במרץ
2012
טז אדר התשע"ב
ערכי
הליבה חטא העגל והקמת המשכן
בפרשת יתרו ניתנו ערכי הליבה של הידות במסגרת עשרת הדיברות. בגסות
ניתן לומר שערכי הליבה הם שניים:
·
לדעת שיש
בורא אחד לעולם,והוא אחד ויש לציית לו (למעשה חמשת הדיברות הראשונות: אנכי, לא
יהיה לך לא תעשה, לא תישא, זכור את יום השבת) .
·
התנהגות
מוסרית - לעשות הישר והטוב (למעשה אלו חמשת הדיברות השניות - לא תגנוב, לא תרצח,
לא תנאף, לא תחמוד לא תענה ברעך עד שקר).
ערכי הליבה הללו של היהדות הורחבו ופותחו הן כמצוות מעשיות
(תרי"ג מצוות) והן כעיקר אמונה (למשל 13 עיקרים של הרמב"ם או שלושת
השורשים של הר"י אלבו).
אחד העקרונות היסודיים בתורת הארגון הוא שכדי שעל הארגון להצליח עליו
לייצר ולהגדיר ערכי ליבה (בין אם הם כתובים במפורט ובין שלא) ומהם לגזור את הנהלים
לפעילות היומיומית שלו. במידה ויש קצר ונתק בין מהלכים אלו הארגון יתקשה לאורך זמן
להצליח. כשאני אומר ערכי ליבה ארגוניים אני לא מכוון לחזון ויעדים ארוכים ומפותלים
שנכתבים ע"י אנשים המושפעים מהאמריקניזציה של הניהול ושלא אומרים כלום
ואומרים הכל. אני מכוון לאמירות חדות ופשוטות לגבי מהות העסק וכיצד עושים בו כסף. אמירות שיש בהן רמה דומה של בשלות כמו הציווי
"אנוכי ה' אלוקיך" או פתיחתו של הרמב"ם לספר ההלכות שלו "יסוד
היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים
משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" נשים לב שהרמב"ם פותח
את ספר ההלכות הגדול שלו היד חזקה בערך הליבה היסודי ביותר של היהדות – לדעת שיש
בורא לעולם ורק אח"כ לאחר הלכות רבות שעוסקות בפרטים של ידיעה זו עובר
הרמב"ם למה שאנו היינו מכנים הלכות – הנהגות יומיומיות של הפרט.
עיקרון זה של הלימה בין ערכי הליבה לנהלי ההתנהגות עומד גם ביסוד
הציווי הידוע של בל תוסיף האוסר להוסיף מצוות על אלו הכתובות בתורה. זו סיבה
למחלוקת הקשה בין מרדכי ואסתר לחכמי אותו הדור שלא ששו לקבוע את פורים כחג לדורות
משום איסור בל תוסיף וזאת עד שאסתר אמרה להם זה ציווי מכם ולא מה' (אגב לפי חלק
משיטות הספירה של תרי"ג מצוות אזי מצוות הפורים כן נכללות בתרי"ג מצוות –
ראו למשל סדר האזהרות לרבי יצחק בו ראובן אלברצלוני).
יסוד איסור בל תוסיף מקורו כמובן בפרשת עץ הדעת שהאיזה הוסיפה מדעתה
את האיסור לא ליגוע על האיסור לא לאכול. וזו הייתה הדרך בה הנחש שיכנע אותה – הא
גרם לה ליגוע והראה לה שאין עונש וממילא לא תיענש גם על האכילה. זוהי אם כן הסיבה
הראשונה – הוספה גורמת למעשה להחסרה.
אך יש סיבה עמוקה יותר והיא העובדה שהוספה מביאה בהכרח לחוסר הלימה
מובנה בין ערכי הליבה להתנהלות היומיומית אלא אם כן היא מבוצעת בצורה מדודה
ונכונה. ניקח למשל את דיסני שזהו ארגון שערך הליבה שלו "בידור לכל
המשפחה" מאפשר לו להחזיק עסקים שלכאורה הקשר ביניהם בעייתי – יצירת סרטים מחד
למול תפעול פארקי שעשועים מאידך. אבל
העובדה ששני עסקים אלו חולקים את אותו אתוס של בידור לכל בתוספת העובדה שהם מזינים
ומעצימים זה את זה יוצרים חיבור מנצח. לעומת זאת המשבר של IBM בתחילת שנות ה 90 נבע מכך שקידשו את צורת
הניהול ההיררכית המופרזת, את העוזרים והלבלרים והפכו אותם לעיר המצווה של ארגון
המחשוב הגדול ושכחו את ההנחיות של המקימים – משפחת אדיסון – לגבי מחשוב לכל אחד.
הרמב"ם בהקדמה למשנה מסביר איך שלשלת ההלכה מתפתחת מערכי הליבה,דרך המצוות
מפי משה, גזרות חכמים והמנהגים השונים לאורך הדורות. בהסברו הרמב"ם מדגיש מחד
את התכלית של כל גזירה ומאידך את הכורח לנהוג בהתאם לה אלא אם כן היא תשונה
ע"י ביד חזק יותר בחכמה ובמניין מזה שגזר את הגזרה. ועדיין אם נסתכל על מה
שקורה בדורנו פעמים רבות יש תחושה שבשם הגזירות והתוספות נשכחים ערכי הליבה, ואתן
כמה דוגמאות:
·
כידוע
לתפילות יש שדרה יסודית המשותפת לכולם אבל הרבה תוספות ובעיקר שינויים בזמן האמירה
של קטעים שונים. עיקר השינויים ידועים בין נוסח ספרד, אשכנז ועדות המזרח אך למעשה
בכל נוסח יש תתי נסחים וניגונים שונים. הכי חזקים בשינויים הם אנשי מרוקו שבכל עיר
ועיר היה תת נוסח ייחודי לגבי כל דבר קטן בתפילה. אני שמתפלל בבית כנסת של מרוקאים
רוב חיי זוכר כל הזמן את הויכוחים שלעיתים עלו לתגרות לגבי שאלות זוטות כגון האם
אומרים קדיש לפני או אחרי משהו כאשר בעיר אחת במרוקו נהגו כך ובאחת כך ושני
המנהגים הללו טובים אבל לעזאזל כבוד בית הכנסת ויותר מכך האיסור להרים יד או לקלל
חמורים יותר מהשטות הזאת.
·
מנהגי
לבוש כאלה ואחרים שמשום מה הפכו למקודשים. לא ברור לי עד היום למה החרדים לחצרות
החסידויות השונות מתעקשים להתלבש כמו האצילים הפולנים במאה ה 17 (ובעיית החום הארץ
ישראלי למול הקור הפולני היא הקטנה שבהם). איזה ערך של קדושה יש בכל ואיזה מסורת
בדיוק משמרים? הכי מצחיק אותי כשאני רואה בחורי ישיבה ספרדים לבושים כמו רבנים
ליטאים ושומע מהם את הצורך לאחוז במנהגי אבות גם ביחס ללבוש ואז הם מתחילים לספר
לי את הסיפור הידוע על הבן איש חי והטורבן שלבש למרות שהיה קשה מאוד לחבוש אותו
(הצריך 17 סיבובים) כי זה היה הלבוש של החכם הראשי של יהודי עיראק מימים ימימה. אם
זה כך אז תהיו עיקביים או שתתלבשו כמו חכם ספרדי בימים עברו (למי שלא מבין פשוט
תסתכלו על הרב עאמר באירועים רשמיים) או
לחלופין תבינו שאופנות לבוש משתנות וגם רש"י לא הלתבש כמו אביי וזה בסדר
גמור.
הסטייה
מערכי הליבה או ליתר דיוק מהיישום שלהם היא זו שעומדת לדעתי גם ביסוד חטא העגל כפי
שמתואר בפרשת כי תישא. אחת השאלות הקשות ביותר על עם ישראל היא איך לאחר המעמד
הנשגב של מתן תורה ועשרת הדיברות לאחר 40 יום ממעמד זה חוטאים בחטא העגל? וצטט את
לשום האבן עזרא בקיצור המחוייב:
"אמר
אברהם המחבר צריך אני להאריך על דבר העגל...ועתה אחל לפרש דך קצרה קצת הסוד חלילה
חלילה שעשה אהרון עבודה זרה וגם ישראל לא בקשו עבודה זרה רק חשבו שמת משה ...כי
ראו שהמן אינו יורד בהר סיני ומשה התעכב שם ארבעים יום...וככה אמרו אשר ילכו לפנינו...ואם
תשים ליבך אל המסע הראשון אז תבין זה
ולכבוד ה' נעשה".
דהיינו
הפירוש הוא שהעם חשב שמשה מת והעם ביקש לו שליח חדש לתוך בינו לבין האל אך משביקש
זאת סטה מעקרונות הליבה והסוף ידוע. חטאו בשפיכות דמים- הרגו את חור בנה של מרים,
איימו על אהרון במוות, עברו על גילוי עריות והוללות והסוף היה שגם סטו מערכי הליבה
ועבדו עבודה זרה. הסכנה הזו והרצון הזה למצוא ממשות פיזית בדברים הרוחניים מלווה
את היהדות מיום היווסדה והיא כנראה המקור המשמעותי לכל הבבות, ההליכה לקברי
צדיקים, הקדושה היתרה של הכול וכד'.
נשים לב
שמייד לאחר הנפילה הזאת בחטא העגל ניתן הציווי להקמת המשכן כי בסוף ה'
"מבין" שהעם צריך גם ייצוג פיזי ועבודה יומיומית של קורבנות כדי לחזק את
הקשר. מייד לאחר מכן גם מתמנה מעמד הכהונה ומשה מאמץ את המלצתו של יתרו למנות
שופטים וכך העם מקבל מגוון כלים ודרכים לקשר עם ה'. ייתכן כי מהלך זה הוא הסבר
מעניין לחור פרקינסון. כידוע החוק קובע כי מערכת ביורוקרטית גדלה כדי לשרת את עצמה ולעיתים שוכחת או מתעלמת
מיסוד השורש שלשמה הוקמה. כדוגמא מובהקת לכך הוא מביא בספרו את משרד המושבות הבריטי
שגדל הכי הרבה דווקא בתחילת שנות ה 50 עת בריטניה התפרקה ממושבותיה. ייתכן שדווקא
כאן יש הסבר לכך. דווקא כאשר הסיבה האמיתית לקיום משרד המושבות מפסיקה להתקיים
דווקא אז הוא צריך ייצוג פיזי לכוחו ועוצמתו וייצוג זה בא בדמות מבנה חדש וגדול
יותר ובהקשר שלנו במשכן.
כהמשך
לחטא העגל אחת ההשפעות לכך היא שמשה נאלץ לשים מסווה "כי קרן עור פניו"
כאן נגלה שוב קלקולם ש הנוצרים שבתרגום הוולגטה מוסבר שהכוונה לקרניים ממש בעוד
שהכוונה כמובן לקרני אור (ראה פסל משה למיכאלאנג'לו).
לצורך
הקמת המשכן מופקד בצלאלבן אורי שתכונתו "בחכמה, בתבונה ובדעת ובכל
מלאכה....לחשוב מחשבות לעשות בזהב".
רש"י
מפרש:
בחכמה-
מה שאדם שומע מאחרים, בתבונה – מבין דבר מתוך דברים שלמד, בדעת- רוח הקודש.
דהיינו
קודם כל צריך לקחת אדם עם ידע, לאחר מכן עם יכולת הסקה ולימוד, לאחר כן עם
אינטואיציה חזקה להחלטות ואני מוסיף עם יכולת תכנון (לחשוב מחשבות) וביצוע (לעשות
בזהב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה