17 במרץ 2012
כד אדר התשע"ב
שביעי של
פסח - על מנהיגות בפרשת בשלח
בפרשת בשלח מסופר על נס קריעת ים סוף שהתרחש בשביעי של פסח. ננסה
לסקור דמויות של מנהיגים בפרשה ובהפטרה – הן הצפויים והן כאלו שלא בהכרח.
הפרשה פותחת בפסוק "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך
ארץ פלישתים". יש כאן סוג של הנגדה בין שני מנהיגים. בין פרעה ששלח את העם
לדרך לאחר שהוכרח לכך (ועל כישלונו כמנהיג עמדנו במאמר אחר)
לבין ה' שהנחה את העם בדרך מסויימת. כאן ה' מעדיף דרך רחוקה על פני הדרך הקצרה
וזאת מכיוון שסובר שעם העבדים עדיין אינו יכול מייד להיכנס לארץ אלא צריך לעבור
תהליך של בנייה והתרוממות שייקח כמה שנים (שנתיים שנמשכו ל 40 בגלל חטא העגל)
"פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". התפיסה הזאת היא אבן יסוד
לדעתי בכל שינוי ארגוני שצריך להפריד בין מטרתו הסופית ובין הדרך להגיע אליו.
לעיתים המטרה ברורה ובדרך אליה צריך לעשות פשרות. האמת שכך הרמב"ם מפרש את
ציווי מלאכת המשכן והקרבת הקורבנות כסוג של תהליך אמצע שיאפשר לבני ישראל להבין את
המעבר מעבודה זרה לאמונה באל אחד.
בהמשך הפרשה העם נמצא מחוץ בין הים ובין צבא פרעה ומתרחש נס בקיעת הים
וטיבוע מצרים. אגב למרות המקובל בני ישראל לא חצו את הים אלא עברו אותו במעין קשת
ויצאו באותו צד שנכנסו. גם לגבי מקומו של הנס יש הרבה סברות החל מים סוף של ימינו
בצד הישראלי או בצד המיצרי וכלה באגמים המרים (אגב אין שום סיבה לקרוא לים סוף בשם
זה – אין שם קנה סוף, הזיהוי עם הים הנקרא כיום כך מקורו בעובדה שהים נקרא במקור,
בכל השפות, הים האדום והתרגום באנגלית של
סוף הוא Reed
ומכאן הדרך לאדום ברורה).
כאשר בני ישראל נמצאו במצב זה נטה משה את ידו ונבקע הים ועדיין היססו
בני ישראל מה לעשות. ואז מספרת לנו האגדה במסכת סוטה"
"היה רבי
מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה
אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים
- קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי
יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה
אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין
ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"
ראשית נעסוק בנחשון בן עמינדב – כשהוא רואה שכולם מהססים, דנים,
מדברים הוא קופץ ראשון למים כנחשון לפני המחנה...ולכן זכה ויצא ממנו בית דויד
והמשיח.
כעת נעבור לחלק הראשון הנראה כרגיל כמחלוקת בין שני רבנים. אך ניתן לפרש
זאת כדעות משלימות. בהתחלה כל אחד אמר "אני נכנס...אני נכנס" והתפאר
בכוחו ובגבורתו, אך כשזה הגיע לידי המעשה לכדי הצורך להוכיח את דבריהם כולם נסוגו
אחור נחשון קפץ ראשון ולאחריו בנימין נכנס לעובי הקורה.
לאחר הנס יש לנו שתי שירות: "אז ישיר משה" – שירתו הארוכה והמפוארת
של משה המשבחת את הנס ולאחריה "ותען להם מרים" שירתה הקצרה של מרים.
