07/01/12
יב טבת התשע"ב
ויחי
והחלטות יעקב
פרשת יעקב היא פרשת הברכות. בפרשה זו יעקב מברך את נכדיו ואת בניו
במגוון ברכות. במהלך הפרשה עושה יעקב שלוש החלטות משמעותיות ואנו נסקור אותן אחת
לאחת וננסה ללמוד מהם לקחים להתנהגותו של ארגון ולהתנהלותם של מנהלים:
·
ברכה
לשני בני יוסף בלבד ולא לשאר הנכדים.
·
העדפת מנשה
על פני אפרים הבכור.
·
העדפת
יהודה על פני ראובן הבכור.
ברכה לשני בני יוסף ולא לשאר הנכדים
יעקב בוחר לברך את שני בני יוסף מנשה ואפרים ולא את שאר הנכדיםם,
ומדוע?
שתי תשובות בדבר האחת שיעקב חשש ששני נכדיו אלו שגדלו במלכות מצרים
כבני מלך יגדלו כאנשים גאוותנים ושחצנים כאנשים שחושבים שהמלוכה ראויה להם בצו
אלוקי וכמאמר הבריות "השמש זורחת הם מ...." ובוודאי שלא יקיימו תורה ומצוות.
יעקב נוכח שלא כך הוא והם שני נכדיו מעולים ממש כמו נכדיו האחרים, ועל כך שלא שינו
כלום מהתנהגות אבותם ולמרות שגדלו בגלות נשארו יהודים ולמרות שגדלו במלכות נשארו
בני אדם לכן בירך אותם ולא רק זאת קבע שבהם יברך כל אב את בניו (כמנהג ישראל לברך
את הבנים בשובם מבית הכנסת בערב שבת[1]:
|
"וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱ־לֹהִים אֲשֶׁר
הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱ־לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי
מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
|
|
טז. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל
רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם
וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"
מהסיבה הזאת מלמד אותנו יעקב לדבוק באמת שלנו ולהיות
עם מספיק כח להישאר צנועים גם כאשר אנחנו במקומות גבוהים.
אומנם ליעקב היו עוד נכדים ידועים וראויים (כגון
בני לוי) ואחד הידוע שבהם הוא חושים בן דן שהיה חירש. לפי האגדה שכבאו לקבור את
יעקב במערת המכפלה עשיו התנגד והאחים החלו נכנסו עימו לויכוח חושים לא הבין מה
קורה ורק התעצבן מזה שסבו מונח בביזיון ולכן שלף את חרבו וכרת את ראשו של עשיו
(שנקבר במערה יחד עם יעקב). סיפור זה ממחיש לנו את משל הצפרדע המתבשלת לאיטה
במים ולא שמה לב עד שמתה. האחים התווכחו עם עשיו ומרוב ויכוח ועוד טענה ועוד
טענה לא שמו לב כלל למה שקורה עם ביזיון אביהם עד שחושים שם לך קץ באבחת חרב
אחת. סיפור אחר שקשור בחושים הוא סיפור המפקד. לבנימין היו 10 בנים אך במפקדי
ספר במדבר שבטו של דדן עלה בכמותו על שבטו של בנימים למרות שלדם היה בן אחד
ולבנימין עשרה....
|
ההסבר השני הוא שמרוב שבני יוסף היו אוהבים זה את זה ומוותרים זה לזה
הייתה ביניהם אהבה ואחווה שלום ורעות. נשים לזה שאפרים לא מוחה על העברת הברכה
למנשה...מי שמוחה זה האב.
העדפת מנשה על פני אפרים הבכור
כפי שאמרנו מקודם יעקב העדיף את מנשה על פני אפרים. נשים לבש שזו מגמה
כללית בספר בראשית שהבכורים נידחים וזאת כדי שנלמד כולנו שאין זכות אבות אלא אתה
צריך לקנות את מעמדך בעבודה קשה. ישמעאל הבכור נדחה בפני יצחק, עשיו בפני יעקב, ראובן
בפני יוסף ויהודה וכן כאן. המשמעות היא שכל אותם הטייקונים צריכים לחשוב היטב היטב
על הדרך בה הם מכניסים, אם בכלל, את בניהם לעסקים המשפחתיים ואלו מבחנים קשים
ורציניים צריך לשים להם לפני שנותנים להם שליטה וניהול על העסקים (שכידוע חלקם
ציבוריים...).
העדפת יהודה על פני ראובן הבכור
מעבר לסיבה הכללית שציינו קודם יש שתי סיבות נוספות.
האחת קשורה לאופי של שניהם והשנייה קשורה ליכולות ההכלה והניהול של
שניהם.
בהקשר של האפי ראובן הןא פוחז, ממהר ואילו יהודה הוא שקול. ביחס לאופי
אצל ראובן נאמר בברכות:
"פַּחַז
כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי
עָלָה"
ראובן מקבל החלטות לא שקולות ולא מאוזנות, גם במקרה המצויין שהעביר את
מיטת אביו בין אוהלי הנשים וגם בסוגיית החזרה למצרים לאחר שיוסף שבה את בנימין
שאומר ראובן לאביו "ואת שני בני תמית" ואומר לו יעקב "בני הם ולא
בניך".
ולעומת זאת על יהודה נאמר:
"הוּדָה
אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי
אָבִיךָ"
מנהיג מאוזן ושקול שגם כשחוטא יודע לשוב בו מעורב עם הבריות ולכן אחיו
מודים לו.
והסיבה השנייה היא יכולת ההכלה והניהול של שניהם שהיא נגזרת כמובן מהאופי.
אחת מברכות יהודה היא:
"אֹסְרִי
לַגֶּפֶן [עירה] עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ
וּבְדַם עֲנָבִים [סותה] סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב"
דהיינו שארצו של יהודה תהיה משופעת בגפנים ומזה ביין וגםתהיה משופעת
בחלב (והכוונה לעיזים וכבשים). יש כאן למעשה תרתי דסתרי- הגפן מייצג את האיכר
ואילו העיזים את הרועה והמאבקים ביניהם ידועים החל מימי קין והבל, דרך החרבת רומא,
כיבושי האיסלם וג'ינג'יס חאן ועד ימינו אלה.
וזאת בדיוק מידת ההנהגה הנדרשת ממנהיג גדול היכולת להכיל שני הפכים
וליצור מהם שלמות אחת של הטבה כך שאחד ועוד אחד שווה שלוש ויתקיים מה שכתוב בשלמה
המלך "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה