האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

10  באוגוסט  2012

כב באב  התשע"ב

האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה לפרשת מטות

קריאתו זו של משה רבינו בפרשת מטות חזרה להדהד בחלל האוויר לאחר כ 3300 שנה עקב ציטוטו ע"י השופטים בבג"ץ חוק טל. אנו  לא נעסוק במשמעויות אלו של קריאתו המהדהדת של משה (את דעתנו בנושא הבענו במאמרים על משה כמנהיג צבאי ועל פינחס),  אלא ננסה ללמוד מפרשה זו העוסקת למעשה במשא ומתן בין משה לבין בני גד ובני ראובן לקחים בעניין של מנהיגות וניהול מו"מ ודיני חוזים.

"ב. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:"

ראשית מגיעים למשה בני גד ובני ראובן דהיינו הצעירים בפשטות ניתן לומר שהם קפצו בראש               לפני הזקנים אך ניתן ללמוד מכך על טקטיקה פשוטה של מדרגים במו"מ כך שלכל ויתור מהותי הנושא ונותן צריך לקבל אישור מדרג גבוה יותר מה שנותן שהות למחשבה ולניתוח יותר עמוק. בהקשר זה שמעתי סיפור על בעל חברה שרשם על הכרטיס שלו תואר זוטר משני טעמים האחד כי נראה צעיר ואף אחד לא היה מאמין שהוא בעל החברה (זה היה לפני תקופת מארק צוקרברג) והשני כי כך תמיד יכול להיתלות בגורם נוסף אליו צריך לפנות לקבלת אשור מה שנותן לו שהות ויתרון על הצד השני במו"מ.

"ו. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹהז. וְלָמָּה [תנואון] תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:ח. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ:ט. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְ־הֹוָ־ה:י. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר:יא. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי:יב. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי יְ־הֹוָ־ה:יג. וַיִּחַר אַף יְ־הֹוָ־ה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְ־הֹוָ־ה:יד. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְ־הֹוָ־ה אֶל יִשְׂרָאֵל"

לאחר מכן מגיעה תשובתו של משה המצוטטת לעיל. נשים לב שמשה שוטף אותם ויותר מכך משה ממש מספר לנו סיפור היסטורי שלם וחוזר על מעשה המרגלים. בפשטות היינו אומרים שזה בגלל שמשה כועס עליהם אך  זו למעשה טקטיקה של מו"מ. ראשית להתחיל מסוג מסויים של איבוד עשתונות ולאחר מכן  בכל שלב במו"מ לפני שמוותרים או לפני שמבקשים מהצד השני ויתור רצוי לחזור על כל מהלכי המשא ומתן עד כה. בצורה כזאת מתישים את הצד השני וגם מבהירים ומעמיקים את העניין.

"יז. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: כד. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂו"

ואז בני גד ובני ראובן מציעים את פתרונם. כמובן יש כאן דיוק מעניין שנם הקדימו צאנם לטפם ומשה הפך את הסדר ללמדנו שחינוך הילדים הוא אחד מאבני היסוד. אבל אנחנו נעסוק בשני דברים אחרים: האחד משה התנה תנאי כפול הוא לא הסתפק בכך שבני גד ובני ראובון חייבים לצאת ראשונים חלוצים למלחמה וכך יזכו בנחלתם מעבר הירדן אלא גם פירט מה יקרה אם לא ייצאו ראשונים כמו בתרשים זרימה כשיש מעויין עם שאלה חייבים לכתוב מה קורה אם כ ןומה קורה אם לא.

"

כ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה לַמִּלְחָמָה:

כא. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו:

כב. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵי־הֹוָ־ה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה:

כג. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי־הֹוָ־ה וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:"

השיטה הזאת של הפירוט חשובה מאוד כדי שלא יישאר מקום לפרשנות ויהיה ברור מה קורה בכל מצב ולא יהיו לאקונות.

הנושא השני הוא השיא של האירוע. לאחר שמשה סיכם עם בני גד ובני ראובן  הוא קורא לכל המנהיגים של העם בראשות יהושוע וחוזר על הסיכום בפני כולם כדי שיהיה לדבר קול ושלא יהיה זה סיכום במחשכים שלאחר מכן מי שירצה יוכל להתעלם ממנו.

"

כח. וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

כט. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:

ל. וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

לא. וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ־הֹוָ־ה אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה:

לב. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ־הֹוָ־ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:"