משה הוא המנהיג ולכן "אז ישיר משה" בלשון יחיד (ולא ניכנס
כאן לפולמוס של לשון העתיד ולמה רומזת) ורק לאחר מכן "ובני ישראל" עונים
אחריו כהד. משה כידוע גדל כבן למשפחת מלוכה (האבן עזרא מציג זאת כתנאי הכרחי
למנהיגותו שאחרת העם לא היה מקבלו כמנהיג כי קשה להם לקבל כמנהיג מישהו שצמח מהעבדות
כמותם- נקודה מעניינת למחשבה) ובהמשך ברח ליתרו והתחתן שם (בגיל מבוגר אפילו לדורו
כמו רוב האבות) בקיצור אאוטסיידר ורק ככזה הוא יכול להנהיג את העם.
שירת מרים היא שירה עממית, סוחפת, קצבית שמחברת את כל חלקי העם הנשים
והגברים (כן יש דעה בחז"ל שמשה שמע שירת נשים...). כזכור מרים החלה את
מנהיגותה כמיילדת שסירבה לגזירת פרעה, לאחר מכן במלחמה שלה עם אביה להחזיר את אשתו
ומזה נולד משה, משמירתה על משה ובקיצור ממנהיגות פנימית – משפחתית. כשהיא שרה היא
מזמינה ת העם לשיר איתה "שירו לה'" וממילא היא מחוברת לעם והעם לא נסע
במדבר בלעדי, חיכה לה כשנענשה והתאבל עליה כשנפטרה. לאחר פטירתה נעלמת הבאר שקרויה
על שמה והשקתה את העם ואז משה ואהרון נופלים לחטא מי מריבה. לפי הרלב"ג אם
מרים הייתה שם החטא לא היה רוא כי היא הייתה מוציאה את העוקץ מתלונות העם על משה
ומשה לא היה כועס. בזכות מנהיגותה העממית זכתה ונינה היה האדריכל הראשי של המשכן
"בצלאל בן אורי בן חור" אותו אדם שאמור לקחת את כל התרומות ולנווט את
עבודת הרתכים, הנגרים, התופרים והתופרות, הברזלנים, היוצקים לכדי מבנה מפואר.
בקהילות הספרדים ובעיקר קהילות מרוקו נוהגים בשביעי של פסח ובפרשת
בשלח לשיר את הפזמון "אשירה
כשירת משה" הדן בשירות ובתשבחות במהלך ההיסטוריה. החל משירת משה ומרים, שירת יהושע ושירת
דבורה, שירת חנה ושירת שלמה ובסוף שירת ישראל בביאת הגואל.
שירת דבורה מצויינת בהפטרה שלנו וגם בה אנו רואים את דבורה אישה נביאה
שופטה את ישראל כסוג של מנהגיות עממית ולעומתה את ברק בן אבינועם שדווקא די פחד
לצאת למלחמה ולכן את המכה הסופית באויבו נתנה אישה – יעל אשת חבר הקיני. כידוע
סיסרא ברח מהקרב (לא ניכנס כאן לטעותו האסטרטגית להציב חיל מרכבות באיזור בוצי מול
לוחמים שיורדים מההרים) והגיע לאוהל יעל. יעל שחשיבות מעשיה מפורטים היטב בשירת
דבורה הורגת את סיסרא לאחר שנרדם. ולמה הוא נרדם? ובכן חכמינו פירשו במגילה שקים
עימה 7 פעמים יחסי מין באותו הזמן "בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל
שָׁכָב: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל, בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם
נָפַל שָׁדוּד". אם תספרו את המילים המופיעות "בין רגליה"
תגיעו ל 7.
ולמרות זאת יעל נתפסת כמנהיגה, כלוחמת מובחרת וכצדיקה לא פחות
מהאימהות. בכך מצטרפת לאסתר וליהודית.
אני אוהב את פסח ובמיוחד את ערב פסח, עם הבשר שסבתי יכלה לפתוח מספר עסקים ולמכור במקום להכין לנו אוכל כל היום, אב באמת קשה לי בלי אכילת הלחם, לא נורא, עוברים את יום כיפור וזה קטן עלינו.
השבמחק