30 ביוני
2012
י בתמוז התשע"ב
משה
כמנהיג צבאי
רוב העוסקים והמדברים בפרשת השבוע פרשת חוקת עוסקים בעניינים הנשגבים
שיש בה – פרשת פרה אדומה והעובדה שטעמה נעלם מאיתנו ומשמעות העניין לגבי טעמי
המצוות, פטירת מרים הנביאה, הכאת הסלע וחטאו של משה רבינו שאיננו ברור עד כדי כך
שהמפרשים העמיסו עליו מעל 13 חטאים שונים, פטירת אהרון, פרשת הנחש וכד'. ברוב
המקרים מתעלמים מהחלק השני של הפרשה העוסק במלחמות השונות שמשה מנהיג ונלחם בשנת ה
40 ליציאת מצרים, בהיותו בן 120, ערב פטירתו וערב כניסת העם לארץ ישראל המערבית.
בפרשה מתוארים מספר קרבות:
א.
פרק כא
פסוקים א-ג: המלחמה בכנעני היושב בערד:
" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי
בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ
מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר
יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַי־הֹוָ־ה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה
בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם: וַיִּשְׁמַע יְ־הֹוָ־ה בְּקוֹל
יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:"
מלחמה זו אירעה לאחר מות אהרון עת הסתלקו
ענני הכבוד. המפרשים אומרים שהשבי לא היה אלא שיפחה אחת. אחי הסב את תשומת ליבי
שחטיפתו של גלעד שליט אירעה בשבוע שחלה בו פרשת חוקת. מצד אחד נשים לב לאיך כאז כן
עתה אדם אחד נחטף וכולם משתגעים מצדשני נשים לב לתגובת שראל אז – מלחמה עד חורמה.
ב.
פרק כא
פסוקים כ-ל: מלחמת סיחון.
ו"ְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ
וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה
וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ
מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:"
ג.
פרק כא
פסוק לב לכידת יעזר:
"וַיִּשְׁלַח
מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ [ויירש] וַיּוֹרֶשׁ אֶת
הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם"
ד.
פרק כא
פסוקים לג – לה:
|
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן
וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה
אֶדְרֶעִי:
|
|
"וַיֹּאמֶר יְ־הֹוָ־ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ
כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ
כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ
עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ: וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר
לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ:"
אם נשים לב ישנן מספר נקודות משותפות לכל
הקרבות האלו:
1)
בתיאורי
פשט הכתוב יש מלחמה טיבעית של צבא מול צבא. הכתוב אינו מציין ניסים מיוחדים
שנעשו בקרבות אלו (הניגוד למהלכים מול מצרים, לקרב מול עמלק של הרמת ידי משה או לקרבות יהושוע מול יריחו ובעמק איילון).אומנם
המדרשים מפרטים ניסים ניסים שונים אך אין זה ענייננו כאן.
2)
בתיאורי
הפשט יש תפילה של העם אך לאחריה שוב מלמה. אין תיאור של כוח שנשאר ללמוד תורה.
יתר על כן מפורש בחלק מהמקרים שמשה עצמו יצא בראש הצבא כמנהיג הצבאי וזאת למרות
מעלתו הרוחנית הגבוהה וגילו המתקדם. ואם משה יצא סביר להניח שגם יהושוע שעיקר
מעלתו הייתה שהיה תלמידו של משה ולא מש מתוך האוהל גם יצא. יתר על כן בספר דברים
יש פירוט של החוזרים מהמלחמה וכאן לא נעשו בפטורים אלו שימוש פשוט משום שהיו אלו
מלחמות מצווה של כיבוש ארץ ישראל המזרחית.....
3)
המדרשים
עוד מפליגים בכוחו וגבורתו הפיזיים של משה עד כדי כך שאומרים שהוא אישית הרג את
עוג מלך הבשן.
לאור מהלכו זה של משה לא ברור לי יסוד ועיקר
חוסר ההתגייסות לצבא.
כדי להקל על ההתמצאות הגיאוגרפית מצב מפת הארץ,
חלוקה לשבטים ומסלול המלחמות שכולו נעשה בשנת ה 40 ליציאת מצרים.
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה