מאמרים לפרשיות ספר ויקרא

הקשר בין הקורבנות לכישלון עיסקי
http://tamirtrabelsy.blogspot.com/2011/08/blog-post_2792.html
צו והתעלות
http://tamirtrabelsy.blogspot.com/2011/08/blog-post_3583.html
צרעת ופיתוח הון אנושי
http://tamirtrabelsy.blogspot.com/2011/08/blog-post_4808.html
צרעת ושמירת הרכוש
http://tamirtrabelsy.blogspot.com/2011/08/blog-post_2060.html

שביעי של פסח - על מנהיגות בפרשת בשלח

17 במרץ 2012

כד אדר התשע"ב

שביעי של פסח - על מנהיגות בפרשת בשלח

בפרשת בשלח מסופר על נס קריעת ים סוף שהתרחש בשביעי של פסח. ננסה לסקור דמויות של מנהיגים בפרשה ובהפטרה – הן הצפויים  והן כאלו שלא בהכרח.

הפרשה פותחת בפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים". יש כאן סוג של הנגדה בין שני מנהיגים. בין פרעה ששלח את העם לדרך לאחר שהוכרח לכך (ועל כישלונו כמנהיג עמדנו במאמר אחר) לבין ה' שהנחה את העם בדרך מסויימת. כאן ה' מעדיף דרך רחוקה על פני הדרך הקצרה וזאת מכיוון שסובר שעם העבדים עדיין אינו יכול מייד להיכנס לארץ אלא צריך לעבור תהליך של בנייה והתרוממות שייקח כמה שנים (שנתיים שנמשכו ל 40 בגלל חטא העגל) "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". התפיסה הזאת היא אבן יסוד לדעתי בכל שינוי ארגוני שצריך להפריד בין מטרתו הסופית ובין הדרך להגיע אליו. לעיתים המטרה ברורה ובדרך אליה צריך לעשות פשרות. האמת שכך הרמב"ם מפרש את ציווי מלאכת המשכן והקרבת הקורבנות כסוג של תהליך אמצע שיאפשר לבני ישראל להבין את המעבר מעבודה זרה לאמונה באל אחד.

בהמשך הפרשה העם נמצא מחוץ בין הים ובין צבא פרעה ומתרחש נס בקיעת הים וטיבוע מצרים. אגב למרות המקובל בני ישראל לא חצו את הים אלא עברו אותו במעין קשת ויצאו באותו צד שנכנסו. גם לגבי מקומו של הנס יש הרבה סברות החל מים סוף של ימינו בצד הישראלי או בצד המיצרי וכלה באגמים המרים (אגב אין שום סיבה לקרוא לים סוף בשם זה – אין שם קנה סוף, הזיהוי עם הים הנקרא כיום כך מקורו בעובדה שהים נקרא במקור, בכל השפות,  הים האדום והתרגום באנגלית של סוף הוא   Reed ומכאן הדרך לאדום ברורה).

כאשר בני ישראל נמצאו במצב זה נטה משה את ידו ונבקע הים ועדיין היססו בני ישראל מה לעשות. ואז מספרת לנו האגדה במסכת סוטה"

"היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"

ראשית נעסוק בנחשון בן עמינדב – כשהוא רואה שכולם מהססים, דנים, מדברים הוא קופץ ראשון למים כנחשון לפני המחנה...ולכן זכה ויצא ממנו בית דויד והמשיח.

כעת נעבור לחלק הראשון הנראה כרגיל כמחלוקת בין שני רבנים. אך ניתן לפרש זאת כדעות משלימות. בהתחלה כל אחד אמר "אני נכנס...אני נכנס" והתפאר בכוחו ובגבורתו, אך כשזה הגיע לידי המעשה לכדי הצורך להוכיח את דבריהם כולם נסוגו אחור נחשון קפץ ראשון ולאחריו בנימין נכנס לעובי הקורה.

לאחר הנס יש לנו שתי שירות: "אז ישיר משה" – שירתו הארוכה והמפוארת של משה המשבחת את הנס ולאחריה "ותען להם מרים" שירתה הקצרה של מרים.

משה הוא המנהיג ולכן "אז ישיר משה" בלשון יחיד (ולא ניכנס כאן לפולמוס של לשון העתיד ולמה רומזת) ורק לאחר מכן "ובני ישראל" עונים אחריו כהד. משה כידוע גדל כבן למשפחת מלוכה (האבן עזרא מציג זאת כתנאי הכרחי למנהיגותו שאחרת העם לא היה מקבלו כמנהיג כי קשה להם לקבל כמנהיג מישהו שצמח מהעבדות כמותם- נקודה מעניינת למחשבה) ובהמשך ברח ליתרו והתחתן שם (בגיל מבוגר אפילו לדורו כמו רוב האבות) בקיצור אאוטסיידר ורק ככזה הוא יכול להנהיג את העם.

שירת מרים היא שירה עממית, סוחפת, קצבית שמחברת את כל חלקי העם הנשים והגברים (כן יש דעה בחז"ל שמשה שמע שירת נשים...). כזכור מרים החלה את מנהיגותה כמיילדת שסירבה לגזירת פרעה, לאחר מכן במלחמה שלה עם אביה להחזיר את אשתו ומזה נולד משה, משמירתה על משה ובקיצור ממנהיגות פנימית – משפחתית. כשהיא שרה היא מזמינה ת העם לשיר איתה "שירו לה'" וממילא היא מחוברת לעם והעם לא נסע במדבר בלעדי, חיכה לה כשנענשה והתאבל עליה כשנפטרה. לאחר פטירתה נעלמת הבאר שקרויה על שמה והשקתה את העם ואז משה ואהרון נופלים לחטא מי מריבה. לפי הרלב"ג אם מרים הייתה שם החטא לא היה רוא כי היא הייתה מוציאה את העוקץ מתלונות העם על משה ומשה לא היה כועס. בזכות מנהיגותה העממית זכתה ונינה היה האדריכל הראשי של המשכן "בצלאל בן אורי בן חור" אותו אדם שאמור לקחת את כל התרומות ולנווט את עבודת הרתכים, הנגרים, התופרים והתופרות, הברזלנים, היוצקים לכדי מבנה מפואר.

בקהילות הספרדים ובעיקר קהילות מרוקו נוהגים בשביעי של פסח ובפרשת בשלח לשיר את הפזמון "אשירה כשירת משה" הדן בשירות ובתשבחות במהלך ההיסטוריה. החל משירת משה ומרים, שירת יהושע ושירת דבורה, שירת חנה ושירת שלמה ובסוף שירת ישראל בביאת הגואל.

שירת דבורה מצויינת בהפטרה שלנו וגם בה אנו רואים את דבורה אישה נביאה שופטה את ישראל כסוג של מנהגיות עממית ולעומתה את ברק בן אבינועם שדווקא די פחד לצאת למלחמה ולכן את המכה הסופית באויבו נתנה אישה – יעל אשת חבר הקיני. כידוע סיסרא ברח מהקרב (לא ניכנס כאן לטעותו האסטרטגית להציב חיל מרכבות באיזור בוצי מול לוחמים שיורדים מההרים) והגיע לאוהל יעל. יעל שחשיבות מעשיה מפורטים היטב בשירת דבורה הורגת את סיסרא לאחר שנרדם. ולמה הוא נרדם? ובכן חכמינו פירשו במגילה שקים עימה 7 פעמים יחסי מין באותו הזמן "בֵּין  רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב:  בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל,  בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד". אם תספרו את המילים המופיעות "בין רגליה" תגיעו ל 7.

ולמרות זאת יעל נתפסת כמנהיגה, כלוחמת מובחרת וכצדיקה לא פחות מהאימהות. בכך מצטרפת לאסתר וליהודית.

ערכי הליבה חטא העגל והקמת המשכן

 במרץ 2012

טז אדר התשע"ב

ערכי הליבה חטא העגל והקמת המשכן

בפרשת יתרו ניתנו ערכי הליבה של הידות במסגרת עשרת הדיברות. בגסות ניתן לומר שערכי הליבה הם שניים:

·         לדעת שיש בורא אחד לעולם,והוא אחד ויש לציית לו (למעשה חמשת הדיברות הראשונות: אנכי, לא יהיה לך לא תעשה, לא תישא, זכור את יום השבת) .

·         התנהגות מוסרית - לעשות הישר והטוב (למעשה אלו חמשת הדיברות השניות - לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד לא תענה ברעך עד שקר).

ערכי הליבה הללו של היהדות הורחבו ופותחו הן כמצוות מעשיות (תרי"ג מצוות) והן כעיקר אמונה (למשל 13 עיקרים של הרמב"ם או שלושת השורשים של הר"י אלבו).

אחד העקרונות היסודיים בתורת הארגון הוא שכדי שעל הארגון להצליח עליו לייצר ולהגדיר ערכי ליבה (בין אם הם כתובים במפורט ובין שלא) ומהם לגזור את הנהלים לפעילות היומיומית שלו. במידה ויש קצר ונתק בין מהלכים אלו הארגון יתקשה לאורך זמן להצליח. כשאני אומר ערכי ליבה ארגוניים אני לא מכוון לחזון ויעדים ארוכים ומפותלים שנכתבים ע"י אנשים המושפעים מהאמריקניזציה של הניהול ושלא אומרים כלום ואומרים הכל. אני מכוון לאמירות חדות ופשוטות לגבי מהות העסק וכיצד עושים בו כסף.  אמירות שיש בהן רמה דומה של בשלות כמו הציווי "אנוכי ה' אלוקיך" או פתיחתו של הרמב"ם לספר ההלכות שלו "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" נשים לב שהרמב"ם פותח את ספר ההלכות הגדול שלו היד חזקה בערך הליבה היסודי ביותר של היהדות – לדעת שיש בורא לעולם ורק אח"כ לאחר הלכות רבות שעוסקות בפרטים של ידיעה זו עובר הרמב"ם למה שאנו היינו מכנים הלכות – הנהגות יומיומיות של הפרט.

עיקרון זה של הלימה בין ערכי הליבה לנהלי ההתנהגות עומד גם ביסוד הציווי הידוע של בל תוסיף האוסר להוסיף מצוות על אלו הכתובות בתורה. זו סיבה למחלוקת הקשה בין מרדכי ואסתר לחכמי אותו הדור שלא ששו לקבוע את פורים כחג לדורות משום איסור בל תוסיף וזאת עד שאסתר אמרה להם זה ציווי מכם ולא מה' (אגב לפי חלק משיטות הספירה של תרי"ג מצוות אזי מצוות הפורים כן נכללות בתרי"ג מצוות – ראו למשל סדר האזהרות לרבי יצחק בו ראובן אלברצלוני).

יסוד איסור בל תוסיף מקורו כמובן בפרשת עץ הדעת שהאיזה הוסיפה מדעתה את האיסור לא ליגוע על האיסור לא לאכול. וזו הייתה הדרך בה הנחש שיכנע אותה – הא גרם לה ליגוע והראה לה שאין עונש וממילא לא תיענש גם על האכילה. זוהי אם כן הסיבה הראשונה – הוספה גורמת למעשה להחסרה.

אך יש סיבה עמוקה יותר והיא העובדה שהוספה מביאה בהכרח לחוסר הלימה מובנה בין ערכי הליבה להתנהלות היומיומית אלא אם כן היא מבוצעת בצורה מדודה ונכונה. ניקח למשל את דיסני שזהו ארגון שערך הליבה שלו "בידור לכל המשפחה" מאפשר לו להחזיק עסקים שלכאורה הקשר ביניהם בעייתי – יצירת סרטים מחד למול תפעול פארקי שעשועים  מאידך. אבל העובדה ששני עסקים אלו חולקים את אותו אתוס של בידור לכל בתוספת העובדה שהם מזינים ומעצימים זה את זה יוצרים חיבור מנצח. לעומת זאת המשבר של IBM בתחילת שנות ה 90 נבע מכך שקידשו את צורת הניהול ההיררכית המופרזת, את העוזרים והלבלרים והפכו אותם לעיר המצווה של ארגון המחשוב הגדול ושכחו את ההנחיות של המקימים – משפחת אדיסון – לגבי מחשוב לכל אחד. הרמב"ם בהקדמה למשנה מסביר איך שלשלת ההלכה מתפתחת מערכי הליבה,דרך המצוות מפי משה, גזרות חכמים והמנהגים השונים לאורך הדורות. בהסברו הרמב"ם מדגיש מחד את התכלית של כל גזירה ומאידך את הכורח לנהוג בהתאם לה אלא אם כן היא תשונה ע"י ביד חזק יותר בחכמה ובמניין מזה שגזר את הגזרה. ועדיין אם נסתכל על מה שקורה בדורנו פעמים רבות יש תחושה שבשם הגזירות והתוספות נשכחים ערכי הליבה, ואתן כמה דוגמאות:

·         כידוע לתפילות יש שדרה יסודית המשותפת לכולם אבל הרבה תוספות ובעיקר שינויים בזמן האמירה של קטעים שונים. עיקר השינויים ידועים בין נוסח ספרד, אשכנז ועדות המזרח אך למעשה בכל נוסח יש תתי נסחים וניגונים שונים. הכי חזקים בשינויים הם אנשי מרוקו שבכל עיר ועיר היה תת נוסח ייחודי לגבי כל דבר קטן בתפילה. אני שמתפלל בבית כנסת של מרוקאים רוב חיי זוכר כל הזמן את הויכוחים שלעיתים עלו לתגרות לגבי שאלות זוטות כגון האם אומרים קדיש לפני או אחרי משהו כאשר בעיר אחת במרוקו נהגו כך ובאחת כך ושני המנהגים הללו טובים אבל לעזאזל כבוד בית הכנסת ויותר מכך האיסור להרים יד או לקלל חמורים יותר מהשטות הזאת.

·         מנהגי לבוש כאלה ואחרים שמשום מה הפכו למקודשים. לא ברור לי עד היום למה החרדים לחצרות החסידויות השונות מתעקשים להתלבש כמו האצילים הפולנים במאה ה 17 (ובעיית החום הארץ ישראלי למול הקור הפולני היא הקטנה שבהם). איזה ערך של קדושה יש בכל ואיזה מסורת בדיוק משמרים? הכי מצחיק אותי כשאני רואה בחורי ישיבה ספרדים לבושים כמו רבנים ליטאים ושומע מהם את הצורך לאחוז במנהגי אבות גם ביחס ללבוש ואז הם מתחילים לספר לי את הסיפור הידוע על הבן איש חי והטורבן שלבש למרות שהיה קשה מאוד לחבוש אותו (הצריך 17 סיבובים) כי זה היה הלבוש של החכם הראשי של יהודי עיראק מימים ימימה. אם זה כך אז תהיו עיקביים או שתתלבשו כמו חכם ספרדי בימים עברו (למי שלא מבין פשוט תסתכלו על הרב עאמר באירועים רשמיים)  או לחלופין תבינו שאופנות לבוש משתנות וגם רש"י לא הלתבש כמו אביי וזה בסדר גמור.

הסטייה מערכי הליבה או ליתר דיוק מהיישום שלהם היא זו שעומדת לדעתי גם ביסוד חטא העגל כפי שמתואר בפרשת כי תישא. אחת השאלות הקשות ביותר על עם ישראל היא איך לאחר המעמד הנשגב של מתן תורה ועשרת הדיברות לאחר 40 יום ממעמד זה חוטאים בחטא העגל? וצטט את לשום האבן עזרא בקיצור המחוייב:

"אמר אברהם המחבר צריך אני להאריך על דבר העגל...ועתה אחל לפרש דך קצרה קצת הסוד חלילה חלילה שעשה אהרון עבודה זרה וגם ישראל לא בקשו עבודה זרה רק חשבו שמת משה ...כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני ומשה התעכב שם ארבעים יום...וככה אמרו אשר ילכו לפנינו...ואם תשים ליבך אל המסע הראשון  אז תבין זה ולכבוד ה' נעשה".

דהיינו הפירוש הוא שהעם חשב שמשה מת והעם ביקש לו שליח חדש לתוך בינו לבין האל אך משביקש זאת סטה מעקרונות הליבה והסוף ידוע. חטאו בשפיכות דמים- הרגו את חור בנה של מרים, איימו על אהרון במוות, עברו על גילוי עריות והוללות והסוף היה שגם סטו מערכי הליבה ועבדו עבודה זרה. הסכנה הזו והרצון הזה למצוא ממשות פיזית בדברים הרוחניים מלווה את היהדות מיום היווסדה והיא כנראה המקור המשמעותי לכל הבבות, ההליכה לקברי צדיקים, הקדושה היתרה של הכול וכד'.

נשים לב שמייד לאחר הנפילה הזאת בחטא העגל ניתן הציווי להקמת המשכן כי בסוף ה' "מבין" שהעם צריך גם ייצוג פיזי ועבודה יומיומית של קורבנות כדי לחזק את הקשר. מייד לאחר מכן גם מתמנה מעמד הכהונה ומשה מאמץ את המלצתו של יתרו למנות שופטים וכך העם מקבל מגוון כלים ודרכים לקשר עם ה'. ייתכן כי מהלך זה הוא הסבר מעניין לחור פרקינסון. כידוע החוק קובע כי מערכת ביורוקרטית  גדלה כדי לשרת את עצמה ולעיתים שוכחת או מתעלמת מיסוד השורש שלשמה הוקמה. כדוגמא מובהקת לכך הוא מביא בספרו את משרד המושבות הבריטי שגדל הכי הרבה דווקא בתחילת שנות ה 50 עת בריטניה התפרקה ממושבותיה. ייתכן שדווקא כאן יש הסבר לכך. דווקא כאשר הסיבה האמיתית לקיום משרד המושבות מפסיקה להתקיים דווקא אז הוא צריך ייצוג פיזי לכוחו ועוצמתו וייצוג זה בא בדמות מבנה חדש וגדול יותר ובהקשר שלנו במשכן.

כהמשך לחטא העגל אחת ההשפעות לכך היא שמשה נאלץ לשים מסווה "כי קרן עור פניו" כאן נגלה שוב קלקולם ש הנוצרים שבתרגום הוולגטה מוסבר שהכוונה לקרניים ממש בעוד שהכוונה כמובן לקרני אור (ראה פסל משה למיכאלאנג'לו).

לצורך הקמת המשכן מופקד בצלאלבן אורי שתכונתו "בחכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה....לחשוב מחשבות לעשות בזהב".

רש"י מפרש:

בחכמה- מה שאדם שומע מאחרים, בתבונה – מבין דבר מתוך דברים שלמד, בדעת- רוח הקודש.

דהיינו קודם כל צריך לקחת אדם עם ידע, לאחר מכן עם יכולת הסקה ולימוד, לאחר כן עם אינטואיציה חזקה להחלטות ואני מוסיף עם יכולת תכנון (לחשוב מחשבות) וביצוע (לעשות בזהב).

פורים וקידום נהלים

04/03/2012

י אדר התשע"ב

פורים וקידום מנהלים

אחת השאלות המעניינות ביותר לכל מי שקורא את המגיה היא למה אחשוורוש כל כך התעצבן על המן? כאשר אסתר מספרת לאחשוורוש מה קרה ומה הגזירה הוא מופתע מאוד, עושה עצמו כלא יודע, ומפיל הכל על המן וזאת למרות שאחשוורוש אישר להמן לעשות הכל אך כמה ימים לפי כן. נכון יש המתייחסים לאחשוורוש כמלך שוטה אך קשה לראות ממי שעלה למלוכה ללא ייחוס אבות ושלט שלטון עצום כמלך שוטה. ראוי לזכור שהוא עלה למלוכה בזכות קישרי הנישואין עם ושתי שהייתה ביתו של המלך כורש ולו עצמו לא היה לא המעמד ולא הייחוס הרלבנטיים. ניתן לומר גם שאהבתו לאסתר סחררה את חושיו אך שוב המלך הזה כבר הוכיח בעבר שנשים לא בדיוק גורמות לו לשנות את החלטותיו.

נראה שהתשובה נעוצה במקום אחר והוא דווקא בקריאת הפסוקים כפשוטם ולך כאן בדרכו של המלבי"ם. לפי קריאה זו המלך נתן להמן אפשרות להעביר את העם המיוחד על דתו ולא נתן אישור להרוג את העם וזאת ללא שהמן כלל ציין באוזני המלך מה הוא העם. כאשר המלך גילה מי העם ויותר מכך שניתן ציווי השמדה פיזי שהמלך כלל לא התכוון לו (הרי חלק ניכר משריו היו יהודים....) חמתו בערה בו על השקר של המן. נצטט את הקטע הרלוונטי מהמגילה וננסה להסביר:

"וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.  ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים.  יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.  יב וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ:  בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.  יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.  יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים--לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה.  טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה"

נשים לב ראשית שהמן מדבר על "ישנו עם אחד" ללא ציון העם. הערנו כבר שהיהודים היו בכירים בשרשרת ההיררכיה הפרסית – לא רק עזרא ונחמיה, גם דניאל, מרדכי ועוד רבים אחרים (כפי שהיו בכירים כמעט בכל ממלכה בה לאהתנכלו להם). עם ללא פנים וללא זהות קל יותר להיטפל אליו. לאחר מכן אחשוורוש מציין "ודתיהם שונות... ואת דתי המלך אינם עושים" שוב הוא מדבר על האמונה ועל הדרך הדתית ולא על ההיבט הגשמי. ואז כשהוא אומר למלך "ייכתב לאבדם" המלך מבין ייכתב לאבד דתם. בהמשך לגבי פרשת כתיבת האיגרות נשים לב שיש ציון למעשה של שתי איגרות. ניתן לפרש שהאיגרת הראשונה הייתה על הציווי של ההשמדה אבל היא הייתה חתומה (פקודות סודיות) והאיגרת השנייה הנחתה לפתוח את הראשונה ולעשות ככתוב בה רק באיזור יג באדר. דבר זה מסביר למה המן הזדרז לשלוח את הרצים מייד למרות שהיה עוד 11 חודש עד מימוש הגזירה (הזכרנו כבר שהאיגרות נשלחו ביג בניסן).

דבר זה משתמע גם מדיברי אסתר לאחשוורוש במשתה השני:

"וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר--אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב:  תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.  ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי--כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ"

אסתר מדגישה את האובדן הפיזי וא מגדילה ואומרת – אם היינו נמכרים לעבדים ולשפחות הייתי שותקת, וזאת למה? כי העם רכוש המלך ואםהמלך רוצה להעביד אותם זו זכותו ואסור שאוצרו יינזק. אבל אם כל העם יומת – ייגרם נזק עצום לממלכה (ראו מצבה של ספרד לאחר גירוש היהודים).

למעשה לפנינו דוגמא מצויינת למנהל בכיר שמגדל תחתיו משנה שלוקח לעצמו סמכויות ועושה מה שהוא רוצה ללא בקרה מספקת ותך ערפול רצון המנהל. כיצד זה קרה?

דומני שהתשובה בהקשר של המגילה נתונה באחד מהתי הפיוט "מי כמוך"[1]

"

לַקְּרוֹבִים אֵלָיו הַיּוֹשְׁבִים עֲלֵי כָן

שָׁאַל וַיִּעָצֵהוּ מְמוּכָן

הוּא הָמָן לְפֻרְעָנוּת מוּכָן

לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ

"

מדובר כאן על השאלה מה לעשות עם ושתי לאחר שסירבה לבוא לפני המלך וממוכן היה זה שהמליץ להרוג אותה. ולפי השיר הוא המן לפורענות מוכן. אז נכון המלך קיבל את עצתו כשהיה אפוף אדי יין, אבל לאחר מכן כשהתפכח וראה מה קרה ומי נתן לו את העצה להרוג בתמלכים הרי ברור שזה נחש ובכל זאת  "אחר הדברים האלה גידל המלך".

שורש הפורענות מתחיל בכך שלמרות שמזהים המנהלים רבים תכונות אופי בעייתיות מקדמים אותם"כי הם מספקים את הסחורה" ולא נזהרים בזה מספיק וכך מגיעים לפרשות כמו אנרון, חפציבה, גולדמן סאקס ואחרות.

---

[1] פיוט לרבי יהודה הלוי המושר בקהילות ספרד ועדות המזרח בשבת לפני פורים

http://www.piyut.org.il/textual/467.html

פורים ומחווני התראה

02/03/2012

ח אדר התשע"ב

פורים ומחווני התראה

אחת השאלות שתמיד עניינו אותי כקורא המגילה היא איך שונאי ישראל נפלו למלכודת ולא עצרו בזמן? הרי חילופי השלטון בהם מרדכי גבר על המן אירעו בחודש ניסן ואז ניתן צו שמאפשר ליהודים להתגונן אבל ניסיון הפרעות ביהודים והלחימה נערכו רק 11 חודש לאחר מכן באדר, למה כל אלו שרצו להרוג יהודים לא שמו ליבם לחילופי השלטון ולצו ובכל זאת ניסו להרוג יהודים?

את התשובה ננסה להביא מניתוח טעותו של סטלין לגבי כוונות התקיפה של גרמניה הנאצית לפני מבצע באר בארוסה אך לפני כן נסביר את השאלה לעומק תוך שיטוט קל במגילה.

גזירת המן התרחשה בתחילת חודש ניסן:

"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר" ופורסמה ב 13 לחודש ניסן  " וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ", באותו היום בא מרדכי לפני שער המלך, לבוש שק ואפר וכל דין הדברים שהיה לועם אסתר ובסוף הוא מסכם איתה שהיא תבוא לפני המלך לאחר שלושה ימי צום (כן באותה שנה אסתר צמה בליל הסדר). ביז בניסן היא באה לפני המלך ומזמינה אותו למשתה ולמחרת לעוד משתה ובמשתה השני מתבצעת ההפיכה, נתלה המן ומרדכי משגר לאחר מספר ימים איגרות בהם מאושר ליהודים להתגונן. האיגרות נשלחות לקראת סוף סיוון "יִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל-הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים-וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ; וְאֶל-הַיְּהוּדִים--כִּכְתָבָם, וְכִלְשׁוֹנָם".

והינה למרות זאת בחודש אדר בתאריך שיועד מראש ע"י המן לפרעות ביהודים מתחוללים קרבות בין היהודים לפורעים ונהרגים בקרבות אלו מעל 75000 פורעים, למה הם עשו את זה לעצמם?

כפי שאמרתי ננסה לענות מניתוח האירוע של פתיחת המלחמה בין גרמניה הנאצית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה. כל היסטוריון שרואה את התקופה שקדמה ללחימה לא מבין למה סטאלין לא שת ליבו לכל האזהרות שניתנו לו, למה לא שם לב למידע הרב שזרם על ההיערכות הצבאית ההתקפית במובהק של גרמניה ועל תנועות הצבא לכיוון הגבול הסובייט. כיצד לא התייחס לאזהרות צ'רצ'יל? כיצד לא שם לב לאזהרות המרגל שלו ביפן – זורגה – שסטלין ייחס ערך למידע שהביא לגבי זה שיפן לא תפתח חזית שנייה מול רוסיה אפילו אם זו האחרונה תיכנס ללחימה מול גרמניה? התשובה הקלה והפשוטה שכולם אמרים היא – סטלין היה שבוי בקונצפציה. ומכיןן שהייתה לו קונצפציה פירש את המידע הזה לא נכון. בדיוק כפי שקרא למודיעים האמריקני ערב התקיפה בפרל הארבור ולמודיעין הישראלי ערב מלחמת יום הכיפורים. הבעייה עם תיזה זו פשוטה למדיי. סטלין והצבא הרוסי דיברו לאורך כל שנות ה 30 על מלחמה עם גרמניה כדבר ברור מאליו. כל תוכניות הקרב הן ההגנה והן ההתקפה היו מוכוונות לכך, בכל שנה שלפני תחילת הקרבות גם הסובייטים ריכזו צבא עצום סביב לגבול והעבירו ציי מלחמה ים ואוויר מחזיתות לא רלוונטיות לחזיתות שכל מטרתן תקיפה ישירה של גרמניה או עקיפה דרך רומניה ופולין. לאחרונה מצאתי תשובה מעניינת לשאלה זו שמעמיקה את ההבנה של המהלך. המודיעים הצבאי הסובייטי הגדיר לעצמו שלושה מחוונים שירמזו על התקפה ממשמשת ובאה של הנאצים זמן רב מראש. המחוונים היו קשורים לצמר כבשים ולשמן רובים. כל מי שרוצה לפלוש לרוסיה וזוכר את ההיסטוריה ובפרט את מסע נפוליאון והקור העז שהשמיט את הצבא הגדול חייב לתת לחייליו שלושה דברים, אפילו אם הוא תוקף בקיץ – מעלים כבשים מחממים, שמן רובים בעל הרכב כימי שונה שלא קופא בקור ושמן מכוניות בעל תכונות זהות השונה מהשמן הרגיל. המודיעין הסובייטי פרש רשת מרגלים שדיווח על כל תנועה ריגה בשוק שחיטת הכבשים, מרגלים ליקטו מפאתי המחנות הנאציים את מטליות ניקוי השמן ושלחו אותם לסינתזה ברוסיה תוך סיכון אישי עצום. אבל הצבא הגרמני לא ציית לניתוח הגיוני זה. היטלר היה משוכנע שבמלחמת הבזק ינצח ולכן לא הכין את צבאו לחורף (הוא שכח את אימרתו של מקיאבלי שמי שמכה ראשון בעוצמה ולא מנצח מייד חוטף מכה יותר חזקה אחר כך).לפיכך לא הכין מעילי כבשים בכמות מספקת, לא החליף שמן רובים ולא עשה כלום מה שהביא לכך שלמרות המודיעין המופלא והמחוונים הטובים סטלין נכשל. הוא היה בטוח שיצליח לתקוף ראשון והיטלר הקדים אותו. אכן הייתה קונצפציה אבל היא נתמכה בנתוני מחקר חזקים והגיוניים...

נראה שאותו דבר אירע כאן. הפורעים לא מכירים את כללי המלוכה. הם היו בטוחים שאם באמת חל מהפך שילטוני תצא הודעה תקיפה שאסור לפגוע ביהודים והצבא יעשה הכל למגר את ההכנות שלהם לתקוף וידאג להציב משמרות הגנה על בתי היהודים. הם ראו שזה לא מתרחש אלא שרק יצא צו ערטילאי כזה שמאפשר ליהודים להתגונן ואמרו אם כך בוא נצא וננצח אותם.

המשמעות של ניתוח זה ברורה. כל אחד ואחד במקום עבודתו עסוק הרי בהכנת מדדים, יעדים בכלי ניטור משוכללים על ביצועי החברה, ביצועי המתחרים, דעת הקהל החל מכלים של מערכות מדדים משוכללות פנים ארגוניות וכלה בכלי ניטור מתוחכמים על הרשת החברתית. הבעייה של כל הכלים הללו היא משותפת למה שתיארנו מקודם הם בודקים את מה שבניתוח ההגיוני שלנו נראה לנו יכול לקרות ולא את מה שלא העזנו לחשוב עליו ולהעלות בקול. בדיוק כפי שקרה לכל החברות הגדולות וחברות הייעוץ לפני תחילת המחאה. אף אחד מהם לא חזה כזאת התפרצות כי כל המדידות היו בעולמות הרגילים ולא בעולם החדש שנוצר.

מה הפתרון לכך? שאלה מצויינת שחלק תשובה אליה נעוץ ביכולת לגייס לארגון ולהקשיב לאנשים שחושבים קצת אחרת ומנתחים דברים מזוויות מוזרות ואפילו כאלו שנראות לא הגיוניות. מהנכונות לפעמים לנתח ולחקור תופעות שנראות לא קשורות ואף מעורפלות ומטופשות ולא רק כל הזמן לנתח את הדברים הרגילים. מבחינתי מדידת דברים באמצעים טכנולוגיים חדשים – למשל ניטור שיחות ברשת החברתית – זה עדיין הדברים הרגילים. אין כאן ניסיון לנתח אחרת תופעה ולהבין מהניתוח הזה מה יכול לבוא אלינו כפתע פתאום כברבור שחור.

פורים ומגוון בעבודה

מאמר שכתבתי לפני שנה

יד' אדר ב התשע"א

20/03/11

פורים ומגוון במקום העבודה

מגילת אסתר משפעת בתיאורים של מערכות היחסים בארגון שנקרא מלכות אחשוורוש ובקריאה זהירה אפשר ללמוד לקחים תפעוליים וניהוליים רבים מהמגילה. ברצוני הפעם להתמקד בלקח מעניין שקשור לתחום המגוון בעבודה.

המן ברצונו לשכנע את המלך לאפשר לו לטפל ביהודים כראות עיניו מדבר עימו בדיברי חלקות, וזאת מעבר לכסף שנותן לו. וכך המן אומר:[1]

"וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם"

מה שלמעשה המן אומר תראה אדוני המלך יש כאן איזה עם מעצבן, שלא עובד אלילים כמונו, יש לו מנהגים קצת משונים (שומר שבת וחגים ועוד) ובכללי הוא לא דומה לנו ולא מתאים לנו אז בוא נקיא אותו מתוכנו (וזה גם מראה עד עמה אסור להסתמך רק על מה שאחרים מספרים לך אבל זה כבר נושא אחר). תוך כדי זה הוא מתעלם מהמנהיגים היהודים שהיו יועצי מלכות בבל,פרס ומדי (דניאל, חנניה, מישאל ועזריה ומרדכי) וכנראה התעלמות זאת הייתה גורמת לממלכה הפרסית נזק עצום אם הגזירה הייתה מתרחשת (כפי שיש היסטוריונים הסבורים שגירוש ספרד היה אחד הגורמים לשקיעה של ספרד במאות השנים שלאחר מכן).

 אמירות אלו של המן מרמזות על אחת המחלות הידועות של ארגונים "ריבוי וקידום הומוסקסואלי" דהיינו אני מגייס ומקדם רק את מי שדומה לי. אני מכוון בדבריי לא לרמה הפשוטה של אי גיוס ואי קידום  השונה על רקע מין, מוצא, גזע וכד' שזו רמה שכבר דשו בה רבות ואף יש בה הצלחות רבות מספור בכל התחומים.

אני מדבר על רמה אחרת לגמרי של לא דומה לי: מקום הלימוד, תפיסה שונה, ניסיון מקצועי , תואר אקדמי  ועוד ועד.

מקום לימוד – בהרבה מקומות בארץ נהוג לגייס רק מאוניברסיטאות כפי שבארה"ב מועמדים שהם בוגרי ליגת הקיסוס[2]. המקובעות האת על אף שיש לה מקום לא בטוח שהיא נכונה בכל מצב. למשל בוגרי האוניברסיטה הפתוחה בישראל נחשבים נחותים למרות שאופי הלימוד שם הוא כזה שמחייב ערכים של משמעת עצמית מאוד חזקה שזו תכונה שחשיבותה בעולם הניהול המודרני היא עצומה.

תפיסה שונה – מנהלים רבים לא מעוניינים לגייס כמנהלים תחתיהם אנשים שיש להם תפיסה ניהולית שונה וחוט שידרה חזק להציג זאת. כמובן שניתן להסביר זאת באלף ואחד תירוצים של קברניט יש רק אחד, אני לא צריך ויכוחים וכד'. אך בסופו לש דבר גישה זאת מחפה על פחד עמוק מהשונה ומכך שאוליי הוא צודק. דווקא מנהלים שהשכילו לאסוף בסיבם מנהלים שיודעים לחשוב אחרת ולהציג תפיסות אחרות בד בבד עם היכולת לקבל את דין המנהיג כשהוא מחליט הצליחו יותר.

ניסיון מקצועי – במודעות רבות לתפקידים בכירים נדרש ניסיון שמגיע עד לרמה של הצופציק של הקומקום השמאלי כדי לקבל את התפקיד מה שמראש מקטין את טווח ויכולת הבחירה של הממיין. לא נמנה את מאות הדוגמאות המוצלחות למנהלים בכירים שעברו מתעשייה לתעשייה ללא נסיון ספציפי בשוק וזאת בזכות יכולות בסיסיות של ניהול ומנהיגות, יכולות של לימוד והבנה אינסטינקטיביים  ומהירים. נושא זה של הניסיון וההתמקצעות נמצא היום בראש סדר היום של כל הארגונים והדרישה להמיק בו חזקה מתמיד. אבל הפלא ופלא כיוון זה סותר למעשה את הדרישות האמיתיות ממנהל מודרני של מולטידיסיפלינריות ניהולית ומקצועית, של רוחב אופקים, של יכולת לנהל מערכים שונים ומגוונים דרך מנהלים כפיפים אבל עם מספיק הבנה במה שקורה שם. יתר על כן זה גם סותר את הציפיות האמיתיות שלנו כמנהלים מהעובדים שלנו ציפיות של ראש גדול, של הבנת התמונה והתרומה של כולם לעשייה הארגונית- איך נעשה זאת אם לא נאפשר מגוון דעות? מגוון מקורות הגעה ומגוון מקורות אקדמיים? לכל דבר ולכל תכונה יש יתרונות וחסרונות ואנחנו כמנהלים צריכים לדעת להוציא את היתרונות מכל דבר ובעיקר להוציא את מהתמהיל שיש לנו את המיטב. בעולם המודרני פיתוח של מוצר או שירות חדש בכל התחומים מחייב קשת רחבה של מומחים שמשתפים ביניהם פעולה בצורה אפקטיבית. אם אנחנו מאפשרים לכל מומחה להישאר כלוא בקליפת השריון המקצועית שלו ולא להבין מה האחרים רוצים – איך נוכל לפתח דברים חדשים ללקוחות שלנו?

תואר אקדמי – למשל במקום עבודתי בתפן גייסו רק מתחום תעשייה וניהול (למעשה הגיוס שלי ב 98 היה חריג ביותר, וכנראה השתלם לחברה) מתוך גישה מסויימת שלמעשה הגבילה את החברה לעשות רק בייעוץ תפעולי. כשהחברה נפתחה קצת יותר והחלה לעסוק בתחומי ייעוץ אחרים התברר לה שהיא חייבת לגוון את ההכשרה האקדמית של עובדיה והחלה לגייס עובדים מתחומי המדעי ההתנהגות ומינהל עסקים אבל היו קשיים רבים בקליטתם ובביצועים שלהם אפילו בפרויקטים שרלבנטיים להם. עיקר הקושי היה שהמנהלים בתפן היו בעלי חשיבה הנדסית מאוד מתוכנתת ויש קושי לנהל בוגרי פסיכולוגיה בגישה כזאת. אין ספק שגודי זה פגע בביצועים העיסקיים של החברה בתחומים החדשים אליה נכנסה. אם החברה הייתה לאורך שנים מגייסת במינון נמוך עובדים בעלי הכשרה אקדמית מגוונת אין לי ספק שכשהיא הייתה עושה את השינוי הייתה לה יכולת גדולה יותר לנהל את העובדים כי היו לה כבר מנהלים בהיקף יותר משמעותי שבאו ממקום קצת אחר ולא הייתה צריכה להיסמך רק על אחד – אני.

---

[1] מגילת אסתר ג:ח

[2] 8 האוניברסיטאות העתיקות בחוף המזרחי בארה"ב: פרינסטון, הרווארד,ייל, פנסילבניה, קולומביה, בראון, קורנל ודארטמות')

פורים ומלחכי פנכה

מאמר שכתבתי לפני שנה

טו אדר ב התשע"א

21/03/11

פורים ומלחכי פינכה

מגילת אסתר משופעת בתיאורים של מערכות היחסים בארגון שנקרא מלכות אחשוורוש ובקריאה זהירה אפשר ללמוד לקחים תפעוליים וניהוליים רבים מהמגילה. ברצוני הפעם להתמקד בלקח מעניין שקשור לתחום של מלחכי הפינכה למיניהם – מנהלים כפופים בטלנים ויועצי שקר.

במגילה מופיעים מספר פעמים הטיפוסים הללו שכל מטרתם היא לסכסך ולגרום לבלגן, כנראה לתועלתם האישית.

החל  מממוכן שהמליץ מה שהמליץ על דרך הטיפול הנאותה בושתי [1], דרך נערי המלך שהמליצו לקבץ נערות בתולות[2] וכלה בהמן שביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.

אבל יש מקרה נוסף שבו אני רוצה להתמקד והוא למעשה ראש לפורענות, תיאור מערכת היחסים בין המן למרדכי שהביאה וגרמה לכעס של המן:[3]

"וּמָרְדֳּכַי--לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.  ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ--לְמָרְדֳּכָי:  מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.  ד וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי--כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי.  ה וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה"

דהיינו אם קרא היטב את הפסקים נראה שעבדי המלך הם אלו שלמעשה סכסכו בין המן למרדכי!!! אם הם לא היו מציקים למרדכי (וגורמים לו לעמוד על עקרונותיו ביתר תוקף) ואם הם לא היו הולכים ומספרים להמן (וגורמים לו להפוך את הנושא לעקרוני) כל הסיפור לה היה קורה.

מנהל ומנהיג מעצם טיבעו מבודד מההמון ונתון למניפולציות של אנשי לשכתו, מנהליו ויועציו. לרוב הוא אינו נחשף למידע הגולמי ולאנשים הפשוטים וכך הוא יכול לאבד מידע חשוב על הלכי הרוח האמיתיים של עובדיו ועל המצב האמיתי של עסקו. מההוא יכול לעשות כנגד זה?

Management by Walking around – פשוט להסתובב ולדבר עם האנשים ולשמוע כמה שיותר ממקור ראשון. נכון שככל שעולים בדרגה האדם הפשוט יתבייש לדבר וכן כל הזמן תהיה מוקף בעוזרים אבל אסור לוותר על זה וצריך כל הזמן להשתמש בזה. אם העובדים יראו שאתה מדבר איתם, מתייחס אליהם ולדבריהם, שואל שאלות ומתעניין בעבודתם לאורך זמן הם ייפתחו ויספרו דברים מעניינים.

לשלוט בפרטים ובחומר הגלם – או לפחות להיראות כאילו אתה עושה זאת. אם נניח אתה מקבל (כמקובל) מצגות עמוסות טבלאןת ומסקנות לבקש לקבל את חומר הגלם ולעשות פעם או פעמיים ניתוח מעמיק של נתוני הגלם והדרך שהגיעו מחומר הגלם לנתונים שהוצגו ולמסקנות. ניתוח כזה מלבד היותו מעניין ומתרגל את שרירי המוח כבר יעמיד את כל הכפיפים בהיכון  ויכריח אותם להימנע ממניפולציות. בייחוד אם תחזור על התרגיל מעת לעת.

לסרב לרכילות – כמה פשוט שזה נשמע וכמה קשה שזה פשוט לא להתייחס לרכילות ולא להיתפס למשחקי גאווה. תארו לכם שהמן לא היה מתעצבן...הוא הרי היה נשאר השליט האמיתי של פרס הרבה שנים!!.

---

[1] מגילת אסתר א:טז-כ

[2] מגילת אסתר  ב:ב

[3]  מגילת אסתר ג:ב-ה