יא' אלול תשע"א
10/09/11
תקציב
הביטחון ותקציב המדינה – מבט כלכלי ומבט רוחני
כחלק מגל המחאה השוטף את הארץ וחוסר הרצון לפרוץ את
המסגרת התקציבית עולה לאחרונה ביתר שאת האמירה, בעיקר מצד שר האוצר וראשי שרדו, על
קיצוץ בתקציב הביטחון.מנגד ניתן לשמוע את טענות שר הביטחון והצבא על חוסר היכולת
לקצץ ומתחת לפני השטח כענן שחור ומאיים מוזכר שוב ושוב מצב מחסני החירום בפרוץ
מלחמת לבנון השנייה. מבקשים להזכיר לנו – באמצע שנות ה 2000 קיבלנו הוראה לחסוך,
ביצענו את ההוראה ותזכרו במה זה עלה לנו. מעבר לדמגוגיה הזולה בטיעון זה הוא בטל
מעיקרו ומעיד רק על דבר אחד – חוסר יכולת ניהולית של כל שדרה הצבאית.
כאשר ארגון עומד בפני מצב כלכלי קשה פתוחות בפני שתי
דרכים – הגדלת הכנסות או צמצום הוצאות.
הגדלת כלל התקציב
ומזה הגדלת תקציב הביטחון אינה בסמכות ראשי הצבא ואילו הגדלת תקציב הביטחון על חשבון
שאר התקציבים היא קלה יחסית לביצוע, בטח במצאות ימינו. קצת הפחדות, שימוש בכוחות
של ברק על ביבי ונגמר הסיפור. מפתיע הוא שארגונים רבים בוחרים בדרך זו – שברמה העיסקית
משמעה הגדלת מכירות, מיתוג מחדש וכד' ולא בדרך השנייה של קיצוץ הוצאות.
באמצע שנות ה 2000 נכפה על הצבא ללכת בדרך זו וגם כאן
הצבא בחר בדרך הקלה ביותר. תקציב הצבא (השיקלי כמובן) מורכב בגדול משני מרכיבים –
ציוד ומלאי ועלויות שכר. הדרך המהירה ביותר לצמצם עלויות ללא נזק פוליטי וארגוני
מיידי היא כמובן לקנות פחות מלאים ולקצץ באימונים – פחות ציוד ופחות מלאים וזאת
דרך הקיצוץ שנבחרה על ידי הצבא באמצע שנות ה 2000. זו דרך קלה מאוד לביצוע אבל
מחירה כבד מנשוא וראינו את המחיר במלחמת לבנות השנייה. הדרך השנייה היא הורדת
עלויות שיטתית של כל עלויות הקיום השוטפות ובכלל זה רכש, בינוי, צריכה וכד'.
הבעייה בשיטה זו כפולה ראשית בלא מעט מערכות בצבא היא כבר מצתה את עצמה ושנית
סה"כ ההוצאה על מרכיבים אלו לא גדול מספיק. סך עלויות השכר מהווים מעל 60%
בתקציב השיקלי וכאן טמון הכסף האמיתי. לשם השוואה בחברות שירותים (משרדי רואי
חשבון, עורכי דין ןיועצים) עלויות כוח אדם של מעל 55% משמעם שהעסק לא במצב טוב,
בחברות תעשייתיות שהצבא יותר דומה להם הוצאות השכר לא עולות על 35% (אגב זה המצב
גם בצבאות זרים שם מדובר בצבא קבע מלא). למעשה עלויות כ"א האמיתיות גבוהות עוד יותר כי כל
אחד גורר איתו זנב לוגיסטי (ואני מתייחס רק לציוד האזרחי) ופיזי (משרדים) די גדול.
הדרך היחידה להוריד אמיתית עלויות בנושא כ"א היא כפולה – צמצום היקף כ"א
וטיפול בנושא הפנסיה של אנשי הקבע. דוח ועדת ברודט, שלאחר מלחמת לבנון השנייה קבע
יעדים להתייעלות ומזה להסטת תקציבים בצבא, למעשה כיוון למקום הזה. בפועל חברת
מקינזי שהכינה דוח התייעלות מפורט עשתה זאת ברמה של גן ילדים (כל יועץ מתחיל היה
יודע להפיק דוח דומה)
וגם המעט שכתבה לא יושם כלל ועיקר.
וגם המעט שכתבה לא יושם כלל ועיקר.
החברה התחמקה מבעיות היסוד של הצבא ביחס למבנה הארגוני
שלו ולכמות היחידות שבו – שזה הפרמטר שמשפיע הכי הרבה על היקף כ"א. לא מעט
פעמים כשמבצעים פעילויות לחיסכון בכ"א מורידים חלקי משרות וחלקי פעילויות
במקום לבצע חיתוך אחד יחיד חד וברור וכואב, בסופו של הדבר הפעילות הארגונית תבוצע וזאת
לפי כל הכללים הארגוניים שאנחנו מכירים. העבודה
הייתה צריכה להתמקד במבנה הצבא וקודם כל ביחס האיכותי והכמותי שבין המטה
הכללי על יחידותיו וחילותיו לבין הזרועות השונות, ובפרט זרוע היבשה וביניהם לבין
הפיקודים המרחביים. ניתוח מעמיק מעין זה
היה חושף הרבה כפילויות ומערכים שנחיצותם הארגונית לא ברורה וזאת בלי לדון כלל
ועיקר במבנה ובהיקף של היחידות הצבאיות. לאחר מכן היה לדון במבנה המטות של כל
יחידה צבאית גדולה – פיקוד, גיס, אוגדה, חטיבה ואגד. במחקר שפורסם במערכות לפני
כשנה נטען שהמטות בצה"ל של הגופים הקרביים כפולים בגודלם משל מקביליהם
האמריקניים למרות שלמעשה בגופים אמריקניים מקבילים יש יותר כ"א ושלא לדבר על
ההבדל במרחקי הפעולה מבסיסי האם. רק לאחר
מכן היה מקום לדון במבנה ובהיקף של היחידות הצבאיות השונות והאם כל היחידות החדשות
שהוקמו למערכי נשק חדשים נחוצים במבנה הייחודי שלהם. וכמובן אסור לשכוח שאין בין
זה לבין מיקור חוץ והפרטה ולא כלום. אין כוונתי כלל ועיקר שעל מנת לצמצם כ"א יעבירו
משימות לביצוע של קבלנים אזרחיים ממגוון סיבות אבל הראשית שבהם היא שמעולם לא הוכח
בשום מחקר שלאורך זמן זה באמת יותר זול....
אך בכך לא די הבעייה עמוקה ושורשית יותר ויורדת לעומק
נושא תוחלת החיים והילודה במדינתנו. הצבא עדיין שבוי בקונצפציה של שירות 20-25 שנה
ופנסיה של תקופה דומה שלמעשה לפי תוחלת החיים הממוצעת כיום על כל שנה שירות
הקצינים מקבלים כמעט שנתיים פנסיה.... להיות קצין בקבע אפילו רב סרן משול לזכייה
בפיס במלוא מובן המילה. לאחרונה דיברתי עם קצין ששירת איתי בצבא והוא בן גילי (39)
ומשרת כרב סרן בתפקיד מטה קלאסי (ואלו אגב כל התפקידים שעשה), בשיחתנו כבר הזכיר
את הפנסיה – רואים אותה עוד שלוש-ארבע שנים. ראוי להזכיר שגם בנושא השכר הצבא עושה
טעות חמורה. תפקיד כמו שהוא ממלא ניתן לאייש באזרחות ב 30% לפחות פחות בעלות השכר
ללא בעייה מיוחדת ואנשים יהיו מאושרים. אבל נחזור לנושא הפנסייה תחשבו על זה האיש עבד
בתפקידי מטה דומים לחלוטין לתפקידים באזרחות ולאחר מכן יקבל פנסיה ששווה למשכורת
לא רעה בכלל (באיזור ה 20 לפחות) למשך קרוב ל 38 שנה. עיקר הבעייה נעוצה בכל
שממשיכים להתייחס לצבר הקבע כאל שירות ומסתכלים על כולם כעל חיילים. כל איש קבע
נקרא עדיין מתנדב ואין בינו לבין הצבא יחסי עובד מעביד.
לאחר הסטייה הארוכה נחזור לעניינו קיים קושי עצום ליישם
את הדברים שנכתבו כאן. כל ראשי המערכת הן הצבאית והן האזרחית שמפקחת עליה צמחו
מהצבא ונהנו מאותו בור שומן. הבנתם הכלכלית מעטה ויכולת הניהול וקבלת ההחלטות
הארגונית שלהם (להבדיל מהצבאית) שואפת ל 0. יש להם פחד בלתי מוסבר ממה שיקרה בצבא
אם יעשו שינויים – אז יש לי חדשות לכולם שינויים דרמטיים כאלו יחסכו לפחות 5%
מתקציב הביטחון אם לא יותר והמחיר יהיה נמוך מאוד. יתפטרו כמה וניתן יהיה ללא קושי
לגייס אחרים במקומם ולהפסיק את התרבות הצבאית שמקדשת את היכולת הצבאית ללא שום
הבנה למחירה הכלכלי ומזה למחירה החברתי.
אבל הקשר הוא לא רק כלכלי. לא רק תקציב ביטחוני גדול מדיי
מאיים על ביטחון המדינה גם כלכלה מושחתת מאיימת עליה. בסוף פרשת כי תצא (דברים כה
יג-יז) מובא:
"לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן: גְּדוֹלָה,
וּקְטַנָּה: לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה:
גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה
שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה,
אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה:
כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל.: זכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ,
בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם."
ורש"י מפרש על אתר "אם שיקרת במידות ומשקלות
הוי דואג מגירוי אויב". רש"י עושה חיבור מהסמיכות בין פרשת עמלק לאיסור
לרמות במידות ומשקלות. לדעת רבינו בחיי הסיבה לקשר הזה נעוצה בכך שלפני מחיית עמלק
מופיע "כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה" בעוד שאם היה הכתוב רוצה לסיים
את החלק של מידות ומשקלות ללא קשר להמשך היה צריך לסיים ב"למען יאריכו
ימיך" שמופיע באמצע הפרשייה. ראוי לשים לב שבפעם הקודמת בספר שמות שמופיע
עניין עמלק ותיאור מלחמתם הראשונה בישראל פירשו רבותינו שעמלק החל להילחם בהם כי
רפו ידיהם בתורה, ואילו כאשר מדובר על מלחמה לדורות בעמלק ובאויבים בכלל אומרים
רבותינו שסיבת המלחמה היא שקר ורמאות במידות ובמשקולות ובכלל בכל מה שקשור למשא
ומתן מסחרי ועיסקי. ראוי לשים לב לכך שרפיון חברתי מביא לרפיון צבאי ולא רק
בהיבטים הכלכליים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה