יום שלישי, 27 בספטמבר 2011

זמנו של הזול 2

זמנו של הזול 2

27/09/11
כח אלול התשעא
חלק ניכר מהפרשנים מדברים על זה שהדבר הכי חשוב שהמחאה עשתה הוא העלאת יוקר המחייה בישראל לתודעה המשמעותית ולחץ ציבורי מאסיבי להורדת עלויות המחייה מה שמשמעו קיטון ברווחי החברות וחלק ניכר מהמלצות הוועדות השונות (טרכטנברג, הריכוזיות, זליכה) מכוונות למקום זה של הורדת מחירים.
נשאלת השאלה מה משמעו של הזול בעינינו? ואם הוא כל כך טוב איך זה שחברות רבות נמנעות מלהתחרות במחיר אלא בדיוק להיפך?
ככלל מחירים זולים מושגים ע"י נקיטה באחת משלוש דרכים:
השיטה הראשונה - מבצעים נקודתיים רבי עוצמה שבד"כ מתנים הנחה ברמת צריכה מוגברת (כך שסך ההוצאה לעיתים קרובות דווקא עולה). נקודה זו חשוב מאוד להבנה. אוליי פר יחידה שילמת פחות אבל מכיוון שצרכת יותר סה"כ מחשבון הבנק שלך ירד יותר כסף. חלק ניכר מהרשתות ומהיצרנים נוקט שיטה זו. אם רק נשים לב למשל למחירי התקשורת. המחירים פר יחידת שימוש ולא משנה מה היא ירדו מאוד בעשור האחרון אבל סך ההוצאה  על תקשורת דווקא עלה. הסיבה שהיצרנים נוקטים שיטה זו קשורה לסבבי מלאי ולרצון להגדיל את ההכנסה על אותה תקורה קבועה של כ"א ושטח לאורך זמן. המשמעות היא שהפתגם מה שזול עולה ביוקר לא היה מעולם נכון יותר ביחס לשיטה זו. מבחינה מסחרית השיטה עובדת מצויין לא רק עלינו כצרכנים אלא גם על קניינים רבים של חברות עיסקיות שמתבלבלים בין המחיר ליחידה לעלות הכוללת ושוכחים שלמלאי יש עלות והיא לפחות 15-20% (ריבית, שטח, פגמים) שלא לדבר על כך שבעולמות הייצור מלאי בד"כ מסתיר בעיות ניהוליות, עיסקיות ותפעוליות רבות. בנוסף חשוב לשים לב שלאחר תקופה קצרה חלוקת העוגה בין המוכרים מגיעה להתייצבות מסויימת ואז מפסיקים את המבצעים ומעלים מחירים בצורה שלא פעם מחזירה לחברה את מה שלפני כן כאילו (ולא באמת( נשאר בידי הלקוח. לגבי סוגיית התקורה חשוב להבין שברוב העסקים כיום יש עלות קבועה או חצי קבועה של כ 70% והגדלת מכירות בהיקף של כ 30% תעלה את ההוצאות רק ב 10% אבל יכולה להקפיץ את הרווח דרמטית.
השיטה השנייה – להציע מוצר דומה אבל לא באותה איכות. למשל יצרניות הרכב החלו לאחרונה לשווק דגמים של רכבים עם הילוכים ידניים (שנחשבים פחות מתאימים בישראל לאור הפקקים). דוגמא אחרת היא המותג הפרטי של רשתות רבות או המותג החדש של יצרנים קטנים שהביאה שופרסל שמטרתו לתת מחיר אטרקטיבי באיכות טובה. גם חברות כמו טעמן וויליפוד מתפרנסות משיטה זאת ועושות עסקים טובים מאוד ממנה. הבעייה בשיטה זו היא שבדכ קשה לשנות התנהגות צרכנית ברמה מאסיבית. ז"א הנתח של המוצרים הזולים האלו לא יהיה כזה בשום קטגוריה שיאיים על המובילות. למשל בחלב הנתח של שטראוס, טרה ותנובה יירד קצת מ 95% ל 90% ואפילו ל 85% – לא משהו שישנה מהותית שום דבר בשלושת החברות האלו וכמובן לא בכיס שלנו ברמה המיצרפית.
שתי אלו הן השיטות הקלות ליישום ולניהול. נחשבות לגיטימיות ולא פעם מאפשרות בהמשך להעלות מכירים ומרווחים מה שמאוד אהוב על אנשי השיווק והכספים.
השיטה השלישית – היא הוזלת מחיר מתמשכת ואמיתית שבנוייה על יצירת יתרונות תחרותיים במבנה העלויות של החברה לאורך זמן מול המתחרים. חברות מעטות נוטות לנקוט שיטה זו וזה ממספר סיבות. ראשית זה לא כיף ולא שיווקי. כל בוגרי השיווק לומדים על כך שבמלחמת מחיר מדממים, שהדרך להרוויח כסף היא לקחת פרמיה מהלקוח על ערכי המוצר, ליצור אוקיינוס כחול שמתמודד במישורי האיכות והנחשקות ולא במחיר. המלחמה במחיר מאוסה על אנשי השיווק ונחשבת ללא יעילה עיסקית. לגבי חוסר היעילות העיסקית זה כמובן בדיחה ודוגמאות לא חסר מוול מארט ועד איקאה. מלחמת המחיר גם מאוסה על אנשי הכספים שרוב החברות בישראל מנוהלות על ידם. אלו מחפשים את הרווח המהיר והשמן ומתקשים להתמודד עם רווח מועט על הרבה מוצרים. בכלל לא סתם רוב הארגונים הכי רווחיים בארץ הם אלו שעובדים בשווקים ריכוזיים על גבול המונופולים. בשווקים כאלו מאוד קל להרוויח, לא צריך לנהל קשה, אין חשיבות ליכולת הניהול האמיתית של המנהלים ברמות השונות ולעבודה המשותפת של כל חלקי החברה ביחד. 
שיטה זו עבורנו הצרכנים היא הי נחשקת והכי נכונה אך כל עוד יישאר מבנה המשק כפי שהוא וימשיכו לפחד מצד אחד מביטול הגנות ומכסים (מסיבות של הגנות על יצרנים מקומיים או על פקידים פחדנים) ומצד שני המשק ימשיך להתבוסס בכישורי הניהול הבינוניים של רוב המנהלים ברוב תחומי העשייה הארגוניים אני מתקשה לראות הרבה חברות שמאמצות מלחמת מחירים אגרסיבית כפתרון עיסקי.
לדעתי אימוץ מדיניות כזאת ע"י חברות מובילות רק יכול לעשות טוב לשורה התחתונה שלהן דהיינו להגדיל את הרווח הנקי (ייתכן ואחוזי הרווח ייקטנו אבל מה זה משנה?!)
אימוץ כזה ע"י הנהלת החברה מחייב שינוי ראש תפיסתי של כל הסמנכלים ועבודה מאומצת של כולם בכל הרבדים. למרבה הפרדוקס רק אם השינוי יובל ע"י אנשי השיווק יש לו לדעתי סיכוי להצליח.
ברובד השיווקי החברה צריכה לסמן את המחיר הזול כערך אמיתי ולהפסיק לשחק בטריקים שיווקיים ומכירתיים אבל באמת (רשת אושר עד מתגאה בפרסומות שלה בלי טריקים ובלי שטיקים אבל בפועל לא מעט מהצעות המחיר שלה לנו הלקוחות כוללות שימוש בטכניקה הראשונה שתיאנו להוזלת מחיר). המשמעות היא קיצוץ מאסיבי בעלויות הפרסום ושימוש בערוצים זולים הרבה יותר החל משימוש עצמי במדיות חברתיות וכלה בפרזנטורים פנימיים – עיין ערך רמי לוי. נכון זה לא כיף לא להתחכך בארומה של משרדי הפרסום אבל זה הרבה יותר זול.
ברובד התפעולי המשימה קשה הרבה יותר. כל חברה צריכה לבחון את עצמה לעומק ולבנות מודל הפעלה חדש עם עלויות מוזלות כולל החלטות כואבות ביותר שהן ורק הן יכולות להוריד עלויות אמיתיות. שימוש במתודולוגיות הניהול של lean ו six-sigma בכל המערכים בחברה, שינוי התרבות הארגונית ושיטוח דרגי הניהול, לא לפחד לפטר היכן שצריך (בשוק של 5.4% אבטלה זה לא צריך להפחיד אף אחד), לשנות את מודלי השכר והתגמול של העובדים (הקטנת שכר והעלאת בונוסים לפי הצלחה ורווחיות אמיתיים ולא חשבונאיים), להגביר את המחוייבות של העובדים לשיווק ומכירות, לנהל את אנשי המכירות הרבה יותר צמוד, המנהלים חייבים לחזור וללכלך את הידיים, לא לפחד להחליף טכנולוגיה באנשים ולהיפך הכל לפי חישוב כלכלי ספציפי ומדוייק. ובקיצור להיות lean&mean.
 

יום שני, 26 בספטמבר 2011

היררכיה, ספירלה, העברת מנהיגות ופרשיות ניצבים-וילך

26/09/11
כז אלול התשע"א
היררכיה, ספירלה, העברת מנהיגות ופרשיות ניצבים-וילך
בתחילת פרשת ניצבים בתיאור המעמד אומר הכתוב "אתם ניצבים היום כולכם....מחוטב עצך עד שואב מימך". אנחנו רגילים שכאשר אנחנו משתמשים בצירוף מ...עד... אנחנו מתארים מבנה הירככי של מהגדול לקטן או מהקטן לגדול, מהחשוב ללא חשוב ובקיצור מלמעלה למטה או מלמטה למעלה.  לעומת זאת כאן התורה נותנת בתור דוגמא שני דברים קרובים ששניהם נחשבים נמוכים וזה איננו המופע היחיד. גם בספר בראשית במלחמת אברהם במלכים עת מלכיצדק מציע לאברהם תגמול בגין נצחונו אומר לו אברהם "אם אקח משרוך ועד חוט נעל".
מה פשר השימוש הזה בשני דברים קרובים?!
מבאר הרש"ר  הירש לגבי סיפור אברהם (בראשית יד:ג)
"אם שפתנו רוצה לציין דבר מקיף הכולל בקיומו את הכל אין היא נוקטת דבר קטן וגדול, קרוב ורחוק ואומרת – מן הקטן הזה ועד הגדול ההוא, הקרוב הזה ועד הרחוק ההוא, אלא היא רואה את הדברים מסודרים במעגל, נוקטת שתי נקודות סמוכות, ואומרת מזו ועד זו מסביב לכל המעגל. כך כל האומה ...מן העני שהוא לפני המלך כדרך שהוא לאחריו".
דהיינו לפי הרש"ר הירש הציון של של שני דברים סמוכים נועד לציין ולהראות שיש כאן למעשה מעגל שבו לכל אחד מאיתנו יש תכונות משלו, צרכים משלו, מאווים משלו, תפקידים משלו ואין מישהו שהוא גבוה או נמוך, טוב יותר או טוב פחות. לכל אחד יש נקודה ייחודית משלו גם בעבודת ה', גם בדרכי הלימוד וגם בחיים העיסקיים והאישיים. למעשה זה אחד ההסברים הטובים ביותר לסיבה ולצורך במגוון בגיוס בעבודה. כמו שהלקוחות שלי שונים כך גם עובדיי המשרתים את אותם לקוחות, ולא משנה אם הם באים במגע ישיר איתם או רק חוקרים עליהם צריכים להיות שונים ומגוונים.
אבל בהמשך לדרכו של הרש"ר הירש ניתן לומר ביתר עמקות כי בספר דברים התורה מוסיפה נדבך נוסף. בתחילת הפסוקים שצויינו לעיל אומרת התורה "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם" דהיינו יש כאן סוג של מנייה היררכית שנותנת אוליי תמונה שלמה יותר. לפי העמקה זו התפיסה היא שילוב של פירמידה ומעגל – דהיינו ספירלה שאומנם יש בה גבוה ונמוך אך הוא רגעי, לא מחייב וזורם ומשתנה כל הזמן.
התייחסות זאת מחייבת אותנו כמנהלים להבין שאנחנו לא גזע אדונים אלא מי שניתנה להם הזכות והחובה להנהיג את יחידתם לזמן מסויים ולצרכים מסויימים. התנהגותו של משה בסוף ימיו כפי שמתוארת בפרשת וילך מדגימה הנהגה והבנה זאת לעומק.
נחשוב על הסיטואציה בה משה עומד בעיניים מודרניות של מנכ"ל חברה גדולה שמונה לתפקידו לפני עשור. כשמונה החברה הייתה בשפל המדרגה, דימוי נמוך, הפסדים שוטפים ומצטברים גבוהים מאוד, עובדים ממורמרים וכפסע בינו לבין פשיטת רגל. תוך מספר שנים ולאחר קשיים מרובים הצליח לאזן את החברה,  לייצר לה קרדיט חיובי, והכין תוכנית עבודה לעבור לרווחיות משמעותית תוך השקת מוצרים חדשים ומהפכניים. רגע לפני הצלחת תוכניתו החדשה מודיע לו הדירקטוריון "אתה מפוטר" והכפיף X שנחשב לאדם די אפור ינהיג את החברה בתקופת ההצלחה. כולנו יודעים מה יקרה. המפוטר יקבל מצנח זהב כפול ומכופל אך מייד עם עזיבתו ישמיץ את החברה תחת כל גבעה ועץ רענן, לא ישתף פעולה בתהליך החפיפה והעברת הסמכויות ויעמיד פני נעלב. מחליפו דבר ראשון יעשה ניקוי אורוות בדוחות הכספיים שיצביעו על הפסדים ניכרים ובנוסף יפטר את כל ההנהלה ויביא הנהלה חדשה. כעת נבחן מה עשו משה ויהושוע.
פרשת וילך מתחילה ב"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" לאן משה הלך?
 מפרשים רש"י, האבן עזרא, החיזקוני והספורנו שמשה כתב באותו היום 12 ספרי תורה, הלך ולימדם את כל ישראל שמשה הלך לשבטים והודיעם שהוא הולך למות, וכדי שלא יפחדו חיזק ליבם אודות יהושע כפי שנאמר בהמשך הפרשה בפסוקים ז'-ח': "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל, חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם. וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עימך לא ירפך ולא יעזבך, לא תירא ולא תחת".
אנחנו רואים את מנהיגותו של משה, שביום עזיבתו משלים את תוכנית העבודה, כותב אותה והולך ומלמדה את כל עם ישראל (תפיסת המעגל, וניהול ע"י הסתובבות). בנוסף וייתר על כן משה מכתיר את המנהיג הבא ואומר לכולם זה המנהיג שלכם (כידוע היה ערעור ע"י הזקנים על מנהיגותו של יהושוע שנתפס כמשרת אפור ולא כמנהיג) הוא יממש את התוכנית העיסקית וייקח אתכם להצלחות.מה שהיה לי יש לו.
יהושוע עם מינויו לוקח מנהיגות מצווה את שוטרי ישראל להכין את העם לביצוע התוכנית ולא מבצע כל מהפך שלטוני, כפי שנאמר בספר יהושוע פרק א "וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר.  א,יא עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְצַוּוּ אֶת-הָעָם לֵאמֹר, הָכִינוּ לָכֶם, צֵידָה:  כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ"


יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

פרשת כי תבוא שימחה אופטימיות והכרת הטוב

פרשת כי תבוא שימחה אופטימיות והכרת הטוב
22/09/11
כג אלול התשע"א
בפרשת כי תבוא יש ריכוז משמעותי של ברכות וקללות כולל מעמד הקללות והברכות למול הר גריזים והר עיבל. בהמשך הפרשה מתואר העונש של עם ישראל בגלויות השונות (שקורא נבון יוכל למצוא בהם רמזים לדברים שקרו בחורבן ראשון ובחורבן שני) ובסוף פרשת הברכות מופיע העונש הנורא מכל. לאחר שמשה מונה את כל העונשים – רעב, צמא, הפסד במלחמה, מוות בייסורים, אכזריות ללא גבולות, מכירה לעבדים ולשפחות, גלות מהארץ ועוד ועוד הפסוקים האחרונים עוסקים דווקא בפחד (דברים כח סה-סז):
"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְ־הֹוָ־ה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ: וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:"
הכוונה בלב רגז היא לב חרד (ראה רש"י במקום). התיאור שיש לפנינו הוא של אחת החוויות הקשות ביותר של הגלות – חווית הפחד שבולמת אותנו מלעשות דברים ולמעשה משאירה אותנו באי עשייה לנוכח הסכנה (כפי שלפעמים חיות נעמדות למול אורות מסנוורים). ראשית ניתן להבין מכל הפרשייה שהתורה מחשיבה את הפחד כעונש הקשה ביותר וזאת מכיוון שפחד זה משתק. הפחד גורר אי עשייה, חוסר רצון לשינוי ולמחשבות אחרות ולשימוש בקלישאות הידועות:"אם זה לא שבור אל תתקן זאת". יטען הטוען שאוליי יש בפחד המשתק סוג של ברכה הישרדותית אם אין לי את תעצומות הנפש לשנות את מצב לפחות המצב הקיים מבטיח שרידה גם אם במחיר קשה.
אני חושב שלא כך הוא גם בטבע חיה שעומדת על מקומה ולא בורחת מפני אריה רעב לא תשרוד וגם לא בארגונים. ארגונים בכל סדר גודל שהוא שעמדו מול סכנה ונשארו משותקים מחוסר עשייה בעקבות הפחד משינוי או יותר גרוע מכך הפחד מלהכיר שיש בעייה ומה השינויים הנדרשים כתוצאה מבעייה זאת רק הידרדרו מהר יותר לעברי פי פחת.
התיקון לכך הוא דווקא השימוש בשמחה בשילוב עם הכרת הטוב. בתחילת הפרשה בחלק העוסק בהבאת ביכורים לאחר תהליך הבאת הביכורים, קריאת הפרשה בבית המקדש ואכילת הביכורים אומרת התורה "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב" העיקר שחשוב הוא הבשמחה והיא המאפשרת לך לראות את הדברים באור חיובי ואמיתי וממנו ניתן לעמוד מול פני הסכנה – כל סכנה שהיא- בצורה טובה.
ביום שישי האחרון ישבתי להסתפר וכרגיל אצל ספרים דנו ודיברנו בענייני היום. והספר היה קצת מפוחד – מלחמה עם טורקיה, קרא שדוח אמריקני מנבא שחורות למדינת ישראל, הפלסטינים באו"ם מלחמה עם מצרים ועוד כהנה וכהנה. לא ניכנס לניתוח פרשני מעמיק של המצב ולמה המתיחות עם טורקיה ודיברי ראש ממשלתה אינם יותר מאשר "איסטרא בלגינא קיש קיש קריא" אלא דווקא ברצוני להסב את תשומת לב הקוראים להפרכה השיטתית שמפריך המפעל הציוני ומדינת ישראל כל תחזית שחורה ומאיימת שהייתה אי פעם כנגדו.
דמוגרפיה - החל מתחילת המאה העשרים מתפרסמות על כמה שנים תחזיות דמוגרפיות שיש להן שני מאפיינים בולטים: האחד הארץ קטנה לכמות התושבים הנוכחית או הצפויה בקרוב והשנייה שממש בקרוב הדמוגרפיה הערבית תנצח. כולנו יודעים שפעם אחר פעם התחזיות הללו התבדו בכל המישורים, אפילו תחזיות קצרות טווח לגבי האוכלוסיה היהודית הוכחו תמיד כמוטות כלפי מטה ולגבי האוכלוסיה הערבית והפלסטינית הוכחו כמוטות כלפי מטה. הערבים מצייתים לתהליך היסודי שמתקיים בכל העולם שעלייה ברמת ההשכלה מקטינה את הילודה (אגב בגלל תהליך זה כל תחזיות האימה שהיו בשנות ה 80 על לפחות 10 מיליארד אנשים בעולם בשנה הבאה לא יתממשו) ואילו היהודים לחלוטין לא מצייתים לתהליך זה לפחות לא בעשור וחצי האחרונים ואני מתייחס כאן בעיקר לנשים החילוניות שבכל שכבות האוכלוסייה יש אפילו מגמה של עלייה בילודה בעשור האחרון.
מצב מדיני – נלאיתי כבר מלספור את הפעמים שקראתי כותרת בטלוויזיה בעיתון או בספרי ההיסטוריה "מעולם לא היינו מבודדים יותר, מעולם לא היה מצבנו רע יותר" ועוד רבים. חבל שהדיפלומטים שלנו לא יכולים לדבר עם אבא אבן על תקופתו באום שתקפו אותו על הכיבוש (ואז התכוונו לחלק שכבשנו שהוא מעל גבולות החלוקה ועד קוי 48), רצוי קצת שילמדו את ספריו של הרצוג על התקופה בה שימש שגריר ושליח באו"ם והותקף כל הזמן ע"י אנשי שמאל ואינטלקטואלים באוניברסיטאות על הכיבוש וחוסר המוסר שלנו (ושוב מדובר על לפני 67). כל האגדה שמסע הדה לגיטימציה של ישראל החלל בשנים האחרונות מופרך מעיקרו. אזכיר לכולם את תחילת שנות ה 70 עת אש"ף היה בקשרים קרובים עם תנועות שמאל רבות (חלקן אלימות) וישראל נתפסה כמדינה קפיטליסטית וכמובן שרדנו עד היום.....
דעת קהל עולמית – כל הזמן מלעיטים אותנו הפרשנים באמירות שלאדם ברחוב יש גישה אוהדת כלפי הפלסטינים כי הם מסכנים. מה שקרה אתמול בנאום אובמה רק מוכיח שלפחות בארה"ב זה לא הכי נכון ויש לכך הרבה סיבות ולא רק דתיות. הסיבה העיקרית היא שלמותג ישראל יש נתפסות וערכים חיוביים רבים ובפרט בארה"ב (לאחרונה פורסמו תוצאות מחקרים מעניינים בנושא זה). ערכים שקשורים גם לנושאי התקומה וכיבוש השממה, לחדשנות ופריצה וגם לתפיסה האמריקנית הבסיסית שהיא אם אתה מצליח משמע שאתה צודק (התפיססה הקלוויניסטית).
כלכלה – המחאה יצרה תחושה כאילו אנחנו במצב גרוע וביבי אשם בצרותינו המרובות. אני לא אצטט את כל רשימת ההישגים של הכלכלה ומקומנו המצויין רק אזכיר שני נתונים: דירוג האשראי של ישראל עלה בעוד זה של ארה"ב ואיטליה ירד והשני הוא שביוון ובספרד יש כ 20% אבטלה והצעירים מובטלים בכ 42% - לי ברור באיזו מדינה אני מעדיף לחיות.
ההסתכלות בעין טובה על הדברים יחד עם הכרת הטוב ביחס למה שקרה ונכונות להתמודד עם התאגרים ללא פחד מאפיינת מנהיגים שקולים וארגונים מוצלחים. גם בעשייה שלנו מוכרות מגוון תופעות שחוללות חיובית מביאה לפריצות דרך משמעותיות.
דומני שראוי שבערב השנה החדשה נתברך בברכה האמורה בפרשה:
"וּנְתָנְךָ יְ־הֹוָ־ה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה"



יום שבת, 10 בספטמבר 2011

תקציב הביטחון ותקציב המדינה – מבט כלכלי ומבט רוחני


יא' אלול תשע"א
10/09/11
תקציב הביטחון ותקציב המדינה – מבט כלכלי ומבט רוחני
כחלק מגל המחאה השוטף את הארץ וחוסר הרצון לפרוץ את המסגרת התקציבית עולה לאחרונה ביתר שאת האמירה, בעיקר מצד שר האוצר וראשי שרדו, על קיצוץ בתקציב הביטחון.מנגד ניתן לשמוע את טענות שר הביטחון והצבא על חוסר היכולת לקצץ ומתחת לפני השטח כענן שחור ומאיים מוזכר שוב ושוב מצב מחסני החירום בפרוץ מלחמת לבנון השנייה. מבקשים להזכיר לנו – באמצע שנות ה 2000 קיבלנו הוראה לחסוך, ביצענו את ההוראה ותזכרו במה זה עלה לנו. מעבר לדמגוגיה הזולה בטיעון זה הוא בטל מעיקרו ומעיד רק על דבר אחד – חוסר יכולת ניהולית של כל שדרה הצבאית.
כאשר ארגון עומד בפני מצב כלכלי קשה פתוחות בפני שתי דרכים – הגדלת הכנסות או צמצום הוצאות.
 הגדלת כלל התקציב ומזה הגדלת תקציב הביטחון אינה בסמכות ראשי הצבא ואילו הגדלת תקציב הביטחון על חשבון שאר התקציבים היא קלה יחסית לביצוע, בטח במצאות ימינו. קצת הפחדות, שימוש בכוחות של ברק על ביבי ונגמר הסיפור. מפתיע הוא שארגונים רבים בוחרים בדרך זו – שברמה העיסקית משמעה הגדלת מכירות, מיתוג מחדש וכד' ולא בדרך השנייה של קיצוץ הוצאות.
באמצע שנות ה 2000 נכפה על הצבא ללכת בדרך זו וגם כאן הצבא בחר בדרך הקלה ביותר. תקציב הצבא (השיקלי כמובן) מורכב בגדול משני מרכיבים – ציוד ומלאי ועלויות שכר. הדרך המהירה ביותר לצמצם עלויות ללא נזק פוליטי וארגוני מיידי היא כמובן לקנות פחות מלאים ולקצץ באימונים – פחות ציוד ופחות מלאים וזאת דרך הקיצוץ שנבחרה על ידי הצבא באמצע שנות ה 2000. זו דרך קלה מאוד לביצוע אבל מחירה כבד מנשוא וראינו את המחיר במלחמת לבנות השנייה. הדרך השנייה היא הורדת עלויות שיטתית של כל עלויות הקיום השוטפות ובכלל זה רכש, בינוי, צריכה וכד'. הבעייה בשיטה זו כפולה ראשית בלא מעט מערכות בצבא היא כבר מצתה את עצמה ושנית סה"כ ההוצאה על מרכיבים אלו לא גדול מספיק. סך עלויות השכר מהווים מעל 60% בתקציב השיקלי וכאן טמון הכסף האמיתי. לשם השוואה בחברות שירותים (משרדי רואי חשבון, עורכי דין ןיועצים) עלויות כוח אדם של מעל 55% משמעם שהעסק לא במצב טוב, בחברות תעשייתיות שהצבא יותר דומה להם הוצאות השכר לא עולות על 35% (אגב זה המצב גם בצבאות זרים שם מדובר בצבא קבע מלא). למעשה עלויות כ"א האמיתיות גבוהות עוד יותר כי כל אחד גורר איתו זנב לוגיסטי (ואני מתייחס רק לציוד האזרחי) ופיזי (משרדים) די גדול. הדרך היחידה להוריד אמיתית עלויות בנושא כ"א היא כפולה – צמצום היקף כ"א וטיפול בנושא הפנסיה של אנשי הקבע. דוח ועדת ברודט, שלאחר מלחמת לבנון השנייה קבע יעדים להתייעלות ומזה להסטת תקציבים בצבא, למעשה כיוון למקום הזה. בפועל חברת מקינזי שהכינה דוח התייעלות מפורט עשתה זאת ברמה של גן ילדים (כל יועץ מתחיל היה יודע להפיק דוח דומה)
 וגם המעט שכתבה לא יושם כלל ועיקר.
החברה התחמקה מבעיות היסוד של הצבא ביחס למבנה הארגוני שלו ולכמות היחידות שבו – שזה הפרמטר שמשפיע הכי הרבה על היקף כ"א. לא מעט פעמים כשמבצעים פעילויות לחיסכון בכ"א מורידים חלקי משרות וחלקי פעילויות במקום לבצע חיתוך אחד יחיד חד וברור וכואב, בסופו של הדבר הפעילות הארגונית תבוצע וזאת לפי כל הכללים הארגוניים שאנחנו מכירים. העבודה  הייתה צריכה להתמקד במבנה הצבא וקודם כל ביחס האיכותי והכמותי שבין המטה הכללי על יחידותיו וחילותיו לבין הזרועות השונות, ובפרט זרוע היבשה וביניהם לבין הפיקודים המרחביים.  ניתוח מעמיק מעין זה היה חושף הרבה כפילויות ומערכים שנחיצותם הארגונית לא ברורה וזאת בלי לדון כלל ועיקר במבנה ובהיקף של היחידות הצבאיות. לאחר מכן היה לדון במבנה המטות של כל יחידה צבאית גדולה – פיקוד, גיס, אוגדה, חטיבה ואגד. במחקר שפורסם במערכות לפני כשנה נטען שהמטות בצה"ל של הגופים הקרביים כפולים בגודלם משל מקביליהם האמריקניים למרות שלמעשה בגופים אמריקניים מקבילים יש יותר כ"א ושלא לדבר על ההבדל במרחקי הפעולה מבסיסי האם.  רק לאחר מכן היה מקום לדון במבנה ובהיקף של היחידות הצבאיות השונות והאם כל היחידות החדשות שהוקמו למערכי נשק חדשים נחוצים במבנה הייחודי שלהם. וכמובן אסור לשכוח שאין בין זה לבין מיקור חוץ והפרטה ולא כלום. אין כוונתי כלל ועיקר שעל מנת לצמצם כ"א יעבירו משימות לביצוע של קבלנים אזרחיים ממגוון סיבות אבל הראשית שבהם היא שמעולם לא הוכח בשום מחקר שלאורך זמן זה באמת יותר זול....
אך בכך לא די הבעייה עמוקה ושורשית יותר ויורדת לעומק נושא תוחלת החיים והילודה במדינתנו. הצבא עדיין שבוי בקונצפציה של שירות 20-25 שנה ופנסיה של תקופה דומה שלמעשה לפי תוחלת החיים הממוצעת כיום על כל שנה שירות הקצינים מקבלים כמעט שנתיים פנסיה.... להיות קצין בקבע אפילו רב סרן משול לזכייה בפיס במלוא מובן המילה. לאחרונה דיברתי עם קצין ששירת איתי בצבא והוא בן גילי (39) ומשרת כרב סרן בתפקיד מטה קלאסי (ואלו אגב כל התפקידים שעשה), בשיחתנו כבר הזכיר את הפנסיה – רואים אותה עוד שלוש-ארבע שנים. ראוי להזכיר שגם בנושא השכר הצבא עושה טעות חמורה. תפקיד כמו שהוא ממלא ניתן לאייש באזרחות ב 30% לפחות פחות בעלות השכר ללא בעייה מיוחדת ואנשים יהיו מאושרים. אבל נחזור לנושא הפנסייה תחשבו על זה האיש עבד בתפקידי מטה דומים לחלוטין לתפקידים באזרחות ולאחר מכן יקבל פנסיה ששווה למשכורת לא רעה בכלל (באיזור ה 20 לפחות) למשך קרוב ל 38 שנה. עיקר הבעייה נעוצה בכל שממשיכים להתייחס לצבר הקבע כאל שירות ומסתכלים על כולם כעל חיילים. כל איש קבע נקרא עדיין מתנדב ואין בינו לבין הצבא יחסי עובד מעביד.
לאחר הסטייה הארוכה נחזור לעניינו קיים קושי עצום ליישם את הדברים שנכתבו כאן. כל ראשי המערכת הן הצבאית והן האזרחית שמפקחת עליה צמחו מהצבא ונהנו מאותו בור שומן. הבנתם הכלכלית מעטה ויכולת הניהול וקבלת ההחלטות הארגונית שלהם (להבדיל מהצבאית) שואפת ל 0. יש להם פחד בלתי מוסבר ממה שיקרה בצבא אם יעשו שינויים – אז יש לי חדשות לכולם שינויים דרמטיים כאלו יחסכו לפחות 5% מתקציב הביטחון אם לא יותר והמחיר יהיה נמוך מאוד. יתפטרו כמה וניתן יהיה ללא קושי לגייס אחרים במקומם ולהפסיק את התרבות הצבאית שמקדשת את היכולת הצבאית ללא שום הבנה למחירה הכלכלי ומזה למחירה החברתי.
אבל הקשר הוא לא רק כלכלי. לא רק תקציב ביטחוני גדול מדיי מאיים על ביטחון המדינה גם כלכלה מושחתת מאיימת עליה. בסוף פרשת כי תצא (דברים כה יג-יז) מובא:
"לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן:  גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה: לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה:  גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה:  כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל.: זכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם."
ורש"י מפרש על אתר "אם שיקרת במידות ומשקלות הוי דואג מגירוי אויב". רש"י עושה חיבור מהסמיכות בין פרשת עמלק לאיסור לרמות במידות ומשקלות. לדעת רבינו בחיי הסיבה לקשר הזה נעוצה בכך שלפני מחיית עמלק מופיע "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה" בעוד שאם היה הכתוב רוצה לסיים את החלק של מידות ומשקלות ללא קשר להמשך היה צריך לסיים ב"למען יאריכו ימיך" שמופיע באמצע הפרשייה. ראוי לשים לב שבפעם הקודמת בספר שמות שמופיע עניין עמלק ותיאור מלחמתם הראשונה בישראל פירשו רבותינו שעמלק החל להילחם בהם כי רפו ידיהם בתורה, ואילו כאשר מדובר על מלחמה לדורות בעמלק ובאויבים בכלל אומרים רבותינו שסיבת המלחמה היא שקר ורמאות במידות ובמשקולות ובכלל בכל מה שקשור למשא ומתן מסחרי ועיסקי. ראוי לשים לב לכך שרפיון חברתי מביא לרפיון צבאי ולא רק בהיבטים הכלכליים.

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

הגיגים על פרשת שופטים


ז' אלול תשע"א
06/09/11
הגיגים על פרשת שופטים
"טובות" לבוס
הפרשת מתחילה (דברים טז:יח):
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק: לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"
הפרשת מצווה אותנו למנות ולהקים מערכת משפט ומערכת אכיפה בכל עיר ועיר שמטרתה הינה "לעשות צדק" וזאת בניגוד לתפיסות העומדות בבסיס המשפט האנגלי שכל שיטות המשפט המודרניות מושתתות עליו  "לעשות את משפט החוק" דומני שכאן גם טמונה התחושה הטיבעית של רבים מאיתנו שמערכת אכיפת החוק (שימו לב לשם) בימינו אינה עושה צדק ומנותקת מהעם. התפיסה היהודית היא של עשיית צדק עד כדי דרישה להקשבה פנימית ולקול מוסרי של השופט אף על פי ששורת הדין איתו עד שאמרו "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה". יש סיפור ידוע בגמרא על אחד התנאים שהיו לו קרקעות והאריס שלו הקדים את התשלום ביום והרב סירב לדון את דינו והעביר אותו לדיין אחר. במהלך המשפט הרב תפס את עצמו טוען טיעונים בראשו לטובת האריס עד שאמר אותו הרב "תיפח רוחם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי אלא משלי כך אני מרגיש וחושב מי שנטל שוחד על אחת כמה וכמה". שימו לב לחוויה העצומה שחווה אותו חכם בגלל טובה קטנה שנעשתה לו הוא חש חיבה ומחוייבות לאריס ומטה בראשו את הדין. במובנים רבים כל המנהלים צריכים לשפוט כל הזמן בין עובדיהם. כולנו מכירים את העובדים שעושים טובות קטנות לבוס שלא במסגרת תפקידם "מלקקים לו", עושים שליחויות אישיות, עוזרים לפתור בעיות וכיו"ב. מנהל שרוצה להיות אמיתי וכן עם עצמו בניהול ארגונו חייב להיות רגיש להשפעות של מהלכים אלא על ההחלטות ועל ההכרעות שלו וזאת על מנת שאלו יהיו נקיות משיקולים זרים.
צנעת המנהיג
בהמשך עוסקת הפרשה במלך ובזכויותיו וחובותיו. הכתוב אוסר על המלך דברים מסויימים (דברים יזטז):
"רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד:  וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד... לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו..."
התורה מצווה את המלך לא להרבות לו סוסים, נשים וכסף וזהב וזאת על מנת שלא יגבה לבבו מאחיו ויגרום לכל העם לחטוא. מה הכוונה במילים לא ירבה? נין לתת אומדן לכך ממאמר חכמינו לגבי הנשים שלא ירבה הכוונה מקסימום 18, ולגבי כסף וזהב הכוונה שיוכל להטיל די מיסים כדי לדאוג למינהל תקין. מכאן ניתן להבין שאין הכוונה שהמלך יחיה בפשטות ובצניעות ככל האדם אלא שיחיה בצורה מפוארת, עם כל הדברים הנלוים אבל לא ברמה שהיא לא סבירה ומנקרת עיניים באופן מיוחד. יש ערך לפאר כמו שיש ערך לצנעה. המלך הוא נציג העם וככזה פארו הוא פאר העם.  הדבר נכון גם לימינו לגבי רוה"מ, שרים וחכים שסה"כ התנאים שהם מקבולים די עלובים בכל קנה מידה של השוואה הן למנהלים בדרג בינוני-בכיר בסקטור העיסקי והן בהשווואה בינלאומית (עיין ערך סינגפור שכל כך אוהבים להשוות אליה).
תורה ומלחמה (1)
הפרשה ממשיכה בנושאים רבים ומגיעה למלחמת המצווה ומלחמת הרשות. במלחמת הרשות (הכוונה למלחמת כיבוש להרחבת גבולות וזאת בניגוד למלחמת מצווה שהיא מלחמה לעזר ישאל מיד צר ומלחמה לכיבוש ארץ ישראל) מונה התורה אנשים שלא צריכים לצאת למלחמה ואחד מהם הוא הירא ורך הלבב. רש"י על אתר מצטט את שיטת רבי יוסי שהכוונה למי שירא מעבירות שבידו, והגמרא בסוטה מפרשת שהכוונה למי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ראשית כדאי ששים לב שאין בתורה שום פטור לתלמידי ישיבות משירות צבאי לא ממלחמת רשות ולא ממלחמת מצווה. שנית הפטור  שניתן בגין עבירות הוא על משהו שנראה אפילו לשומרי תורה ומצוות כמוני קטנוני ולא רלבנטי!!מפרשת בעל השפת אמת מנהיג חסידות גור במאה ה 19 במאמרו שנת תרנ"ה:
"כי תפילין של יד הן מבחינת עשייה ותפילין של ראש – תורת ה' בפיך, וצריכין להיות מחוברים כל המעשים אל התורה" דהיינו החטא הזה רמז על פירוד מי שמדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש מנתק בין עולם התורה לעולם העשייה ולכן חטאו גדול וזו עבירה חמורה עד כדי כך שתביא למותו במלחמה. הדרך הנכונה היא לחבר בין עולם התורה לעולם העשייה וליצור עולם אחד כפי שחידש ביתר עמקות הרב קוק והבינו בתמימותם כל אבותינו הספרדים.
תורה ומלחמה (2)
בהמשך עוסקת התורה במלחמת המצווה ודנה בדיני מצור על עיר ואוסרת לכרות עץ מאכל דברים כ:יט):
" כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר"
בעקבות שירו של נתן זך כולנו רגילים כבר לומר את המשפט" כי האדם עץ השדה" בלשון השוואה שהאדם הוא עץ השדה.אך הקריאה הפשוטה בפסוק וכן היא שיטת רש"י גורסת ההיפך:
"הרי כי משמש בלשון דילמא שמא האדם עץ השדה להכינס במצור מפניך...למה תשחיתנו" דהיינו לפי רשי מדובר בהנגדה מכיוון שעץ השדה אינו נלחם בך אסור לך לכרות אותו לצורך מצור (הכוונה כמובן לעץ מאכל), כך שאת הפסוק יש לנקד בסופו בסימן לתמיהה.
לעומת זאת לפי שיטת האבן עזרא וכן הרמב"ן והרש"ר הירש (מנהיג יהדות גרמניה בסוף המאה ה 19) מדובר אכן בהשוואה. כי האדם הוא כמו עץ השדה וכמו שאתה רוצה כמה שיותר בשלל מלחמה מהעיר כך תשאיר את העץ בחיים כי הוא חלק משלל המלחמה והא מהווה חלק מקיומו של האדם. ניתן לראות שגם משיקולים תועלתיים גרידא ניתן לנקוט גישות ותפיסות שבימינו היו מכונות "ירוקות".
העלמת עין
הפרשה מסיימת בדיני עגלה ערופה. בקצרה מדובר במת שנמצא סתם כך באמצע הדרך ולא יודעים מה קרה לו והתורה מצווה על זקני העיר להגיע, לערוף עגלה ולומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". ברור לכולנו שהזקנים לא רצחו ואכן המדרש אומר שהם מתוודים על כך שלא ראו את הזר הולך ביניהם ומבקש מזון ולא נתנו לו. שימו לב איזה אחרויות מוסרית מוטלת כאן על פרנסי הציבור. הם חייבים לדעת בכל רגע נתון מי נמצא בעירם, למי יש לדאוד לקורת גג, למזון ולליווי וזו אחריותם אחרת הם צריכים להתוודות "ידינו לא שפכו את הדם הזה" זו דרישה מוסרית נעלה שדומני שכל אחד צריך לדרוש מעצמו וממנהיגיו. אולמרט לא יכול להגיד לא ידעתי על פרשת המימון הכפול של הטיסות, ברק לא יכול להגיד לא ידעתי על פרשת העמותות. אנחנו כאזרחים לא יכולים להעלים עין מפגיעה בשכנינו, ממריבות בתוך הבית, מאלימות פיזית ומילולית שקטה שמוסתרת היטב, ממשפחה שברור שהיא לא סבירה ולהגיד אני לא אחראי. התביעה המוסרית מאיתנו כמנהלים וכמורים היא גם לא להעלים עין ממה שקורה בין העובדים ובין התלמידים, לעצור התעללויות מילוליות כשהן עוד קטנות ולא רלבנטיות ולא להגיד זו דרכם של ילדים שיילמדו להתמודד אלא להתמודד נגד זה אפילו שלפעמים זה יכעיס את הפוגעים וייגרום למלחמה איתם.