה אישי משמשת לחיבה כפי שאנו רואים בקריאת רבקה שם לבנה לוי (בראשית כט:לד): "תהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי".

השינוי התודעתי הזה שעניינו למעשה חזרה למצב שהיה במעמד הר סיני "נעשה ונשמע" הוא רלוונטי לא רק לקשר שבין הקב"ה לעם ישראל אלא גם בין כל אדם לאשתו. המילה "אישי" מורכבת מהמילה אש שיכולה להיות אש שורפת אבל גם אש מצרפת ובונה והיא למעשה אש האהבה כפי שנאמר בשיר השירים (ח:ו) "כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה".

האהבה הזאת שבין איש לאישה יכולה להיות תלויה בדבר ןואז תתבטל כפי שאנו רואים בעלייה בשיעורי הגירושין אך אם היא עומדת על יסודות איתנים תחזיק לעולם כדרך שאמרו רבותינו בפרקי אבות (פרק ה משנה טז):

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. 
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. 
איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. 
ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן."