ט' ניסן התשע"א
13/04/11
פרשת מצורע ודאגה לממון
פרשת מצורע מתחילה בדיני טהרת המצורע וממשיכה בדיני טומאת צרעת הבית, נגעים ושאר מרעין בישין.
לגבי צרעת הבית אומרת התורה[i] :
" וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת".
ומפרש רש"י על אתר:
"ולא יטמא כל אשר בבית: שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע, נזקק להסגר, וכל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה, אם על כלי שטף, יטבילם ויטהרו, ואם על אוכלין ומשקין, יאכלם בימי טומאתו, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה".
מדובר כאן באדם שגילה בביתו נגעים שנראים לו כצרעת וקורה לכהן שהוא היחיד שיכול להחליט מה זה. לפני שהכהן מגיע הוא אומר לו תפנה את הבית מכלים, ונשאלת השאלה למה? והתשובה שרש"י עונה על מנת שהכלים לא ייטמאו. אבל ממשיך רש"י לשאול אוקיי אבל יש לכלים תקנה אפשר להטביל אותם, את האוכל אפשר לאכול כשהוא טמא אז מה נשאר? כלי חרס שלא ניתן לטהרם (גם כיום כלי חרס לא ניתן להכשיר לפסח ולא ניתן להכשיר מבשר לחלב ולהיפך).
צריך לשים לב שמדובר על כלים שבאותה תקופה היו יחסית זולים ולמעשה לא היו רוב הכלים ורוב הדברים שבבית ועדיין חסה עליהם התורה וטרחה וכתבה מספר מילים רב ונתנה הנחיות הלכתיות ברורות מאוד על מנת שהאדם לא יפסיד את ממונו.
כמה לקח אנחנו צריכים ללמוד מכך.
אם זה העובדים כמה זהירות הם צריכים לנקוט ולחשוב היטב היטב לגבי שימוש במשאבי החברה: צילום, ציוד משרדי, טלפונים ועוד ועוד.
ויותר מכך המעבידים שהם בעלי הסמכות בכל ההתנהלות שלהם מול העובדים. הרי התורה לא הייתה חייבת לתת לכהן הנחייה לשים לב לנושא זה ובכל זאת עשתה זאת כי היא "המנהלת" אותו דבר אנחנו המעסיקים והמנהלים צריכים לשים לב היטב למה אנחנו דורשים מעובדינו לעשות בממונם עבורנו. לשים לב על מה אנחנו, אם בכלל, מחייבים את העובדים – דבר נפוץ מאוד דווקא במקצועות הפשוטים יותר של קופאיות, מוכרנים, מחסנאים לחייב את העובדים על כל טעות. לשים לב לשלם להם את כל הזכויות לפי החוק והחוזה איתם ובזמן ולא לקחת מהם "הלוואות" (שלא לדבר שבזה עוברים גם על 5 מצוות לא תעשה[ii] שאחת מהן היא "לא תלין שכר שכיר" ועל מצוות עשה של "וביומו תיתן שכרו").
ההתנהלות הממונית הישרה היא נשמת אפה של התנהגות מוסרית וידוע שלא נגמר דינם של דור המבול לכלייה מהעולם אלא על הגזל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה