28/01/12
ד בשבט התשע"ב
יתרו
ומבנה ארגוני
פרשת יתרו מתחילה בסיפור הגעתו של יתרו חותן משה למחנה ישראל ובעצה
הארגונית הראשונה שניתנת ע"י יתרו לחתנו, במשך אותה פרשה ניתנות עשרת הדיברות
שהן היסוד של תורת ישראל, ובכל זאת פרשה זו נקראת על שמו של יתרו. ננסה לסקור את
עצת יתרו ותוצאותיה:
|
" יח,יג וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם;
וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה, מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב. וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא
עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה
לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ
מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.
|
מה למעשה קורה כאן?
יתרו רואה את משה שופט את כל העם בעצמו ונותן לו שלל עצות:
·
ביזור
סמכוית ויצירת מבנה היררכי – הפסקת הקשר הישיר עם העם ויצירת חציצות בין ה' ומשה
לבין העם.
·
דמותם של
האנשים שהוא ממנה – אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע.
·
קווים
למבנה ההיררכי – שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
ננסה לבחון על עצה לגופה.
ביזור סמכויות
לכאורה לא ברור מדוע משה לא חשב על הצעת
יתרו בעצמו ומינה את המדרג ההיררכי הזה?! ויש לפרש בהקשר של המחלוקת הידועה מתי
היה האירוע המתואר כאן: האם לפי מתן תורה כסדר הפרשיות, או שמא אחריו כפי שאפשר
להבין מהתיאור בספר דברים? אנו נשתמש דווקא בתירוצם של האברבנאל[1]
שמחלק את הפרשה לשניים. החלק הראשוןש הוא ביקורו של יתרו ועצתו נאמר לפני מתן תורה
ואילו החלק השני שהוא יישום העצה ע"י משה נאמר לאחר מתן תורה. מה ההבדל בין
שתי תקופות אלו בראייה דתית ומזה בראייה ארגונית? לא פעם הגדרתי את אירועי כינון
העם היהודי כסטרט אפ ובפרט בתקופה שמיציאת מצרים ועד מתן תורה. זה היה השלב של
הינקות[2]
בחיי הארגון הנקרא עם ישראל ובשלב זה יש ארגון א פורמלי יחסית שאומנם יש בו עומד
בראש אך הוא בעל קשר בלתי אמצעי עם כל העובדים. אין כמעט היררכיות, החוקים לא
ברורים ולא קשיחים ואין נהלים ותהליכים מוסדרים. כזה היה מצבו של עם ישראל כשיתרו
בא לביקור ולכן משה בשלב זה לא חשב ליישם את העצות הטובות של חותנו כי הבין את
הבעייתיות בכך שייצור חיץ בינו לבין העם. מעבר לכך מכיוון שלא היו חוקים ונהלים
(למעט מספר כללים פשוטים שניתנו במרה) לא יכל לייצר שכבת ניהול ביניים שתחליף חלק
גדול מהניהול היומיומי.
לעומת זאת לאחר מתן תורה יש כבר חוקים, יש
את התורה, יש מערכת נהלים, הארגון מתבגר והופך להיררכי וביורוקרטי ולכן יש מקום
ליצור שכבת ניהול ביניים שתנהל את היומיום ותשאיר למנהיג – למשה רק את הדברים
העיקריים והחשובים. אם נזכור שלאחר מתן תורה וחטא העגל משה גר בדד באוהל מחוץ
למחנה כי קרן אור פניו (היו לו קרני אור ולא קרני איל כפי שמובן מהפירושים הנוצריים)
זה רק יבסס את הסיבה לכך שהיה צורך במינוי גורמים שינהלו את העם בשוטף.
דמות האנשים
יתרו ממליץ על אנשים שיש להם שלוש תכונות,
ונצטט את פירוש רש"י על אתר:
|
אנשי
חיל: עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
|
|
אנשי
אמת: אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם
נשמעין:
|
|
שנאי
בצע: ששונאין את ממונם בדין
|
בפועל נשים לב שמשה ממנה רק אנשי חיל כי
אנשי אמת ושונאי בצע התקשה למצוא, נראה שלא הרבה השתנה מאז ועד היום...
..
קוים למבנה ההיררכי
יתרו ממשיך ולא רק מציע ליצור מבנה היררכי וחלוקת סמכויות אלא גם מציע
קווים מנחים למבנה. גם כאן יש מחלוקת מעניינת, פשט הכתוב הוא ששרי עשרות הם ממונים
על 10 אנשים, שרי חמישים על 50 אנשים וכן על זה הדרך, וכפי שאומר רש"י:
|
שרי
אלפים: הם
היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:
|
|
שרי
מאות: ששת
אלפים היו:
|
|
שרי
חמשים: שנים
עשר אלף:
|
|
שרי
עשרת: ששים
אלף:
|
לעומת זאת הרש"ר הירש רואה בזה דווקא מתכונת ליחס המיון הנדרש
כדי ליצור היררכיה בין האנשים. לדעתו היו 4 רמות היררכיות של שופטים: הזוטרים
נבחרו 1 מכל עשרה והבכירים נבחרו אחד מכל אלף ולכן ברור למה היו בכירים יותר (כדרך שהיום יש תמיד ויכוח על אחוזי המיון
בצנחנים למול גולני.
אנו נמשיך לנתח את שיטתו של רש"י הטוענת שהעם אורגן ביחידות
משפטיות של 10, כל 5 עשרות היו חמש, שתי חמישיות 100 ועשר מאיות אלף. מעניין לציין
ששיטות ארגון דומות על הבסיס העשרוני רווחו בצבאות הקדומים כגון הליגיון שהיה
מורכב מ 10 קוהרטות, שהתחלקו ל 6 קנטוריות שהתחלקו ל 10 יחידות משנה בנות 8
חיילים. הדוגמא המושלמת לכך היא צבאו של הכובש המונגולי ג'נג'יס חאן שאורגן כך
שהיחידה הבסיסית כללה 10 לוחמים וכונתה ארבאן, 10 ארבאן היו זאגון ומשם כל עשה
מינגאן וטומן שהיה יחידת הקרב בת 10000 חייל, וסה"כ היו בצבא 8-10 טומנים
ואיתם כבש חצי עולם.
מבנה זה שונה לחלוטים מהמקובל בצבאות המודרניים (שיטת השלשות או מקסימום
רביעיות גם בשטח וגם במטה), וגם מהתפיסה הרווחת בקרה מנהלים רבים שכל מנהל לא
מסוגל לנהל יותר מ 3-5 אנשים. מה הבדלים בין שתי הגישות:
·
גישת
יתרו צורכת פחות תקורה ניהולית וככזו יוצרת ארגון רזה יותר – מעניין מה היה קורה
אילו מקנזי היו בוחנים את מבנה המטותשל צה"ל לאור גישה זו.
·
גישת
יתרו מפתחת מנהלים בעלי יכולות ניהול והנעה גבוהים יותר וככאלה עצמאיים יותר
ויכולים לתת מענה למצבים משתנים.
·
בשני
המקרים מדובר על שיטה היררכית פירמדיאלית בהתאם לתפיסת הניהול הביורוקרטי של ובר.
·
לפי
תפיסת יתרו משה חייב להכשיר את המנהיגים האלו לא רק בהבנת החוק אלא גם בפרשנות
החוק ובראיית התמונה הגדולה. הנחייה זו שוב יוצרת מנהלים בעלי יכולות גבוהות יותר.
דוגמא טובה לכך היא שיטתו של הצבא הגרמני לתת למפקדים לשחק במשחקי מלחמה שתי רמות
מעל התפקיד שלהם (למשל מ"פ משחק מח"ט וכד'). בצורה כזו יודעים דרגי
הביניים לא רק את החוק הטכני אלא גם את רוח המפקד וכוונתו ויכולים לתת מענה למצבים
משתנים.
·
בשדה
הקרב השיטה יוצרת צבא גמיש יתר בפרט כשמדובר על חילות רכובים (פרשים/טנקים)[3].
[1] חי בתקופת גירוש ספרד, מנהיג
יהודי, פילוסוף ופרשן, היה שר של פורטוגל, של ממלכות קסטילה וארגון עד הגירוש, של
ממלכת נפולי וכן יועץ מיוחד במלכות ונציה.
[2] ראה ספריו של אדיג'ס בנושא
[3] לעניין זה שווה לעיין לעומק
בספרו של ג'ק ותרפורד על ג'ינג'יס חאן ובפרט על טקטיקות הלחימה הגמישות שלו שמראות
שילוב בין לוחמת שריון מהיר, לוחמת מצור ושימוש בשיטות גרילה יצא בהוצאת דביר
ישראל2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה