24/04/12
ב באייר התשע"ב
מחירות לעצמאות – בין פסח ליום העצמאות
בימים אלו אנו עומדים בין חג החירות – פסח ליום העצמאות וברצוני להציג קשר עמוק שחל בין שני מועדים אלו.
נתחיל את סקירתנו במאמר של בעל השפת אמת בדרשת חנוכה תרמ"א "ג' הרגלים המפורשים בתורה...וכנגדם יש ג' רגלים מתורה שבע"פ והם מקבלים כדמיון אור הלבנה מאור השמש...חנוכה הוא הארה מחג הסוכות, פורים הארה מחג השבועות ומפסח מקווים אנו להיות כמו שכתוב וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
קשר נוסף כידוע בסדר קביעת החגים במהלך השנה יש רמז בסדר א"ת ב"ש של ימי הפסח. ביום א' של פסח תמיד יחול תשעה באב, ביום ב תמיד יחול שבועות, בג ראש השנה, ד קריאת התורה (שמחת תורה בארץ ישראל), ה צום יום הכיפורים ולשביעי של פסח לא היה חבר עד שבדורנו נקבע יום העצמאות שחל תמיד שבשביעי של פסח (כמובן בתאריכו המקורי ה' באייר).
קשר מתמטי מעניין קשור לכמויות. כידוע ביציאת מצרים היו 60 ריבוא גברים, בהקמת המדינה היו 60 ריבוא יהודים כולל כולם, ובמלחמת ששת הימים היו 60 ריבוא גברים. המספר שש מייצג את השלמות של רוחות השמים – ארבעה צדדים, מעלה ומטה....
בחו"ל נהגו בשמיני של פסח להפטיר בישיעיה פרק י שמדברת ממפלת סנחריב ומהגאולה העתידה. כשהוקבע יום העצמאות הנהיגה הרבנות הראשית לומר הפטרה זו ביום העצמאות וההפטרה מתחילה" עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים" ומכאן סמך ורמז לנפנופי המנגל ביום העצמאות.
בימים אלו של ספירת העומר נוהגים מקצת מינהגי אבילות. וראוי לזכור שבמקורם ימים אלו היו ימים של שמחה ושל התחדשות, ימים שבין פסח לשבועות הי ימי התנובה החקלאית, שדות שופעים ותבואה נאספת. בתקופת בית שני עקב מות תלמידי רבי עקיבא בתקופת מרד בר כוכבא (וראוי להזכיר שרבים מהם היו לוחמים במרד) ובהמשך במסך הצלב הראשון (איזור 1096) עם חורבנן של קהילות שו"ם (שפירא, מגנצא וורמייזא) מינהגי אבילות אלו נקבעו. והינה בדורנו בעצם ימים אלו נקבע יום מיוחד של חג עצמאות שנקבע שבשוע ספירת העומר שמידתו תפארת. בפיקרי אבות אומר רבי יהודה הנשיא" איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". האמירה הזו יש בה מעבר למסר הפרטי גם מסר כללי למדינה כולה שהיא צריכה להתנהג בצורה שתמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
ומכיוון שאנו עוסקים בבלוג ניהול נביא שני סיפורונים על מנהיגותו של בן גוריון בתקופת המדינה שבדרך.
בסוף 46 ותחילת 47 כל היישוב היהודי היה עסוק בלחימה בבריטים ובבקשת העצמאות (תנועת המרי – השת"פ בין המחתרות וכד'). הערבים נתפסו כאויב אבל ברמת "כנופיות". ב"ג קלט שהולך להיות כאן משהו אחר ולכן ביצע לימוד יסודי של מצב הביטחון, המענה האפשרי למלחמה בצבאות ערב ועוד ומזה הוריד הנחיות לדרג "המפקדה העליונה" שרובם כלל לא הסכימו עם הכיוון של להתכונן להקמת צבא סדיר וללחימה סדירה. נושא זה חשוב מאוד כי לעיתים קרובות מדי המומחים מפסידים את השינויים הגדולים והמהותיים. אין הכוונה רק לאמירתו של הנרי פורד "אם נשאל אנשים מה הם רוצים יענו סוסים טובים יותר" אלא על רמה גבוהה יותר של חוסר הבנה. למשל לא סתם תחום המטוסים המאויישים נדחף בעיקרו רק ע"י מומחים לדבר ובסופו של יום הכלים הכי מתקדמים שיש היום עדיין נחותים למול כלים מאויישים אפילו בביצועים שלהם וזאת למרות כל יכולות הטילים וכד'. הסיבה לכך פשוטה בשום ח"א שבראשו עומד טייס לא יכולה להתפתח תפיסה שמייתרת את הצורך הטייסים....
הלקח השני נוגע לימים שלפני הכרזת המדינה. כידוע היה לחץ אמריקני לא להכריז, אנשי משרד החוץ דאז המליצו לא להכריז...בהצבעות הראשונות היה רוב בקרב אלה שלא רצו להכריז אבל ב"ג התעקש. אני מניח שבימים שבין ההחלטה להכרזה היו כמה אנשים ממשרד החוץ שאמרו "הוא לא רואה את התמונה הגדולה", הוא לא מבין כלום, אין לו ראייה מערכתית, הוא לא שוקל את כל ההשלכות ועוד כאלו אמירות שבסופו של דבר לא רלבנטיות. לעיתים מנהיג צריך לדעת לחתוך גם בלי שלמד כל פרט ופרט כי הפרטים מסיטים ומאפילים על התמונה הנכונה של השינוי. וכאן כמובן החיבור ללפני 3000 שנה ליציאת מצרים שגם מול משה אמרו רבים: למה אתה מדבר עם פרעה הרי הוא רק מעביד אותנו קשה יותר ומשה לא ויתר כפי שב"ג לא ויתר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה