טו' אדר ב התשע"א
20/03/11
פרשת צו וההתחדשות היומית
פרשת צו ממשיכה את את הרשימה של הקורבנות והמנחות ומפרטת הציוויים השונים בכל קורב ובכל מנחה. אחת מהמנחות היא מנחת חביתין[1] שמקריב כהן גדול עם התמנותו לעבודה וכן בכל יום, וזאת בניגוד לכה הדיוט שמקריב זאת רק בעת המיני שלו לכה ולא בכל יום. על מנחה זאת מפרש בעל השפת אמת[2] בספרו[3]:
"נראה כי כהן גדול מתחדש בכל יום ומתעלה מיום ליום" .
דהיינו הסיבה לכך שהכהן הגדול מקריב את מנחת החביתין בכל יום היא כי יש לכה הגדול תכונה מיוחדת הוא מתחדש מיום ליום. יש לו תכונה עצמית הנעוצה בתפקידו של התחדשות עצמית ושל לימוד דבר חדש בכל יום ותכונה נוספת של העצמה וגדילה אישית בכל יום.
אמירה זאת היא אמירה חזקה ונכונה למעשה לכל מנהל באשר הוא. אם אתה באמת רוצה להניהיג את היחידה שלך,את הארגון שלך עליך לגדול בעצמך בפנים מדי יום ביומו. עליך לחדש ולהתחדש ולא לקפוא על השמרים. אמירה זו אינה נכונה רק לדורנו הטכנולוגי והמהיר היא נכונה בכל הדורות ולכל המצבים. אתה צריך לחדש, לחשוב מחוץ לקופסא על רעיונות חדשים לקדם את העסק, על רעיונות חדשים לשינוי עיסקי, תפעולי וניהולי העסק, על תפקידים חדשים ובהמשך ליישמם בצורה הטובה ביותר.
(עדכון 04/11/11)כעין זה ראיתי בסיפור מעניין על רבינו יוסף חיים (הבן איש חי שחי בסוף המאה ה 19 בבגדד שבעירק והיה המנהיג הרבני הספרדי הגדול ביותר באותה תקופה, הרב עובדיה יוסף החל את הקריירה הרבנית שלו בשנות ה 30 של המאה ה 20 במחלוקת עליו) שבגיל 8 התווכח עם אחותו מי יחזיק את נר ההבדלה. שאלו אביו שאלה למה סדר ההבדלה הוא" יין, בשמים, נר הבדלה ומדוע לא קבעו את ברכת ההבדלה שהיא החשובה מיד לאחר היין? ענה הילד מכיוון שתפקידו של היהודי לשאוף לעלייה תמידית. כל מצוות ההבדלה עשות ע"י הראש צריך לעשותם בסדר עולה: היין - טעם - פה, בשמים - ריח - אף, נר - ראייה - עיניים, הבדלה - דעת - מח שהוא למעלה מכולם. בזכות תשובה זו כמובן הוא זכה להחזיק את הנר. תשובה זו רומזת לעניין נוסף בהתחדשות ובשאיפה לעליית מדרגה שעליה קודם כל להיות מבוססת על החשיבה ועל השכל ורק לאחר מכן על הביצוע.
עדכון ערב פסח התשע"ג
האברבנאל בפירושו נותן טעמים אחרם להבדל זה שגם מהם נוכל לקחת לקח (אני מצטט רק חלק מההבדלים):
1) שהכהן הגדול יקשוט (יבדוק עצו) בכל יום - ללמדנו שצריך לעשות חשבון נפש ובדיקה עצמית בכל יום.
2) כדי שלא יתביישו החואים להקריב כי רואים שהכהן הגדול מביא בעד נפשו - ללמדנו חשיבות הדוגמא האישית
3) כדי שלא יתביישו העניים שמביאחם עשירים האיפה סולת כי אמרו והרי הכהן הגדול אינו מקריב קורבן יותר חשוב - שוב פעם דוגמא אישית והפעם לכל חלקי העם
4) מכיוון שבשאר המנחות היו קומצים ומקריבים והשאר נאכל לכהנים ואולי טעו בקומצם שלא כהוגן - ללמדנו חשיבות מידת הזהירות בממונם של אחרים
5) להודות לה' על מתנות כהונה- ללמדנו חשיבות מידת הכרת הטוב
(עדכון 04/11/11)כעין זה ראיתי בסיפור מעניין על רבינו יוסף חיים (הבן איש חי שחי בסוף המאה ה 19 בבגדד שבעירק והיה המנהיג הרבני הספרדי הגדול ביותר באותה תקופה, הרב עובדיה יוסף החל את הקריירה הרבנית שלו בשנות ה 30 של המאה ה 20 במחלוקת עליו) שבגיל 8 התווכח עם אחותו מי יחזיק את נר ההבדלה. שאלו אביו שאלה למה סדר ההבדלה הוא" יין, בשמים, נר הבדלה ומדוע לא קבעו את ברכת ההבדלה שהיא החשובה מיד לאחר היין? ענה הילד מכיוון שתפקידו של היהודי לשאוף לעלייה תמידית. כל מצוות ההבדלה עשות ע"י הראש צריך לעשותם בסדר עולה: היין - טעם - פה, בשמים - ריח - אף, נר - ראייה - עיניים, הבדלה - דעת - מח שהוא למעלה מכולם. בזכות תשובה זו כמובן הוא זכה להחזיק את הנר. תשובה זו רומזת לעניין נוסף בהתחדשות ובשאיפה לעליית מדרגה שעליה קודם כל להיות מבוססת על החשיבה ועל השכל ורק לאחר מכן על הביצוע.
עדכון ערב פסח התשע"ג
האברבנאל בפירושו נותן טעמים אחרם להבדל זה שגם מהם נוכל לקחת לקח (אני מצטט רק חלק מההבדלים):
1) שהכהן הגדול יקשוט (יבדוק עצו) בכל יום - ללמדנו שצריך לעשות חשבון נפש ובדיקה עצמית בכל יום.
2) כדי שלא יתביישו החואים להקריב כי רואים שהכהן הגדול מביא בעד נפשו - ללמדנו חשיבות הדוגמא האישית
3) כדי שלא יתביישו העניים שמביאחם עשירים האיפה סולת כי אמרו והרי הכהן הגדול אינו מקריב קורבן יותר חשוב - שוב פעם דוגמא אישית והפעם לכל חלקי העם
4) מכיוון שבשאר המנחות היו קומצים ומקריבים והשאר נאכל לכהנים ואולי טעו בקומצם שלא כהוגן - ללמדנו חשיבות מידת הזהירות בממונם של אחרים
5) להודות לה' על מתנות כהונה- ללמדנו חשיבות מידת הכרת הטוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה