20 באפריל 2012
כח בניסן התשע"ב
על שליטה
עצמית ומסכות פרשת שמיני
פרשת שמיני עוסקת בשלושה נושאים עיקריים: חנוכת המשכן ביום השמיני,
מות שני בני אהרון ומאכלות אסורות. בשלושה עניינים אלו יש מכנה משותף אחד של מסכות
שמשמשות לכיסוי על תחושות פנימיות ולהתחזקות.
"ויהי ביום השמיני" מקשים רבים מהמאמר במסכת מגילה אין ויהי
אלא לשון צער ומה צער היה כאן והרי נחנך המשכן וזוהי שמחה גדול? ויש מתרצים שרומז
למיתת שני בני אהרון שדבר זה גרם צער גדול. אך רבינו האורח החיים מפרש אחרת ומפרש
על צערו של משה רבינו וזה לשונו:
"אולי נראה עוד כי הצער שיגיד הכתוב הוא
של משה המוזכר בכתוב כי ראה גדולתו וגדולת זרעו ביד אהרן ובניו, וצא ולמד צער הקנאה
מדבר טוב מה עושה ממעשה בניו של שמעון הצדיק (מנחות קט:), וישתנה מה שלפנינו שהיתה
לו ולזרעו אחריו, ולצד שהפציר בשליחות פרעה חרה אפו בו ביום ההוא ועזבו מהיות כהן לעולם,
וכשהגיע יום הפקידה נצטער על אשר פרח ממנו עוז תפארת כהונת עולם, והגם כי עצם מאוד
בצדקות ובענוה, הלא כל לב חי מרגיש ובפרט בדבר מצוה יקרת הערך ומופלאה כזאת...."
דהיינו משה מצטער כי הכהונה שיועדה
במקור לו, נלקחה וניתנה לאהרון ולבניו וזאת בגלל שסירב לשליחות. אבל מוסיף האור
החיים הסר על מהות התנהגותו של משה בזמן זה:
"ביום וגו' קרא משה לאהרן וגו'. דע
כי העושה דבר כזה שיתן גדולה הנודעת לו לזולתו, לו יהיה אחיו, כאשר יתחייב לעשותה,
לא ישלוט בנפשו עשותה בג' שלמיות, הא' שיעשנה במהירות, והב' בצירוף בחינת ההדרגות שישנה
בדבר. הג' עשיית הדבר בפרסום לפני רבים, והודיע הכתוב כי שלשתם יחד שלט משה בנפשו ועשאם.
כנגד המהירות אמר ביום השמיני, פירוש בהיות הבקר טהור לב לא עכב אלא תיכף קרא לאהרן
לתת לו הכהונה ולא נתעצל. ב' עשה הדבר בצירוף בחינת ההדרגות שנתן הכהונה לאהרן ולבניו
יחד, הגם כי בזה יגדל העצבון בלבו שיראה גדולה מושכת לאהרן ובניו ואשר יעצב אל לבו
יעשה הדבר בהדרגות, בתחלה יקרא לאהרן ואחר כך לבניו, כי לא היה הכרח בקריאת הבנים אז
עם אהרן. הג' במצב כל הזקנים דכתיב ולזקני ישראל לעשות הדבר בפומבי בפני רבים ונכבדים,
וזה יורה על שלימות הרצון לעשות רצונו ית', וכפה הרגשותיו:"
דהיינו משה עטה מסכה על עצמו ועשה את מעשה הכתרת אחיו לכהונה גדולה
במהירות, בו זמנית לאהרון ולבניו ובפומבי ולא נתן לאף אחד להרגיש בכעסו. יכולתו
ודרכו זו של משה גם עמדנו עליה בתהליך העברת המנהיגות ממנו ליהושוע.
לאחר מכן מגע החטא של שני בני אהרון שמתים בכניסתם אל הקודש. המוות
מגיע כי הקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם. למעשה חטאם המפורש היה בניסיון לדמות אש
זרה לאש הקודש.
לאחר מותם נכתב בפסוק: "ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דיבר ה'
לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון".
ומפרש הרמב"ן "שהיה בכה בקול ואז שתק". אהרון מראה לנו
מופת נוסף של שליטה עצמית לאחר מות שני בניו מכיוון שאנו נמצאים בזמן עליון יש להתגבר
על הכל כמאמר השחקנים, להבדיל "ההצגה חייבת להימשך".
בהמשך הכתוב מפרט את תחילת דיני הכשרות של מאכלות אסורות. ומתאר את
דיני הכשרת של בהמה, חיה, עוף, דגים ושרצים. בין היתר בדיני הבהמה לאחר מתן
הסימנים ניתנים מספר בעלי חיים שי להם סימנים חלקיים ומובהר שהם טמאים, מה הסיבה
לכך הרי ברור שאם נתנו שלושה סימנים ויש רק שניים בעל החיים הוא טמא? בדרך לצון
ניתן לומר שידע והכיר ה' את כוח בניו לטהר את השרץ ב150 טעמים והיו דורשים רובו
טהור כולו טהור אך ברצינות נעיין במאמר הכלי יקר, שמתחיל משאלה קצת שונה מדוע
בבעלי חיים אלו מצויין סימן הטהרה ראשון:
"את הגמל כי מעלה גרה הוא - ...וביאור ענין זה שסימן טהרה שבכולם
מוסיף טומאה על טומאתן...לחזיר שפושט טלפיו להראות כאילו כשר ותוכו מלא תוך ומרמה
וזה מורה על כל מי שאין תוכו כברו כמידת הצבועים המראים עצמם כשרים והמה בלי ספק
גרועים מן הרשע".
דהיינו הלימוד הוא שמי שמתחזה ומראה את הטהרה זה עצמו הופך לסימן של
חטא ורשע. מי שמתחזה ומראה עצמו כצדיק כאשר אינו כזה, מי שבא ואומר "אני מציג
את האמת אבל לא את כולה" גרוע יותר ממי שמשקר....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה