ד אייר התשע"א
08/05/11
פרקי אבות ומורשת ארגונית
בשבתות שבין פסח לשבועות נוהגים לקרוא בבתי הכנסת את מסכת אבות. מסכת אבות הינה מסכת הכוללת בתוכנה בעיקר הנחיות מוסריות לאדם לגבי התנהגותו.
הפרק הראשון של המסכת מתחיל:
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושעו לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי הכנסת הגדולה...שמעון הצדיק היה משיירי הכנסת הגדולה...אנטיגונוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק...יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם...יהושוע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם...יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם...שמעיה ואבטליון קיבלו מהם....הילל ושמאי קיבלו מהם..." וכך ממשיכה המשנה ומונה את שרשרת הקבלה ומכל אחד מביאה אימרת חכמה מוסרית להנהגת האדם בעולם בעיקר ביחס לחברה הכללית.
הרמב"ם בהקדמה למשנה[1] אומר:
וכאשר נשלם מה שצריך אליו השופט (דהיינו כל סדר נזיקין שקדם למסכת זו) התחיל באבות ועשה זה לשני עניינים: האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקיבלוה עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם... שהוא בדורו כמו הם בדורם..."
אחד מעקרונות האמונה היהודית היא שהתורה כוללת שני חלקים: תורה שבכתב ותורה שבע"פ וגם תורה שבע"פ היא מן השמים ולמעשה המשנה מוסרת לנו את שרשרתהקבלה של הורה שבע"פ. זו המסורת הארגונית המשמעותית של היהדות ולכן נכתבה מסכת אבות כדי להכניס בליבנו את נושא שרשרת הקבלה ושנשמע לכל חכם שיהיה בימינו כי הוא חולייה בשרשרת זו. ואני מוסיף ואומר כי זו גם הסיבה לכך שהורו חכמינו לקרוא את המסכת הזו בכל שנה ושנה כי שהו למעשה טקס "חברות" שבו אנו לומדים את שלשלת הקבלה וממנה את ההנחיות המוסריות להתנהגות האדם.
שימו לב ששרשרת קבלה זו נכתבה יחד עם כלל המשנה פחות או יותר בתקופת הדיכוי הרומאי של המרד הגדול ומרד בר כוכבא כשהארגון היהודי היה במשבר החמור בתולדותיו למעשה חמור אף יותר ממשבר השואה[2].
כל ארגון צריך ליצור לעצמו את סיפור המורשת הארגונית שלו ואיך הכל התחיל, מיהם האנשים שהביאו אותו להישגים ואיך עשו זאת אך מסתבר שהארגונים נוטים לא להשקיע בזה בתקופות הטובות אלא רק כשמתחילות בעיות רוצים לחבר את העובדים למורשת ויש גם זמן פנוי אז נותנים עבודות יזומות.
תפקידה של המורשת הארגונית בעיצוב התרבות הארגונית והאופי הארגוני וממנה ביכולות של הארגון והמנהלים בתוכו להתמודד עם קשיים הוא עצום ולכן רצוי משלב מוקדם מאוד לבסס את סיפור המורשת הארגונית ולהפוך אותו לשגור בפי כל העובדים כ"נאום מעלית" על הערכים המרכזיים שהארגון רוצה מסיפור זה. כמובן יש לעדן ולעדכן את הסיפור בהתאם לתמורות שחלות ולהישגים ולכישלונות של הארגון לאורך זמן.
אחד הערכים המרכזיים לדעתי בעולמנו הוא היכולת לראות תמונה כוללת ולאזן אינטרסים מנוגדים או תפיסות מנוגדות. משניות רבות בפרקי אבות מדברות על זה ואחת מהן מצויה בפרקנו במשנה יג:
"הוא (הלל הזקן) היה אומר אם אין אני לי מי? וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי"
למעשה זו הנחייה מדהימה לכל אדם ובוודאי לכל מנהיג באשר הוא.
אם אני לא אנהל מי יעשה זאת? אך אם אעשה זאת לבד לא ייצא מזה כלום, ואם לא אעשה דברים עכשיו ואדחה אותם אזי לא אצליח.
בהמשך ההקמה למשנה אומר הרמב"ם:
"והענין השני שהוא רוצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים...ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדינים...אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק לעצמו ויזיק לבני אדם".
דהיינו שהמסכת הזו מכוונת בעיקר ללמד מוסר את השופטים ואת הדינים כי כל החלטה שלהם יכולה לשנות גורלות של אנשים. כמה אנחנו כמנהיגים צריכים לקחת מזה מוסר לא רק ראש ממשלה, נשאי, שופט עליון או רמטכ"ל. אפילו מנהלת צוות עם שני כפיפים כל החלטה שלה כל דיבור שלה כל אמירה שלה לאחד מכפיפיה יכולה לגרום לו שינוי בחיים כמה צריך להיזהר ולהגיד את הדברים נכון מתוך כוונה לגרום לשיפור ולא מתוך כוונה להרע, מתוך אמונה אמיתית בצדקת הדברים ולא מתוך רכילות או טוויית מזימות פוליטיות מתוחכמות. ראוי לדעתי לכל מנהל באשר הוא לקרוא את המסכת הכתובה בעיברית פשוטה וללמוד בה עם פירושים מסורתיים או חדשים או אפילו בהבנתו הפשוטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה