14/01/12
יח טבת התשע"ב
שמות
נשים ומשה
פרשת שמות מתחילה את גאולתם של בנ"י במצרים ומציגה את תחילת
השעבוד ואת תחילת הגאולה. נסקור את פועלן של הנשים בפרשתנו שבזכותן נגאל העם [1]
ומקצת ממעשיו של משה.
ראשית כלל הנשים שמתגלות כאימהות ונושאות בנטל ההריו והלידה כפי
שראינו בפסוק ז:
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ
וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ,
אֹתָם"
ודרשו רבותינו שהיו יולדות שישה בכרס אחת....
לאחר מכ פרעה מצוות להמית את הזכרים אך המיילדות העיבריות שפרה ופועה
פשוט לא מצייתות ועוד נותנו לפרעה כל מיני תירוצים למה זה בכלל לא בשליטתן. ואז
פרעה נותן ציווי להשליך את הבנים ליאור ומכאן סוטה הכתוב לנישואי עמרם ויוכבד:
"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית
לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. ב,ב וַתַּהַר
הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה
יְרָחִים."
מסופר במדרש שעמרם היה נשוי ליוכבד והביאו את מרים ואהרון ואז לאחר
גזירת פרעה עמד עמרם וגירש את אשתו ומייד ראו כל ישראל ועשו כמוהו. באה אליו מרים
ביתו ונזפה בו, איך אתה עושה כך? גזירתך קשה משל פרעה. פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר
על הזכרים ועל הנקבות, פרעה רשע ספק גזרתו מתקיימת אתה צדיק וגזרתך מתקיימת מייד
עמד עמרם ונשא את יוכבד ונולד משה. מרים מייצגת כאן את המתעמת או במקרה שלה
המתעמתת שאינה חוששת לומר לאביה מנהיג הדור מילים קשות על מעשיו וזאת על מנת להציל
את העם. על חשיבותם של המתעמתים בארגון המודרני עמדנו במאמרים רבים בעבר.
לאחר נישואיהם המחודשים יולדת יוכבד בן שיושיע את ישראל והוא משה.
והינה פלא פלאים יוכבד הייתה בת 130 בלידה זו ואין הכתוב מזכיר שום דבר בנושא זה
וזאת בניגוד לשרה – ונשאלת השאלה למה? בספר עיון הפרשה[2]
מביא 10 תירוצים לזה ואנו נביא אחד לעניינו בשם המהר"ל מפראג[3]
בגור אריה ולפיו מכיוון שבכל הדור ההוא היו מלומדים בניסי הולדה – ילדה שישה בכרס
אחת ועוד ניסים רבים אזי נס גיל הלידה כבר
לא מעניין ולא חדשה מרעישה. בדיוק כפי שבימינו בחדשות רק דברים מיוחדים ואחרים
זוכים להיכנס לדיווח החדשותי.
לאחר לידתו מוחבא משה 3 חודשים ואז נשלח בתיבה ליאור ומי שמצילה אותו
זאת בת פרעה שלפי המדרש שמה בתיה (אותיות "תיבה") ולמרות התנגדות אביה
ולמרות שברור לה שהוא מילדי העיברים היא שומרת עליו ומגדלת אותו. אחותו שומרת עליו
מרחוק וכשרואה אתהצלתו בידי בת המלך רצה אליה ומציעה לה מיניקת – את אם הילד (מבלי
שבתיה יודעת כמובן את זהותה).
לאחר מכן משה גודל בבית פרעה, בורח למדבר ליתרו ונושא את ביתו ציפורה
ולאחר התגלות הסנה הוא חוזר עם אשתו ובניו למצרים. והינה באמצע הדרך למצרים[4]:
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ,
בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. ד,כה וַתִּקַּח
צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר,
כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. ד,כו וַיִּרֶף,
מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת"
מה שקורא כאן שמגיע נחש ומנסה לבלוע את משה וציפורה מבינה מהרמז שזהו
בגלל שבנה הקטן לא מהול והיא לוקחת אבן צור חדה ומבצעת בבנה ברית מילה נס ודגל
לנשים רבות שעשו כן. נשים לב שהמילה הייתה בצור – אבן חדה שיש לה בעייה קטנה בעת
החיתוך ניתזים שבבים קטנים ויכולים לפגוע ולהישאר בעור התינוק מה שגורם לזיהומים
ולמחלות וזאת כנראה הסיבה לאמריה שביום השלישי מהמילה הוא היום הכי קשה. כידוע
לאחר שלושה ימים מהדלקת יש הכי הרבה חום.
נשאלת השאלה למה משה לקח את אישתו ובניו איתו מצרים? הרי מצרים היא
מום סכנה ויהיו שם עבדים? עונה על זה בעל המשך חכמה[5]:
"הוא חשש פן לא יאמינו לו לכן הכניס בניו ואשתו אשר ידעון כיהוא
בטוח בדבר ה' להוציאן ממצרים כי אם לא מי יכניס את בניו ואשתו אל מקום עבדות
ומסוכן כזה".
משה מפחד שבני ישראל לא יאמינו לו, אומנם ה' נותן לו סימנים ואותות
אבל משה לא סומך עליהם (שהרי הרמב"ם פוסק שאין להאמין בנביא על פי אותות אלא
רק אם נבואתו תתגשם) ולכן נקט באחד מכליו החזקים ביותר של מנהיג באשר הוא – הדוגמא
האישית. הוא מכניס את משפחתו למקום סכנה וכך אומר לכולם – אל דאגו ה' יגאלנו
ממצרים ולהוכחה הינה משפחתי כאן איתי. גם המנהיג איתו משה מתעמת – פרעה – ניסה לתת
דוגמא אישית, לפי המדרש פרעה שיכנע את בני ישאל לעבוד בכך שבהחלה הוא עצמו יצא
לעבוד ומי ראה את המלך יוצא ולא בא לסייע לו? אך מהר מאוד הוא כמובן עזב אותם, לא
כן משה שנשאר עם משפחתו עד הגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה