יתרו ומבנה ארגוני

28/01/12

ד בשבט התשע"ב

יתרו ומבנה ארגוני

פרשת יתרו מתחילה בסיפור הגעתו של יתרו חותן משה למחנה ישראל ובעצה הארגונית הראשונה שניתנת ע"י יתרו לחתנו, במשך אותה פרשה ניתנות עשרת הדיברות שהן היסוד של תורת ישראל, ובכל זאת פרשה זו נקראת על שמו של יתרו. ננסה לסקור את עצת יתרו ותוצאותיה:

" יח,יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.

יח,טו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.

יח,טז כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת-תּוֹרֹתָיו.

יח,יז וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.

יח,יח נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.

יח,יט עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים.

יח,כ וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

יח,כא וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

יח,כב וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ.

יח,כג אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

יח,כד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ, כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.

יח,כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.

מה למעשה קורה כאן?

יתרו רואה את משה שופט את כל העם בעצמו ונותן לו שלל עצות:

·         ביזור סמכוית ויצירת מבנה היררכי – הפסקת הקשר הישיר עם העם ויצירת חציצות בין ה' ומשה לבין העם.

·         דמותם של האנשים שהוא ממנה – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע.

·         קווים למבנה ההיררכי – שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים  ושרי עשרות.

ננסה לבחון על עצה לגופה.

ביזור סמכויות

לכאורה לא ברור מדוע משה לא חשב על הצעת יתרו בעצמו ומינה את המדרג ההיררכי הזה?! ויש לפרש בהקשר של המחלוקת הידועה מתי היה האירוע המתואר כאן: האם לפי מתן תורה כסדר הפרשיות, או שמא אחריו כפי שאפשר להבין מהתיאור בספר דברים? אנו נשתמש דווקא בתירוצם של האברבנאל[1] שמחלק את הפרשה לשניים. החלק הראשוןש הוא ביקורו של יתרו ועצתו נאמר לפני מתן תורה ואילו החלק השני שהוא יישום העצה ע"י משה נאמר לאחר מתן תורה. מה ההבדל בין שתי תקופות אלו בראייה דתית ומזה בראייה ארגונית? לא פעם הגדרתי את אירועי כינון העם היהודי כסטרט אפ ובפרט בתקופה שמיציאת מצרים ועד מתן תורה. זה היה השלב של הינקות[2] בחיי הארגון הנקרא עם ישראל ובשלב זה יש ארגון א פורמלי יחסית שאומנם יש בו עומד בראש אך הוא בעל קשר בלתי אמצעי עם כל העובדים. אין כמעט היררכיות, החוקים לא ברורים ולא קשיחים ואין נהלים ותהליכים מוסדרים. כזה היה מצבו של עם ישראל כשיתרו בא לביקור ולכן משה בשלב זה לא חשב ליישם את העצות הטובות של חותנו כי הבין את הבעייתיות בכך שייצור חיץ בינו לבין העם. מעבר לכך מכיוון שלא היו חוקים ונהלים (למעט מספר כללים פשוטים שניתנו במרה) לא יכל לייצר שכבת ניהול ביניים שתחליף חלק גדול מהניהול היומיומי.

לעומת זאת לאחר מתן תורה יש כבר חוקים, יש את התורה, יש מערכת נהלים, הארגון מתבגר והופך להיררכי וביורוקרטי ולכן יש מקום ליצור שכבת ניהול ביניים שתנהל את היומיום ותשאיר למנהיג – למשה רק את הדברים העיקריים והחשובים. אם נזכור שלאחר מתן תורה וחטא העגל משה גר בדד באוהל מחוץ למחנה כי קרן אור פניו (היו לו קרני אור ולא קרני איל כפי שמובן מהפירושים הנוצריים) זה רק יבסס את הסיבה לכך שהיה צורך במינוי גורמים שינהלו את העם בשוטף.

דמות האנשים

יתרו ממליץ על אנשים שיש להם שלוש תכונות, ונצטט את פירוש רש"י על אתר:

אנשי חיל: עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:

אנשי אמת: אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:

שנאי בצע: ששונאין את ממונם בדין

בפועל נשים לב שמשה ממנה רק אנשי חיל כי אנשי אמת ושונאי בצע התקשה למצוא, נראה שלא הרבה השתנה מאז ועד היום...

..

קוים למבנה ההיררכי

יתרו ממשיך ולא רק מציע ליצור מבנה היררכי וחלוקת סמכויות אלא גם מציע קווים מנחים למבנה. גם כאן יש מחלוקת מעניינת, פשט הכתוב הוא ששרי עשרות הם ממונים על 10 אנשים, שרי חמישים על 50 אנשים וכן על זה הדרך, וכפי שאומר רש"י:

שרי אלפים: הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:

שרי מאות: ששת אלפים היו:

שרי חמשים: שנים עשר אלף:

שרי עשרת: ששים אלף:

לעומת זאת הרש"ר הירש רואה בזה דווקא מתכונת ליחס המיון הנדרש כדי ליצור היררכיה בין האנשים. לדעתו היו 4 רמות היררכיות של שופטים: הזוטרים נבחרו 1 מכל עשרה והבכירים נבחרו אחד מכל אלף ולכן ברור למה היו בכירים יותר  (כדרך שהיום יש תמיד ויכוח על אחוזי המיון בצנחנים למול גולני.

אנו נמשיך לנתח את שיטתו של רש"י הטוענת שהעם אורגן ביחידות משפטיות של 10, כל 5 עשרות היו חמש, שתי חמישיות 100 ועשר מאיות אלף. מעניין לציין ששיטות ארגון דומות על הבסיס העשרוני רווחו בצבאות הקדומים כגון הליגיון שהיה מורכב מ 10 קוהרטות, שהתחלקו ל 6 קנטוריות שהתחלקו ל 10 יחידות משנה בנות 8 חיילים. הדוגמא המושלמת לכך היא צבאו של הכובש המונגולי ג'נג'יס חאן שאורגן כך שהיחידה הבסיסית כללה 10 לוחמים וכונתה ארבאן, 10 ארבאן היו זאגון ומשם כל עשה מינגאן וטומן שהיה יחידת הקרב בת 10000 חייל, וסה"כ היו בצבא 8-10 טומנים ואיתם כבש חצי עולם.

מבנה זה שונה לחלוטים מהמקובל בצבאות המודרניים (שיטת השלשות או מקסימום רביעיות גם בשטח וגם במטה), וגם מהתפיסה הרווחת בקרה מנהלים רבים שכל מנהל לא מסוגל לנהל יותר מ 3-5 אנשים. מה הבדלים בין שתי הגישות:

·         גישת יתרו צורכת פחות תקורה ניהולית וככזו יוצרת ארגון רזה יותר – מעניין מה היה קורה אילו מקנזי היו בוחנים את מבנה המטותשל צה"ל לאור גישה זו.

·         גישת יתרו מפתחת מנהלים בעלי יכולות ניהול והנעה גבוהים יותר וככאלה עצמאיים יותר ויכולים לתת מענה למצבים משתנים.

·         בשני המקרים מדובר על שיטה היררכית פירמדיאלית בהתאם לתפיסת הניהול הביורוקרטי של ובר.

·         לפי תפיסת יתרו משה חייב להכשיר את המנהיגים האלו לא רק בהבנת החוק אלא גם בפרשנות החוק ובראיית התמונה הגדולה. הנחייה זו שוב יוצרת מנהלים בעלי יכולות גבוהות יותר. דוגמא טובה לכך היא שיטתו של הצבא הגרמני לתת למפקדים לשחק במשחקי מלחמה שתי רמות מעל התפקיד שלהם (למשל מ"פ משחק מח"ט וכד'). בצורה כזו יודעים דרגי הביניים לא רק את החוק הטכני אלא גם את רוח המפקד וכוונתו ויכולים לתת מענה למצבים משתנים.

·         בשדה הקרב השיטה יוצרת צבא גמיש יתר בפרט כשמדובר על חילות רכובים (פרשים/טנקים)[3].

---

[1] חי בתקופת גירוש ספרד, מנהיג יהודי, פילוסוף ופרשן, היה שר של פורטוגל, של ממלכות קסטילה וארגון עד הגירוש, של ממלכת נפולי וכן יועץ מיוחד במלכות ונציה.

[2] ראה ספריו של אדיג'ס בנושא

[3] לעניין זה שווה לעיין לעומק בספרו של ג'ק ותרפורד על ג'ינג'יס חאן ובפרט על טקטיקות הלחימה הגמישות שלו שמראות שילוב בין לוחמת שריון מהיר, לוחמת מצור ושימוש בשיטות גרילה יצא בהוצאת דביר ישראל2010

בשלח וחשיבה קבוצתית

28 ינואר 2012
ד שבט תשע"ב
לקראת פרשת בשלח ראיתי לנכון להביא מאמר שכתבתי לפסח ועוסק בפרשה זו הנקראת בשביעי של פסח:
"כז ניסן התשע"א

01/05/11

פסח וחשיבה קבוצתית

בשביעי של פסח אנו קוראים בפרשת בשלח על האירוע המדהים של קריעת ים סוף וטביעת המצרים בים. אנו רואים שלמרות כל המכות שהמצרים קיבלו לאחר שבני ישראל יוצאים ממצרים משנים לפתע המצרים את דעתם[1]

"וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ"

ופרע לוקח את עמו ומרכבות וסוסים (שהיו שייכים לאלו שבמכת ברד הסתירו את הסוסים לפני שירד הברד כי יראו מדבר ב') ויצאו לרדוף אחרי בני ישראל ואחר כך נכנסו לים וטבעו. יש לפנינו מעבר לכישלון המנהיגות שדיברנו עליו מקודם גם דוגמא נוראית לחשיבה קבוצתית. היכן המצרי שיקום ויגיד: חבר'ה השתגעתם, עכשיו מתו לנו מאת אלפי בכורים, קיבלנו מלא עונשים, הרי אתם עצמכם בעלי הסוסים האמנתם והחבאתם את סוסיכם תעזבו אותם." וזה לא קרה.

החשיבה הקבוצתית היא קשה מנשוא וצריך להבין איך ניתן להתגבר עליה:

הקמת מחלקת הכנגד – כפי שבוצע באמ"ן שיש מחלקה שכל תפקידה להגיד הפוך מהקונצנזוס. הבעייה העיקרית היא תהליך יקר שאוליי מתאים לארגונים גדולים ובעיקר לעבודת מודיעין. בעולם העיסקי גם עבור ארגונים גדולים פתרון זה לא מתאים. אני כמנכ"ל לא יכול להרשות לעצמי שיהיו לי אנשים בארגון שכל מה שהם עושים זה לחשוב הפוך מהארגון אני צריך שכל המנהלים שלי יהיו חשופים לתהליכי החשיבה ולאחר מכן לתהליכי הביצוע.

הפנמה תרבותית – זה אומנם תהליך יותר פנימי של הפנמה אישית ע"י המנכ"ל של חשיבות העניין ע"י המנכ"ל והיכולת שלו לתת מקם לכל המנהלים להביע את דעתם אף שהיא מנוגדת לשלו. אך דא עקא מחקרים מוכיחים כי מנכ"לים אף אלו שחושבים שהם עושים זאת בפועל לא עושים זאת. ויותר מכך גם אם יהיה מנכ"ל אחד שיעשה זאת מי מבטיח לנו שמחליפו ידגול בכך?

גיוס מתעמתים – הטמעה בתהליך הגיוס של חיפוש אנשים שיודעים להגיד אחרת, שיודעים לשאול שאלות ולא פוחדים להגיע לחקר שורש העניין גם כשמנסים לעצור אותם. אנו עוסקים בפסח ובהקשר זה של שאילת השאלות רצוי לדבר על משה בסיפור הסנה נאמר[2] "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" רק לאחר שמשה מנסה לחקור נאמר "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו" דהיינו אם משה היה ממשיך בדרכו ולא חוקר את הדבר המשונה הזה הוא לא היה המנהיג.....גם אחד מחתני פרס נובל סיפר שרק בגלל שאימו עודדה אותו כל הזמן לשאול שאלות הגיע לאן שהגיע.

כמובן שצריך לוודא שאנשים אלו יודעים להציג את עמדתם בצורה מדוייקת ואמינה תוך הסתמכות על נתונים ותחושות בטן והכי חשוב שאם מחליטים בניגוד לדעתם יבצעו את הדעה ההפוכה באותו להט שהיו מבצעים את דעתם.

אם תצליח לגייס מספיק אנשים מתמעתים לארגון שלך שיש להם את התכונות שציינו אז לא תהיה תלוי יותר בגחמות של מנהל כזה או אחר או בשינויים ארגוניים בעייתיים, היעדר חשיבה קבוצתית יהפוך לחלק מהאופי ומהתרבות הארגונית שלך.

---

[1] שמות יד:ה

[2] שמות ג:ג

וארא

21/01/12

כה טבת התשע"ב

וארא

פרשת שמות מסתיימת במשבר אמון קשה בין בני ישראל, למשה לקב"ה עד כדי כך שבני ישראל מטיחים דברים קשים כלפי משב ואהרון:"  וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ" ואלו בתורם מטיחים דברים לא פחות חריפים כלפי הקב"ה" " וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה--לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ".

וכאן למעשה מתחיל הלקח הראשון והוא פשוט לדבר. ה' נושא נאום הגנה ברור שמתחיל בסוף פרשת שמות אך נכנס חזק לתוך פרשת וארא. בתחילה יש פירוט של לשונות הגאולה (והוצאתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי) ומשה ואהרון בתורם מעבירים את הסר לבני ישראל.

נקודה זאת של הדיבור היא חשובה ביותר, ובפרט במערכות יחסים בין בכירים. סה"כ ה' בחר את משה והביא אותו לתפקידו הרם והנישא, זה היה מינוי אישי וככזה מצופה ממנו לעשות מה שאומרים לו. אך כאשר משה פונה בבעיה ואפילו בתלונה מייד הוא מקבל הסבר ארוך ומפורט ולא מסננים אותו, וזאת בניגוד לבכירים רבים בימינו (ראה רק התנהלותו של אלי טביב הבעלים של הפועל ת"א כלפי יו"ר המועדון בשבוע האחרון....). משה ואהרון מחזירים את התשובה לבני ישראל אך אלו:

" וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"

מדוע בני ישראל לא שמעו אל משה? עונה על כך בעל המשך חכמה:"...כי דרך קשי יום אשר יחפוצו לשמוע רק לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות". כלומר במקרה הזה הדיבור כבר לא מספיק, כאשר עוברים לרמת השטח רוצים כבר לראות מעשים ולא רק דיבורים רוח העם לא תתרומם אלא בהוכחה של עשייה ולא רק בדיבור. זאת אחת הסיבות שכשמבצעים שינוי ארגוני הכי נכון לתקשר כל הזמן הצחות ושינויים קטנים ולא לחכות לשינוי הגדול ולהצלחה הכבירה פשוט כי להמו העובדים זה לא משנה הם חייבים לראות תחילתה של עשייה ותחילתה של תזוזה.

שלושה פסוקים לאחר תשובתם של בני ישראל מופיע פסוק תמוהה:" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם--לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

לכאורה פסוק זה אמור להיות הציווי על הפנייה האחרונה לפרעה לפני המכות ומה עושים בו בני ישראל? יתר על כן על מה ציווה אותם ה'? ננסה להבין את הציווי דרך דברי בעל המשך חכמה על הפסוק:

"יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה...והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים....לכן ציוה ה' יתברך שבני ישראל גם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשעבוד...ולא ישתעבדו ישראל זה לזה...מה ציום על פרשת שילוח עבדים (רצה לומר שישלחו עבדיהם מישראל)הדא הוא דכתיב בירמיה לד יג-יד."

בעל המשך חכמה מסביר (בעקבות מדרשי חז"ל) כי במצרים השעבוד לא היה רק של בני ישראל לפרעה ולמצרים אלא גם של בני ישראל לבני ישראל אחרים שמונו עליהם כשרים וכנגידים (מישהו אמר קאפו?) ולכן צריך להזהיר את אותם בני ישראל שחזון החירות נוגע לא רק לשעבוד מצרים את בני ישראל אלא גם את השעבוד הפנימי כדי שלא יקרה מה שקרה דורות אחר כך בתקופת המלך צדקיהו. באותה תקופה הצליח המלך לשכנע את העם לבצע את מצוות שמיטה שחלק ממנה הוא שחרור עבדים אבל מייד לאחר מכן אלו ששיחררו לקחו את אותם עבדים חזרה אליהם ועל זה הנביא ירמיהו צעק. ונראה שמהסר כאן הוא עמוק יותר, שהפנייה לעם לשחרר עבדים באה כדי ללמד מוסר גדול שבכלל העבדות היא לא דבר טוב ואומנם יש לה היתר מסויים בתורה אך דעת התורה נוחה מכך. וביתר עומק חייבים להבין שזה מתייחס לכל אחד מאיתנו שיש לו מנהל מעליו ומנוהלים מתחתיו שאסור לו להתייחס אליהם כעבדים אלא כבני חורין על מנת לאפשר להם לממש את יכולותיהם ומזה לגרום לו להצליח. במאמר לפרשת בהר הסברנו את העילה הכלכלית לנושא. מסתבר שברמה המאקרו כלכלית עבגים הם אומנם משאב זול אך בגלל זה הוא מנוצל שלא ה=ביעילות ולכן אין השקעה בטכנולוגיה, שיפור שיטות עבודה וניהול, אופטימיזציה של מענה ללקוח ועוד ולכן כל משק שנסמך על עבדים בסופו של דבר כשל (ראה הדרום החקלאי למול הצפון המתועש במלחמת האזרחים האמריקנית). הסיבה הזו שרירה וקיימת גם בדורנו אומנם אין עבדים א ך כשמחזיקים עובדים בתנאי שכר והתנהלות לא טובים מגיעים לתוצאה דומה...

בהמשך הפרשה אנו למדים מוסר גדול של הכרת הטוב. את מכות דם צפרדע וכינים מי שבפועל מבצע אותם הוא אהרון ולא משה.וכל כך למה מכיוון שהיאור (שלקה בדם ובצפרדעים) והחול (שלקה בכינים) הצילו את משה (היאור – משה בתיבה, החול – כשמשה היכה את המצרי).

שמות וכישלון המנהיגות

ראיתי לנכון להביא כאן בשנית מאמר שכתבתי לפסח ועוסק בכישלון מנהיגותו של פרעה כפי שבא לידי ביטוי בכל סיפור יציאת מצרים ובפרט בספר שמות

כז ניסן התשע"א

01/05/11

פסח וכישלון המנהיגות

כשדנים בפסח וביציאת מצרים מזווית הראייה של מנהיגות נוטים להדגיש את צמיחתו של המנהיג משה – את יכולותיו ואת מגבלותיו שלמרות קיומם היה מייסד של כל הדתות המונותיאיסטיות. אבל ברצוני להאיר זוויות מנהיגות אחרות ובמאמר זה נאיר דווקא את כשלונו של פרעה (או ליתר דיוק שושטלת הפרעונים ששעבדה אתעם ישראל 89 מתוך 210 השנים) בתור מנהיג מצרים שלא הצליח למנוע את המכות מעמו ואת יציאת בני ישראל ממצרים לאחר שרוששו אותה כלכלית ("עשאוה כמצולה שאין בה דגים"[1]) וחברתית (מות כל הבכורים).

הכישלון שלפרעה מתחיל בעצם בתחילת התהליך בשעבוד בני ישראל[2]:

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.  יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס"

ראשית הוא שוכח את ההיסטוריה ואת מה שעשה בן לעם הזה עבורו ולא רק זאת הוא מייד הולך לקיצוניות של דיכוי והשפלה. הדבר דומה למנהיג עיסקי ששוכח את היסודות שעליו בנוי העסק שלו ובמקום לבצע תהליך חשיבה אסטרטגי לפתרון הבעייה הוא ישר שולף פתרון שעל פניו נראה בעייתי.

לאחר מכן הוא מתחיל לאבד את תמיכת עמו בהשלכת הבנים ליאור[3]:

"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן"

שימו לב שהגזרה כאן היא על כל הבנים כולל של המצרים ולא רק על בני היהודים. לאנשים יש חוש הגינות בסיסי קדום שהוכח שאפילו לקופים הוא קיים[4] וכשהןא מופר הם מתקוממים.

בהמשך כשבת פרעה מביאה את משה מהיאור כתינוק פרעה לא עומד מאחורי מילתו אלא מאפשר לה לגדלו בארמונו למרות שדי ברור מוצאו וכך חוטא בנפוטיזם.

כשמשה גדל וחוזר לפרעה כמנהיג היהודים ודורש לשחרר את עמו פרעה רק צוחק עליו ואומר"

"מי ה' אשר אשמע בקולו" ולאחר מכן מבקש מחרטומיו לעשות ניסים דומים הן לנס המקל והן למכות הראשונות עד שבמכת הכינים החרטומים לא מצליחים לעשות ומודים "אצבע אלוקים היא" ולמרות זאת פרעה לא שומע לעצת יועציו.

פרעה נגרר אחרי המאורעות. לאחר מספר מכות הוא מתחיל לנהל מו"מ עם משה על מי הולך, כמה הולכים ולאן הולכים במקום לקבל החלטה חדה לכאן או לכאן.

לאחר שבסוף הוא החליט ושילח את בני ישראל לאחר המכה האיומה של מות כל הבכורות הוא פתאום מתחרט על כך והולך לרדוף אחריהם וסופג את הטביעה בים סוף ומותו האישי.

לסיכום פרעה נכשל בכל מבחני המנהיגות:

·         אין תוכנית אסטרטגית אלא החלטות רגעיות ששוכחות את ההיסטוריה הארגונית.

·         חקיקת חוקים שרירותיים שפוגעים בחוש ההיגנות הבסיסי.

·         העדפת מקורבים.

·         לא מקשיב למנהלים שמתחתיו וסותם להם את הפה.

·         הססנות וגרירית רגליים.

·         שינוי ההחלטה וקבלת החלטה גרועה ממנה.

---

[1] ברכות ט:ב

[2] שמות א ח-י

[3] שמות א:כב

[4] קית' מק'פארלנד, חברות פורצות דרך,פורסם בעיברי בהוצאת מטר 2011 עמודים 99-100.

שמות נשים ומשה

14/01/12

יח טבת התשע"ב

שמות נשים ומשה

פרשת שמות מתחילה את גאולתם של בנ"י במצרים ומציגה את תחילת השעבוד ואת תחילת הגאולה. נסקור את פועלן של הנשים בפרשתנו שבזכותן נגאל העם [1] ומקצת ממעשיו של משה.

ראשית כלל הנשים שמתגלות כאימהות ונושאות בנטל ההריו והלידה כפי שראינו בפסוק ז:

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם"

ודרשו רבותינו שהיו יולדות שישה בכרס אחת....

לאחר מכ פרעה מצוות להמית את הזכרים אך המיילדות העיבריות שפרה ופועה פשוט לא מצייתות ועוד נותנו לפרעה כל מיני תירוצים למה זה בכלל לא בשליטתן. ואז פרעה נותן ציווי להשליך את הבנים ליאור ומכאן סוטה הכתוב לנישואי עמרם ויוכבד:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.  ב,ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים."

מסופר במדרש שעמרם היה נשוי ליוכבד והביאו את מרים ואהרון ואז לאחר גזירת פרעה עמד עמרם וגירש את אשתו ומייד ראו כל ישראל ועשו כמוהו. באה אליו מרים ביתו ונזפה בו, איך אתה עושה כך? גזירתך קשה משל פרעה. פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות, פרעה רשע ספק גזרתו מתקיימת אתה צדיק וגזרתך מתקיימת מייד עמד עמרם ונשא את יוכבד ונולד משה. מרים מייצגת כאן את המתעמת או במקרה שלה המתעמתת שאינה חוששת לומר לאביה מנהיג הדור מילים קשות על מעשיו וזאת על מנת להציל את העם. על חשיבותם של המתעמתים בארגון המודרני עמדנו במאמרים רבים בעבר.

לאחר נישואיהם המחודשים יולדת יוכבד בן שיושיע את ישראל והוא משה. והינה פלא פלאים יוכבד הייתה בת 130 בלידה זו ואין הכתוב מזכיר שום דבר בנושא זה וזאת בניגוד לשרה – ונשאלת השאלה למה? בספר עיון הפרשה[2] מביא 10 תירוצים לזה ואנו נביא אחד לעניינו בשם המהר"ל מפראג[3] בגור אריה ולפיו מכיוון שבכל הדור ההוא היו מלומדים בניסי הולדה – ילדה שישה בכרס אחת ועוד ניסים רבים אזי נס גיל הלידה  כבר לא מעניין ולא חדשה מרעישה. בדיוק כפי שבימינו בחדשות רק דברים מיוחדים ואחרים זוכים להיכנס לדיווח החדשותי.

לאחר לידתו מוחבא משה 3 חודשים ואז נשלח בתיבה ליאור ומי שמצילה אותו זאת בת פרעה שלפי המדרש שמה בתיה (אותיות "תיבה") ולמרות התנגדות אביה ולמרות שברור לה שהוא מילדי העיברים היא שומרת עליו ומגדלת אותו. אחותו שומרת עליו מרחוק וכשרואה אתהצלתו בידי בת המלך רצה אליה ומציעה לה מיניקת – את אם הילד (מבלי שבתיה יודעת כמובן את זהותה).

לאחר מכן משה גודל בבית פרעה, בורח למדבר ליתרו ונושא את ביתו ציפורה ולאחר התגלות הסנה הוא חוזר עם אשתו ובניו למצרים. והינה באמצע הדרך למצרים[4]:

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  ד,כה וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.  ד,כו וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת"

מה שקורא כאן שמגיע נחש ומנסה לבלוע את משה וציפורה מבינה מהרמז שזהו בגלל שבנה הקטן לא מהול והיא לוקחת אבן צור חדה ומבצעת בבנה ברית מילה נס ודגל לנשים רבות שעשו כן. נשים לב שהמילה הייתה בצור – אבן חדה שיש לה בעייה קטנה בעת החיתוך ניתזים שבבים קטנים ויכולים לפגוע ולהישאר בעור התינוק מה שגורם לזיהומים ולמחלות וזאת כנראה הסיבה לאמריה שביום השלישי מהמילה הוא היום הכי קשה. כידוע לאחר שלושה ימים מהדלקת יש הכי הרבה חום.

נשאלת השאלה למה משה לקח את אישתו ובניו איתו מצרים? הרי מצרים היא מום סכנה ויהיו שם עבדים? עונה על זה בעל המשך חכמה[5]:

"הוא חשש פן לא יאמינו לו לכן הכניס בניו ואשתו אשר ידעון כיהוא בטוח בדבר ה' להוציאן ממצרים כי אם לא מי יכניס את בניו ואשתו אל מקום עבדות ומסוכן כזה".

משה מפחד שבני ישראל לא יאמינו לו, אומנם ה' נותן לו סימנים ואותות אבל משה לא סומך עליהם (שהרי הרמב"ם פוסק שאין להאמין בנביא על פי אותות אלא רק אם נבואתו תתגשם) ולכן נקט באחד מכליו החזקים ביותר של מנהיג באשר הוא – הדוגמא האישית. הוא מכניס את משפחתו למקום סכנה וכך אומר לכולם – אל דאגו ה' יגאלנו ממצרים ולהוכחה הינה משפחתי כאן איתי. גם המנהיג איתו משה מתעמת – פרעה – ניסה לתת דוגמא אישית, לפי המדרש פרעה שיכנע את בני ישאל לעבוד בכך שבהחלה הוא עצמו יצא לעבוד ומי ראה את המלך יוצא ולא בא לסייע לו? אך מהר מאוד הוא כמובן עזב אותם, לא כן משה שנשאר עם משפחתו עד הגאולה.

---

[1] שאמרו רבותינו"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל"

[2] http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49781&st=&pgnum=79&hilite=

[3] חי בסוף המאה ה 16 בפראג יוצר הגולם הידוע

[4] שמות ד:כד

[5] רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק חי בחצי השני של המאה ה19 וע לאחר מלחמת העולם הראשונה